בעשרים השנים האחרונות מתחה ישראל מפעם לפעם מחדש את הקו האדום מול איראן על שיעור העשרת האורניום ואיימה לתקוף את איראן אם תחצה קו אדום זה. הקו אדום החל בהעשרה של 20% אורניום על ידי האיראנים והגיע עכשיו לשיעור של 84%.
גם היום ישראל ממשיכה לאיים על איראן כאשר היא מפרסמת בשידורים בטלוויזיה תמונות של אימונים משותפים לישראל ולארה״ב לתקיפת הכור הגרעיני האיראני. באותן עשרים שנים לא הכינה ישראל לא את העורף ולא את צה"ל לתגובת איראן וגרורותיה שתבוא נגד ישראל לאחר תקיפת הכור הגרעיני האיראני. התגובה תהיה קשה ועוצמתית, ישוגרו אלפי טילים, רקטות וכַטבָּ״מים מדי יום על מרכזי האוכלוסייה, על מטרות אסטרטגיות ועל סמלי שלטון ותגרור מלחמה אזורית שתוצאתה תהא מאות אתרי הרס מדי יום, אבֵדות כבדות, הרס עצום ואסון לאומי שכמוהו לא חוותה ישראל מאז קום המדינה. זה יהיה אפקט של פצצה גרעינית ללא נשורת גרעינית.
נזכיר שבשנת 2008 לערך הכין צה״ל את חיל האוויר לתקיפת הכור הגרעיני האיראני כאשר היה הכור קטן ומרוכז במקום אחד. המדינה השקיעה 11 מיליארד שקל בהכנת המטוסים לתקיפה, שבסופו של דבר לא יצאה לפועל. אחת הסיבות העיקריות הייתה ההבנה שתקיפתנו תגרום להשהיית התקדמות האיראנים בפיתוח הפצצה הגרעינית בכמה חודשים בלבד, ומנגד תגובת האיראנים עלולה לגרום לנו מאות אבדות.
היום המצב מורכב בהרבה, האיראנים מחזיקים כמה וכמה אתרים המפוזרים עמוק מתחת לאדמה, ויכולתנו להשהות בהתקפה את התקדמותם בפיתוח הפצצה הגרעינית מוגבלת מאוד. לעומת זאת, תגובת איראן וגרורותיה תהא חמורה ומסיבית עשרות מונים יותר מיכולת התגובה שהייתה לה אילו היינו תוקפים אותה בשנת 2008. שאלת השאלות שכל אזרח בישראל חייב לשאול את עצמו, אם בעשרים השנים האחרונות הייתה בכוונתה של ישראל לתקוף את הכור הגרעיני האיראני, מדוע לא הכינו מנהיגיה את העורף ואת הצבא ליכולת להתמודד עם תגובת האיראנים וגרורותיה. זו הפקרות ממדרגה ראשונה, זחיחות וחוסר אחריות משווע של המנהיגות הביטחונית והמדינית לגבי אזרחי ישראל. המשפט המתאים למצב זה: ״תמות נפשי עם פלשתים״. היום היינו יכולים להיות מוכנים טוב יותר ולספוג את תגובת האיראנים ואת גרורתיהם, וזה היה מאפשר לנו לצאת להתקפה בלי להפקיר את המדינה.
שאלת מיליון הדולר היא: האם איומי המנהיגות הביטחונית והמדינית שלנו הם איומי סרק מהסוג ״כלב נובח אינו נושך״, דבר המחליש אותנו מאוד כי כבר לא מתייחסים אלינו ברצינות, או שבאמת המנהיגות שלנו מתכוונת לצאת להתקפה על הכור הגרעיני האיראני, כאשר מנגד הצבא והעורף שלנו לא מוכנים למלחמה אזורית שתפרוץ בעקבות ההתקפה. אם הכוונה של ישראל להתקיף את הכור האיראני היא אמיתית, יש צורך בראש ובראשונה להכין את העורף ואת הצבא שלנו לספוג את המכה הקשה מאוד שתביא למלחמה אזורית שאיראן וגרורותיה מכינות לנו ולהיות מסוגלים להתמודד עם המלחמה בשש זירות במקביל ( איראן, סוריה, לבנון ,עזה , אינתפאדה ביהודה ושומרון ומהומות קשות בתוך המדינה) שאם לא כן – יהיה פה אסון נורא.
צה״ל היה יכול להיות מוכן למלחמה, לו היה בונה בעשרים השנים האחרונות צבא יבשה כשיר למלחמה ויכולות להתמודד עם אלפי הטילים, רקטות וכטב״מים שישוגרו על העורף מדי יום ביומו, כמו כן הכנת העורף לספיגה.
במידה וישראל תתקוף את הכור הגרעיני האיראני לפני שהיא תכין את הצבא והעורף למלחמה, האחריות הישירה על האסון הקשה שיקרה לאזרחי ישראל יהיה מוטל על כתפי המנהיגות המדינית והביטחונית שבמשך עשרים שנה נרדמו בשמירה.
