היא זולה, נוחה והנוף מהמם, ובכל זאת אין לרכבלית יותר מדי מה להציע

זוכרים את האטרקציה הזו שעשיתם בילדותכם, זו שעליתם עליה בביקור האחרון שלכם בחרמון המושלג? בחיפה יש מי שהחליט להפוך אותו לאמצעי תחבורה ציבורית לכל דבר. הבעיה היא שלא מעט אנשים מתלבטים איך הוגים את המילה "רכבל". אם גם לכם לא היה ברור מי בדיוק הכתובת לתשובה אני מציע לכם פשוט להגיע לעיר שעל הכרמל ולעלות על כלי התחבורה החדשני, כך, חוץ מתחושת הקדמה והנוף המרהיב, תוכלו גם למצוא תשובה לשאלת ההגייה, הכירו מקרוב את הרַכַּבְלִית.

התענוג מתחיל בתחנה "מרכזית המפרץ". השילוט מכוון את הנוסעים אל הרכבלית שנחנכה לפני כחצי שנה. "תיהנו", מאחל השלט, ובצדק. את הכניסה לרציף תעשו באמצעות כרטיס רב קו או באפליקציות השונות – ממש כמו כניסה לתחנות רכבת ישראל, ותשלמו את המחיר המפוקח 5.5 שקלים. מיד לאחר תיקוף הכרטיס במכונות המיועדות לכך תוכלו לעלות על קרון הרכבלית. בכל כמה שניות נכנס לרציף קרון נוסף, וכל שעליכם לעשות הוא להיכנס פנימה. קרונות הרכבל לא עוצרים לרגע, כך שגם את העלייה והירידה תצטרכו לעשות תוך כדי תנועה. חשוב לומר, זה לא אמור להיות עניין גדול יותר מהצטרפות למדרגות נעות. ובכל זאת, ההתאמה לנכים מוטלת בספק.

הסובלים מפחד גבהים פחות יאהבו את דרך ההתניידות הזו, אך אם אתם לא נמנים איתם תוכלו לצפות בים, בעיר המפותחת וליהנות מהתנשאות קלה על כלי הרכב הנוסעים מתחתיכם. משאיות, מכוניות ואוטובוסים (חשמליים, אגב, יפה לך חיפה) עומדים ברמזור בזמן שאתם בתנועה מתמדת.

בתוך קרון הרכבלית תמצאו את עצמכם בתא לא קטן, עם חלונות מכל הכיוונים הצופים לנוף. אם לא תבואו בשעות העומס תוכלו לְרַכְבֵל אפילו לבד בקרון של עשרה אנשים – שמונה מושבים ושני נוסעים בעמידה. ניכר על הקרונות כי הם חדשים, והניקיון הנשמר בהם היטב הוא תנאי די מחייב בהתחשב בכך שהחלונות לים ולעיר הם הסיבה העיקרית לעלות על כלי התחבורה. שקעי הטענה אין בתא התלוי, אך נסיעה של כרבע שעה לא באמת מחייבת שקע. חגורות בטיחות גם לא תמצאו שם אבל לחצן מצוקה ושלושה כללי "לא תעשה" דווקא כן. ואלו הם: לא להישען על הדלתות, לא לדחוף את החלונות ולא לנדנד את הקרון. איך אומרים בישראלית? הוראות אלה נכתבו בדם.

כל עוד אתם לא סטודנטים בטכניון או באוניברסיטת חיפה, אין לרכבלית יותר מדי מה להציע לכם מבחינה תחבורתית. בגזרת שכונת נווה שאנן, למשל, נשמעה ביקורת על שהרכבל לא עוצר אצלם. הנוסעים בפעם הראשונה אולי קצת יתבלבלו כשהקרונות יאטו בכל שתיים־שלוש דקות בכניסתם למתחמים סגורים – מדובר בתחנות שטרם נכנסו לשימוש. כיום פעילות שלוש תחנות בלבד והתוכנית הסופית של הקו כוללת שש תחנות, כולן בתוואי הקיים. מן הסתם תתהו איך תזהו שהגעתם לתחנה פעילה. תקוו שעליתם על קרון שהכרוז עובד בו או שפשוט תחכו שדלתות הקרון ייפתחו.

הרכבלית עולה ממרכזית המפרץ ועד לאוניברסיטה, ומטפסת לגובה של כ־460 מטרים. לו הייתם בוחרים לעשות את אותו המסלול ברכב פרטי, ככל הנראה הנסיעה הייתה נמשכת פי שניים זמן. הרכבלית פעילה כל יום מהשעה 06:00 בבוקר ועד חצות הלילה. ביום חמישי הפעילות נמשכת עוד שעתיים נוספות עבור החוזרים מהבילויים. ביום שישי הפעילות נגמרת כשעה לפני כניסת שבת ובמוצ"ש היא מתחדשת כשעה לאחר צאתה. בחברה המפעילה של הפרויקט, "כבל אקספרס", גאים לציין כי זהו המיזם הראשון של רכבל כאמצעי תחבורה בארץ. ובכן, לא יזיק אם המיזם ישכפל עצמו בכל מיני מקומות בארץ, כמו הכותל, לדוגמה.

אז הנוף מהמם ושווה להגיע רק בשבילו. הכול עובד ומתקתק, עד שהספקנו לשכוח שאין לנו יעד שהכלי יכול לסייע בידנו להגיע אליו, כך שלמרות הרצון הטוב הרכבלית נשארת בגדר אטרקציה בלבד.