עד המדינה ניר חפץ הוא טיפוס מפוקפק. רק איש שפל־מדרגה מקליט שיחות עם הקולגות והחברים שלו בלי ידיעתם. ההקלטה היזומה והחשאית היא דפוס עברייני שמעיד על חשיבה עקומה, נכלולית, אינטרסנטית, כוחנית ונצלנית. מי שמכיר את חפץ יזהה במעשה ההקלטות הנלוז הזה קווים לדמותו ולאופיו. חפץ ביצע את תעשיית ההקלטות שלו באופן מחושב. הוא הקליט כל מה שזז, ועכשיו מסר את החומר למשטרה כדי לחלץ את עצמו, בדיוק כמו כל עד מדינה שמגיע מלב המאפליה של הקשר הפלילי.
חפץ, מתברר, ניצל את קשריו המיוחדים עם היועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה, שלומית ברנע־פרגו, ועם חשב המשרד יוסי שטראוס, כדי לסחוט מהם מידע. בהקלטות הוא נשמע דואג להם לכאורה, ומפציר בהם לשמור את החומרים על בני משפחת נתניהו ולתעד את ההחלטות שהם מקבלים, כדי שבבוא היום יוכלו להציל את עורם מפני מי שירצו "להפיל הכול עליהם". יש לו גם הערות מוסריות קשות נגד שרה נתניהו. באותה נשימה הוא מתרפס בפני בני הזוג נתניהו ומכנה את רעיית ראש הממשלה "רגישה וחכמה" וחברה מדהימה, ומבטיח שמטרתו היא לפרסם את מעלותיה ברבים ולתקן את "העוול הענק והבלתי נתפס שנגרם לך".
איך אפשר לסמוך על אדם כזה? אני ועוד רבים כמוני לא מאמינים לשום מילה של חפץ. הכרנו אותו כשהיה עורך 'מעריב'. גילינו איש ריב ומדון שהרס בלי חשבון את אופי העיתון ואת השליחות שלו, הכפיף אותו לצורכי הבוס דנקנר שאיתו עבד, מנע פרסום כתבות והתעמר באנשים חלשים.
ייתכן שגם המשטרה תהתה על קנקנו של חפץ ורק ההקלטות הללו הצילו אותו, כפי שחילצו בשעתו את שולה זקן. אגב, מעניין יהיה לראות את חפץ מתפתל בחקירה צולבת בבית המשפט מול האמיתות הסותרות שאימץ ביחסיו עם בני הזוג נתניהו, אם נגיע לשם.
בושה לאומית
כל זה לא אומר שהחומר הקשה שמובא בקלטות עצמן אינו נכון. אנשים כמו חשב המשרד והיועצת המשפטית אינם משקרים בשיחה פרטית עם אדם שהם סומכים עליו, ולא ממציאים סכומים של אלפי דולרים על מיני־בר ומזוודות כביסה. כל עיתונאי פוליטי נחשף לאורך שנים, גם בימים אלה, לדרכי ההתנהגות בלשכת ראש הממשלה ובבית ברחוב בלפור, במהלך נסיעות לחו"ל ובאירועים בארץ. שמעתי סיפורים קשים שליוו גם את הנסיעה האחרונה של ראש הממשלה לגרמניה, לצרפת ולבריטניה. אין לי שום סיבה לפקפק במקור שראה הכול קורה מול עיניו, אבל גם אין לי הרבה כוח ורצון לעסוק בדברים המאוסים הללו. זה המצב הנתון, והוא לא ישתנה עד שהשלטון יוחלף.
האמת, אני גם לא מופתע. זו התנהגות של ראשי מדינה ושרים רבים שהגיעו לטופ, בעיקר אלה שנמצאים שם הרבה זמן. אוויר הפסגות משבש עליהם את דעתם. אני עוקב אחריהם שנים. בשלב מסוים האנשים הללו באמת מאמינים שמגיע להם הכול, והם בכלל עושים טובה גדולה למדינה שהם מקריבים למענה את הכישרון והיכולת שלהם. אהוד אולמרט, אברהם הירשזון, שלמה בניזרי ודומיהם גנבו כסף וקיבלו שוחד בלי חשבון ובלי להניד עפעף, עד שנתפסו. משה קצב מאמין עד היום כי הפקידות והיועצות שלו היו צריכות להעניק לו שירותי מין במסגרת תפקידן, ואפילו להתגאות בכך שנשיא המדינה מקדיש להן מחסדיו ומזמנו.
השהות הארוכה בלב מוסדות השלטון ומרכזי הכוח, השליטה והכסף, היא סיבה מצוינת להחליף את ראש הממשלה ואת עמיתיו. הזמן הרב הזה וההתבוססות בצמרת הם מתכון לטיפוח שחיתות, גם באופן לא מודע. שלטון מפא"י נפל אחרי שהסתאב, ועוד נוספה לכך המכה שספגנו במלחמת יום הכיפורים.
יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי, בסוג של תגובה אליטיסטית וקצת טיפשית, פנה השבוע לנתניהו. "כסף עושה כסף", הפציר בראש הממשלה שהוא מבקש להחליף. "יש לשנינו כמה מיליונים טובים בבנק. תממן בעצמך את הבית שלך בקיסריה". עצה של מולטי־מיליונר למיליונר.
גבאי לא מבין כנראה את מהות העסק. נתניהו הגיע למצב יוצא דופן. התמיכה שיש לו בציבור אבסולוטית, ולא קשורה בבריכה בקיסריה או במתנות שקיבל מארנון מילצ'ן. בפרפרזה על דברי טראמפ, גם אם נתניהו יירה במישהו בכיכר ציון, האנשים עדיין יבחרו בו. הבעיה היא שהוא וחבריו מנצלים את המצב לרעה כדי לפרק כאן את הדמוקרטיה. זו ארדואניזציה במיטבה. הם מבקשים לחסל כל מי שמפריע להם לעשות כל מה שהם רוצים. זה מתחיל בבתי המשפט ונמשך במאבק בתקשורת, שסיבך את ראש הממשלה בכל התיקים שבהם הוא נחקר היום – תיק המתנות ממילצ'ן (1000), תיק מוזס (2000) ותיק בזק (4000).
נתניהו והשרים בליכוד ובבית היהודי מנצלים את השליטה כדי להעביר חוקים אנטי־דמוקרטיים כיד המלך: פסקת ההתגברות, חוק ההסדרה, החוק הצרפתי, חוקי העמותות למיניהם ועוד שלל חוקים ותקנות שבאים לשבש את המערכת ולהרוג את שומרי הסף. ביום שני ראיתי את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ואת שופטי בית המשפט העליון בדימוס, זועקים מרה בוועדת חוקה של הכנסת נגד החוק שמבקש להעביר את מינוי היועצים המשפטיים במשרדים לידי השרים עצמם. השופט יצחק זמיר הזהיר שמדובר בחוק קשה ומסוכן יותר מפסקת ההתגברות.
הטירוף האובססיבי הזה, המרדף אחרי עוד כוח וטובות הנאה, גורם למדינה ולחברה נזק עצום. תיק מעונות ראש הממשלה הוא חרפה מתחילתו ועד סופו. אסור להוציא מאות אלפי שקלים בקומבינות כדי להשיג עוד אוכל וכיבודים, אבל אסור גם לסבך את כל צמרת פרקליטות המדינה בחקירות פליליות במשך שנים של ראש הממשלה ורעייתו, פקידים, עוזרים, נהגים, טבחים, מבשלות ועובדות ניקיון. אני לא רוצה לדמיין לעצמי איך ייראה המשפט הזה עם שרה נתניהו על ספסל הנאשמים, ועם כל המלצרים שיעלו על דוכן העדים קבל עם ועולם. זו תהיה בושה לאומית.
ובחזרה לניר חפץ. קורה כאן דבר משונה. התקשורת לוקחת אדם, מקליט בסתר, טיפוס דו־פרצופי שהוליך שולל את האנשים שעבד איתם, בגד בהם ונעשה לעד מדינה כדי לחמוק מעונש – והופכת אותו לסוג של מתקן עולם. חפץ ועורכי דינו תורמים כמובן את שלהם לתהליך הרהביליטציה המעוות הזה. צריך תמיד לזכור: חפץ הוא לא צדיק אלא רשע, שעליו כבר כתב דוד המלך בתהילים: "גם איש שלומי אשר בטחתי בו, אוכל לחמי, הגדיל עליי עקב". 
