כן, הוא ניצח, ולא יעזרו כל הדיבורים על הזיופים בבחירות. היו כאלו, ללא ספק. אבל גם האופוזיציה בטורקיה מודה שכל ההפרות המצטברות אינן יכולות לאיין פער של 10 מיליון קולות. העם אמר את דברו.
מה זה אומר על העם בטורקיה? מוקדם לומר. גם ארדואן וגם העם, גם האופוזיציה הלוחמת וגם המקורבים לצלחת, נמצאים עדיין בסוג של הנגאובר. עדיין מנסים לעכל, כמו שאר העולם, את המשמעות. ברמה הטכנית, זה אומר שארדואן יכול עקרונית למשול עד 2032. אבל באותה מידה יכול להיות שטורקיה תיאלץ ללכת שוב לבחירות בעוד שנתיים. הר הבעיות שהניצחון הזה מביא עמו יכול גם לקבור את ארדואן. ניצחון פירוס קוראים לזה.
הפרשנים בשפתם המנומסת, במיוחד האמריקנים שבהם, תיארו השבוע את המבנה השלטוני שתפר לעצמו ארדואן כ"נשיאות אקזקוטיבית", גם אם בעלת כמה מאפיינים מרחיקי לכת. כזכור, תפקיד ראש הממשלה התבטל, וכל הסמכויות עברו לארדואן. הוא שולט על כולם – הפרלמנט, הממשלה, המשטרה והצבא. הוא ממנה שופטים ומדיח גנרלים. הוא הכול. אבי האומה.
בשפה פשוטה אפשר לומר שארדואן מעתה מזכיר יותר את הדיקטטורים של מרכז אסיה מאשר נשיאות אקזקוטיבית בסגנון מערבי. ועדיין, טורקיה היא מדינה גדולה וחשובה, בעלת היסטוריה ומסורת מפוארים, גשר בין מזרח למערב, מעצמה אזורית וחברה בברית נאט"ו, ואי־אפשר להתעלם ממנה. גם אם מי שעומד בראשה הוא, איך לומר, דיקטטור נבחר.
זו כנראה הסיבה שגם במערב יש כמה ראשי מדינות חשובות שאולי לא מיהרו לברך את ארדואן על ניצחונו, אבל גם לא צקצקו יותר מדי. ההערות על הבחירות היו מנומסות. בעוד פחות משבועיים, ב־10 ביולי, יוצאת לדרך פסגת נאט"ו בבריסל. גם ארדואן יהיה שם. בשבועיים האחרונים היו אינסוף שמועות על כל מיני מפגשים פוטנציאלים בפסגה ובשוליה. פוטין גם הוא יהיה בסביבה. אז אולי יהיו מפגשים בין טראמפ לפוטין ובין פוטין לתרזה מיי, אך גם בין ארדואן לראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס. ולארדואן הכספיתי, שמאוד רגיש לכבודו ויצפה לברכות ולאיחולים ממנהיגי נאט"ו, יש רקורד של מפוצץ מפגשים. כולם זוכרים את המפגש בדאבוס עם שמעון פרס. כך שיהיה מעניין לצפות גם בו וגם בטראמפ ובפוטין, ביחד ולחוד. לכל אחד מהם יש גם דיבור צפוף עם ארדואן, בין השאר בנושא מכירת מערכות 400־S מרוסיה לטורקיה. וזה מבלי להזכיר את שאר מטעני הצד הצפויים של ארדואן, כולל הדרישה להסגרת יריבו פתהוללה גולן מארה"ב לטורקיה.
ייתכן שכל הנושאים הללו יידחקו הצידה, לטובת ניסיון להגיע לאיזושהי הסדרה בסוריה. אבל גם שם זה לא ילך בלי שיתוף פעולה של ארדואן. ויש גם חשש מסוים ליציבות בטורקיה. איש לא רוצה לראות את הענק החולה הזה מתמוטט על רקע התמוססות ערך הלירה הטורקית. ההשלכות של טורקיה לא יציבה הן מרחיקות לכת, ויכולות לאיים לא רק על הסדר האזורי אלא גם על היבשתי ועל העולמי. ובהתחשב במצב הרגיש באיראן השכנה, אי־יציבות בשתי המעצמות האזוריות השכנות בו־זמנית, היא ענין מורכב מאוד ועתיר סיכונים. אולי גם סיכויים, אבל בעיקר סיכונים.
גם ככה המצב בטורקיה רגיש מאוד. ואם יש סיבה אחת שמנהיג האופוזיציה מוהרם אינג'ה לא שיחק יותר מדי עם תוצאות הבחירות השבוע, אלא בחר להכיר מיד בניצחונו של ארדואן, הרי זה משום שביום ראשון בערב, לאחר שארדואן נאם מהמרפסת והכריז על ניצחונו, כבר שוטטו תומכיו חמושים ברחובות. בדיוק כמו שקרה באותו ליל שבת, ערב ניסיון ההפיכה הכושל ב־2016. ומוהרם אינג'ה, המורה לפיזיקה שהפציע יש מאין וגרף 15 מיליון קולות, חשש שכל ניסיון לפקפק בניצחון הזה יסתיים בשפיכות דמים.
