אמון הציבור הישראלי במוסדות המדינה הוא לב ליבה של הדמוקרטיה ושל חוסנה של החברה הישראלית, אשר כידוע מהווה פסיפס מגוון של דעות ואמונות. ללא אמון במערכות המדינה, ביניהם צה"ל, בית המשפט העליון, המשטרה והמערכת הפוליטית, החוסן החברתי של החברה הישראלית עשוי להיפגע משמעותית.
הרפורמה המשפטית ממשיכה להעסיק את סדר היום הציבורי. ההפגנות ממחישות מצד אחד ממחישות כמה ישראל היא דמוקרטיה חזקה – בה זכות ההפגנה וחופש הביטוי הינם ערך עליון, ומצד שני אינן מסייעות לחוסן הלאומי בישראל לאור הקריאה לסרבנות מצד חלק לא מבוטל ממובילי המחאה. לאור כך, עולה שוב הטענה בקרב מתנגדי נתניהו כי הוא ממשיך להשחית את החברה הישראלית ולגרום לאיבוד האמון במוסדותיה. לא רק שמדובר בטענה מופרכת מהיסוד בפיהם של אלו המנהלים מאבק פוליטי מול גוש הימין שקיבל את אמון רוב הציבור הישראלי בבחירות דמוקרטיות, אלא שבפועל אמון הציבור הישראלי בחלק ממוסדות המדינה היה נמוך עוד לפני משפט נתניהו.
"מדד הדמוקרטיה הישראלית" הוא מסמך המפורסם מדי שנה מאז שנת 2003 ע"י "המכון הישראלי לדמוקרטיה", במסגרתו בודקים את מידת האמון הציבור הישראלי במוסדות המדינה השונים, ביניהם צה"ל, בית המשפט העליון, משטרת ישראל, הכנסת, הממשלה והתקשורת. המסמך מראה בבירור מה חושב הציבור הישראלי על כל אחד מהארגונים. התמקדות במידת האמון של הציבור היהודי במוסדות המדינה מעניקה לנו תמונה ברורה אף יותר, כאשר ערביי ישראל באופן מסורתי ומסיבות הקשורות בסכסוך הישראלי פלסטיני, אינם מביעים אמון בחלק מהגופים במדינה, למשל בצה"ל.
ההיגיון אומר כי במדינה דמוקרטית יהיו אלו הגופים הממלכתיים בהגדרתם, בהם לא קיימת לכאורה התערבות ואג'נדה פוליטית, למשל הצבא ובית המשפט העליון, שיזכו לתמיכה גבוהה מאוד בקרב הציבור. זאת לעומת גופים פוליטיים כמו הפרלמנט, הממשלה והמפלגות הפוליטיות, אשר סביר להניח שיזכו לאמון נמוך יותר מהגופים הממלכתיים. אולם במדינת ישראל, בצער רב יש לומר, המצב הוא שונה. כך, בעוד צה"ל זוכה באופן עקבי אמון גבוה מאוד של הציבור היהודי בישראל בשיעור ממוצע של 90% לערך לאורך שני העשורים האחרונים, בבית המשפט העליון, גוף שאמור לייצג ולשקף את כלל החברה הישראלית כפי שנהג לומר נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופ' אהרון ברק, המצב הוא שונה בתכלית.
נכון לשנת 2022 זוכה בית המשפט העליון לחוסר אמון של החברה היהודית בישראל, כאשר רק 41% מביעים בו אמון. למעשה, מגמת הירידה נמשכת בעשור האחרון באופן ברור, הרבה לפני שנתניהו כלל נחקר במשטרה, הוגש נגדו כתב אישום ומשפטו החל. כך, בעוד בשנת 2012 כ-72% מהציבור הישראלי הביעו אמון בבית המשפט העליון, ב-2017 האמון ירד ל-55% ול-48% ב-2021. תופעת הירידה באמון הציבור בבית המשפט העליון אינה תופעה חדשה. למעשה, גם בעשור הראשון של שנות ה-2000 חלה ירידה באמון בבית המשפט העליון בקרב הציבור היהודי. כך, בעוד בשנת 2004 76% מהציבור היהודי בישראל הביעו אמון בבית המשפט העליון, האמון במוסד חשוב זה נשחק וב-2008 הוא עמד על 48% בלבד (נתון זהה לזה של שנת 2021), ושוב, הרבה לפני שנתניהו חזר לבימת הבמה הפוליטית.
הטענה כי נתניהו הוא מקור לכל המחלוקות והבעיות במדינה בכלל, ולירידה באמון הציבור בבית המשפט העליון בפרט, ממזמן כבר איבדה כל תוקף מציאותי. העובדה היא שאמון הציבור בישראל בבית המשפט העליון כבר היה נמוך עוד לפני שנתניהו חזר להוביל את מדינת ישראל בשנת 2009. אין כל ספק שבית משפט העליון הוא אחד מאבני היסוד של החברה והדמוקרטיה בישראל, ועל כן חשוב לשמור על עצמאותו בהתאם להפרדת הרשויות. אולם בית משפט עליון ללא אמון הציבור אינו יכול להיות גוף חזק ועצמאי, ואת זה בין היתר באה הרפורמה המשפטית לתקן.
