סא"ל במיל' שלי זו־ארצי התעורר והרגיש שהוא חייב לעשות היום משהו נגד הרפורמה המשפטית. מיד כשחשב על כך תיקן את עצמו ומלמל: "ההפיכה המשטרית". רק זה חסר לו: ששכניו לשכונת הווילות הצבאית במערב רמת־השרון ישמעו שהוא אומר או חושב בטעות על "רפורמה".
בתור פנסיונר צה"לי מבוסס ומשועמם זה אומנם דרש קצת זמן, אבל אחרי שעה ומחצה היה בידו שלט קרטון ועליו הכיתוב: "די לדיקטטורה". הוא הביט בו מרוצה, נטל אותו בידו האחת ואת דגל ישראל בידו האחרת, ופסע מעדנות לרחוב סוקולוב, שם ידע שמתקיימת הפגנה יומיומית לחבר'ה מהשכונה שלא רוצים להיתקע בפקקים לתל־אביב.
היו שם כבר כמה אנשים ונשים עם דגלי ישראל ושלטים שהסבירו באופן רציונלי ומנומק את ההתנגדות לתוכנית הממשלה, כמו למשל "פורום קהלת? אוכלים נזלת!" ועוד הברקות מילוליות מטריפות בסגנון. אחרי כמה דקות ניגש אליו אחד מצעירי ההפגנה וביקש לדעת מי הוא ומהיכן הגיע. לאחר שהצעיר שמע על מגוריו בשכונת הווילות הצבאית הוא שאל את שלי לדרגתו ולתפקידו הצבאי.
שלי זו־ארצי תמה קצת, ואפילו חשש. בסופו של דבר זו הפגנת שמאל, והרי ידוע שהשמאל בכל העולם מתנגד למיליטריזם. מחשש שיגורש מההפגנה על רקע שירות ארוך מדי בצבא הכיבוש, הוא ניסה להתחמק מתשובה. אלא שאז אחת השכנות שלו, שנשואה לאל"מ במיל', זיהתה אותו ופנתה אליו בקול פעמונים: "שלי, סא"ל במילואים שלי, איזה יופי שבאת".
שלי נרתע. הנה נחשפה ערוותו. אבל למרבה תימהונו חיוך רחב עלה על שפתי הצעיר, שהרים את המגפון ופנה לשאר המפגינים: "חבר'ה, הסתדרנו היום. יש לנו פה סגן אלוף במילואים. אפשר להביא את גדרות התיל, שקי המלט, דליי הצבע והנינג'ות". שלי לא כל כך הבין במה מדובר, אבל גילה שהוא נהנה מתשומת הלב המפתיעה. מאז פרש מתפקידו בחיל השלישות לפני 16 שנים לא זכה שדרגתו הצבאית תועיל לו מלבד בירידי חבר העונתיים.
כשניידת משטרה הגיעה בעקבות תלונות של נהגים על קיר לבנים שהחלו המוחים לבנות באמצע הכביש, נדחף שלי זו־ארצי קלות לקדמת ההפגנה. "שוטרוס, יש פה סגן אלוף במילואים איתנו בהפגנה". שלי היה נבוך. מה הקשר בין הדרגה שלי למה שמתרחש כאן, חשב, אבל המשיך לעמוד מול השוטר כי לא ידע מה לעשות. ארשת פניו של השוטר התרככה, וחיוך קטן עלה על פניו. "אה, סגן אלוף, הבנתי, תודה לך ותודה לכם". ואז הסתובב, נכנס לניידת, ונסע. שלי היה המום.
שבועיים לאחר מכן הפך סגן אלוף שלי זו־ארצי לאחד ממובילי המחאה ברמת־השרון. בכל מקום שהייתה בו מחאה שהפכה למעשה לא חוקי כמו חסימת כביש או הפגנה ללא רישיון, הוא הוזעק מיד ונעמד בראש. "אתה לא צריך לדבר, לא צריך לצעוק, לא צריך לעשות כלום", תדרכו אותו שוב ושוב פעילי המחאה, "רק תעמוד שם וליתר ביטחון תביא איתך את תעודת הקצין במילואים".
אחרי חודש של פעילות מחאה מוצלחת בעירו, הוא חש שאפשר לפרוץ לרמה הארצית והחל להשתתף בהפגנות בתל־אביב ובכביש מספר 1. כלי תקשורת ראיינו אותו, אבל לא היה לו משהו חכם מדי לומר. למרבה המזל כתבי ערוץ 13 ו־12 שאלו אותו שאלות רטוריות שהוא נדרש רק לענות עליהן: "כן, בדיוק, הדיקטטורה שאליה מובילה הממשלה לא תעבור".
הוא התאמן על המשפט הזה ועל עוד כמה כמותו מול המראה בבית, עד שאשתו ביקשה שיהיה כבר בשקט. "עשית לי חור בראש עם הדיקטטורה הזו", צעקה עליו ערב אחד כשחזר מאוחר מאירוע של חסימת דלת של מכון מחקר פרטי, כנהוג בכל דמוקרטיה תקינה. שלי לא הגיב, נכנס לחדר השירותים, לבש את המדים והדרגות שפשט לפני הרבה שנים ולחש לעצמו: "אתה סגן אלוף במילואים, אל תתרגש מאישה שבקושי הגיעה לדרגת סמלת".
שלי זו־ארצי המשיך לנסוק בעולם המחאה נגד ההפיכה המשטרית. מדי פעם עוד נפלט לו "רפורמה", אבל במעמדו כעת בקרב הפעילים זה כבר נתפס כהומור שנון ובלתי מזיק. עשו עליו כתבות בעיתונים עם צילומים מחמיאים, והוא אפילו זכה בספיישל של שש דקות באולפן שישי עם כתב שחזר איתו לקרב שבו כמעט איבד את חייו, כמו שישראל מאבדת את הדמוקרטיה. שלי שלנו, כזכור קצין שלישות, ידע איפשהו שחלה טעות בתחקיר, אבל כולם היו כל כך נלהבים שלא היה לו לב להרוס להם.
כמו כל טרגדיה, גם זאת של סא"ל זו־ארצי קרתה מיד אחרי שהגיע לפסגה, כלומר ריאיון בתוכנית של רביב דרוקר עם עוד כמה קצינים המבטאים את מגוון הדעות על המתרחש במדינה – אהוד ברק, יאיר גולן ובוגי יעלון.
"יש יריד של חבר לפסח", הוא שלח הודעה בקבוצת הוואטסאפ "לוחמים למען הדמוקרטיה", "אז מחר בשעות הבוקר והצהריים לא אהיה זמין". לרגע הזה חיכה שכנו האל"מ במיל', שראה איך קרנו של שלי עולה בשכונה, כולל בעיני אשתו שמדברת עליו בחצי הערצה. "אין צורך, חתיכת בוגד", כתב מיד, "תמיד ידעתי שאתה חלק מפורום קהלת כלומר פורום נזלת ובעצם רוצה פה דיקטטורה. תישאר ביריד חבר. בושה".
אחרי דקה הוסר זו־ארצי מהקבוצה, אחרי יומיים הודר מהאולפנים, ואחרי שבוע התקבל בזעם ברמת־השרון. הוא פסע משם ברגליים כושלות לביתו, חיבק את אשתו ואמר לה בלחש: "חייבים לעשות רפורמה, חייבים".
