זה קרה בשנת 2001, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה. מפקד החטיבה הצפונית בגזרת עזה, אל"מ חמאדה גאנם, פקד על טייס מסוק קרב לירות לעבר חוליית מחבלים, אך שום טיל לא נורה. כך הבנתי בצורה המוחשית ביותר, שלכל טייס יש שיקול דעת מוחלט: אם אינו בטוח מעל לכל ספק בזיהוי המטרה, או שבעקבות הירי לא ייפגעו חפים מפשע, הוא לא ילחץ על כפתור ההפעלה – אפילו אם הפקודה תגיע ממפקד חיל האוויר או מהרמטכ"ל. המח"ט החי"רניק, מצידו, קיבל את החלטתו של הטייס.
חינוך הטייסים לחשיבה עצמאית כבר מהיום הראשון של קורס הטיס הוא אחד מיסודות עוצמתו. גם שיטת האיתור והמיון: חיל האוויר הישראלי הוא היחיד בעולם שיכול לבחור את טייסיו מתוך מאגר של כלל האוכלוסייה, ולכן האמירות שנשמעו השבוע כאילו הטייסים הם "קבוצה אליטיסטית של ישראל הראשונה" הן חסרות שחר. המיון של חיל האוויר מגיע לכולם, כולל בעיירות הפיתוח. לכל המועמדים לגיוס יש הזדמנות שווה להפוך טייסים. כך הגיע תהליך המיון גם לאחד הטייסים המפורסמים מהמגזר הדתי־לאומי – השר לשעבר מתן כהנא, ואפילו לבנו של ברוך גולדשטיין, שהיה פרח טיס למשך כמה חודשים בסוף שנות ה־90, עד שסיים את דרכו בקורס בלי לקבל כנפיים, כמו רבים וטובים אחרים. אגב, מי שהתעקש בזמנו על גיוסו של גולדשטיין הבן לקורס הטיס למרות הטבח במערכת המכפלה, שהיה אז טרי, היה ראש להק כוח האדם של חיל האוויר תא"ל אמיר השכל, שלימים התפרסם כאחד ממובילי מחאת בלפור.
עיקר המאמץ כעת אינו למנוע גרעין איראני; זה כבר בלתי אפשרי. ישראל צריכה לדעת כיצד לנהוג וליצור הרתעה מסוג חדש
גם היום חיל האוויר הוא במידה רבה בועה של מצוינות ומקצועיות, בתוך אוקיינוס הבינוניות (במקרה הטוב) שמאפיין את רוב יחידות הצבא. החיל, היחיד בעולם שמבצע לפי פרסומים זרים משימות מעבר לקווי האויב כמעט על בסיס יומי כבר שנים ארוכות, נהנה עד עכשיו מיוקרה מקומית ובינלאומית רבה. זו אחת הסיבות לכך שהכינויים שלהם זכו הטייסים בעקבות החלטתם של 37 טייסים מטייסת 69 ("הפטישים") שלא להתייצב ליום מילואים, הכו את החיל בתדהמה.
כמקובל בימים שבהם ערוץ 14 נוסק וכל אזרח צורך את שידורי החדשות האהובים עליו בצורה מוטה ולפעמים מניפולטיבית (ודעתו המקורית רק מתחזקת), גם מחאת הטייסים הוצגה באופן שונה בערוצים השונים. היא תוארה כ"סרבנות נוראה" אך גם כ"אי התנדבות" (הטייסים, שרובם משרתים במילואים יום בכל שבוע, מתנדבים בהגדרה לשירותם) וכ"זעקה". בינתיים ברור כי לפחות עד שהרפורמה המשפטית תעבור בקריאה שלישית, אם תעבור בלי פשרה, אפשר לסמוך על הטייסים שיתייצבו לכל פקודה שישמרו על כשירותם, פחות או יותר.
הצעד של טייסי "הפטישים" הוא רק חלק מזערי ממשבר כוח אדם עצום שפוקד את צה"ל. לא רק בטייסות המיוחסות, ביחידות אמ"ן המובחרות ובסיירות יש "אי התנדבות" למילואים, סרבנות "אפורה" וסרבנות מלאה; הגל העכור מגיע גם ליחידות המילואים שנשלחות יותר ויותר לתעסוקה מבצעית בשטחים, בגלל המצב הביטחוני המתוח. מחלקת מדעי ההתנהגות (ממד"ה) באגף כוח האדם של צה"ל עורכת סקרים שוטפים על המצב, והממצאים המבהילים מגיעים לצמרת הצבא.
חשוב להבין כי מי שלא שירת ביחידה קרבית בצה"ל, כולל רבים מהפוליטיקאים, לא יבין את המרקם המיוחד והרעות של כל יחידה בצה"ל. בין אחים לנשק, הפוליטיקה משחקת תפקיד פחות חשוב מהרגיל, ממש כמו בני משפחה שחלוקים ביניהם. העובדה שצה"ל הפך לנושא לניגוח בידי פוליטיקאים היא לא פחות מאסון, ועדיין, רק מי שניזון מציוצים בטוויטר או מאמין בתיאוריות של אבישי בן־חיים יחשוב שיש בצה"ל יחידות עילית של "ישראל הראשונה" ואילו כלל צה"ל הוא של "ישראל השנייה". בינתיים כולם עדיין משרתים יחד, ובניגוד להשמצות אפילו אגף המודיעין עשה ועושה מאמצים אדירים לגייס יותר ויותר צעירים איכותיים מהפריפריה. למשל, לפני יותר מ־20 שנה החלה היחידה הטכנולוגית של אמ"ן את פרויקט "עתידים" לקידום בני פריפריה בעתודה האקדמית. ראש התוכנית, תא"ל איציק תורג'מן, המשיך בפעילות למען הפריפריה גם כמנכ"ל קרן רש"י, שעשתה עם יחידה 8200 מאמץ אדיר לגייס צעירים מכל הארץ ליחידות הסייבר. כיום, העיר שמתהדרת במספר תלמידי הסייבר הגבוה ביותר ביחס לאוכלוסייה היא באר־שבע.
אל"מ (במיל') איל אפרתי, ראש ממד"ה לשעבר הממשיך להוביל תהליכי כוח אדם בגופים ביטחוניים ב"ארא יועצים", סבור שאנחנו עדים לסופו הקרב של "צה"ל כצבא העם". בשיחות בינינו תיאר אפרתי את התהליך כבר לפני 10־15 שנה. "גם אם המשבר יסתיים בקרוב, לא נחזור למקום שהיינו בו לפני חודשיים", הוא אומר.
"מודל צה"ל כצבא העם בסדיר התערער בעקבות תהליכים דמוגרפיים, מכיוון שמרבית בני ה־18 (בעיקר חרדים וערבים) אינם מתגייסים. במילואים לא נשאר הרבה מהרעיון, משום שרק אחוזים בודדים נושאים בנטל."גם האתוס החברתי משתנה. כיום האימא היהודייה אינה חולמת שבנה יהיה קצין בקבע. הייטק יוקרתי יותר. העובדה שצה"ל הצליח לשבץ עד היום אנשים איכותיים למדי בתפקידים עד מפקד פלוגה, היא לא פחות מנס. אבל זה לא יימשך עוד זמן רב. מתנדבי המילואים מוכרחים לקבל הטבות כלכליות משמעותיות, והצבא הסדיר יהפוך להיות מקצועי יותר, מעין משטרה משודרגת.
"ולגבי הטייסים שמסכנים את חייהם ונותנים מעצמם ביום מילואים בכל שבוע, חלק גדול מהדיל עד כה היה ההוקרה המיוחדת שלה הם זוכים. לכן עזר ויצמן המציא את 'הטובים לטיס'. ואולם, כשהטייסים מרגישים שלא סופרים אותם בתהליך של שינוי משטרי, זו לא פחות מאיוולת להוסיף לתחושה הזאת אמירות כמו 'מוגלה' ו'לכו לעזאזל' מצד פוליטיקאים. זה בדיוק ההפך ממה שצריך לעשות כדי לצמצם את המשבר".יש לקוות שכאשר תסתיים הסערה, אירועי הימים האלה לא יהפכו לפרק ב"מצעד האיוולת היהודי". ואם נתחרט לדורות על אירועי המהפכה שעלולים להגיע עד כדי התפוררות צה"ל, זה יקרה גם מפני שאויבינו אינם שוקטים על השמרים. במיוחד לא איראן, שמנצלת את המשבר הישראלי ואת השלכות המלחמה באירופה, כדי לפרוץ קדימה בתוכנית הגרעין. יש להניח שההתפתחויות המהירות בזירה האיראנית הן חלק מהסיבות לרכבת האווירית של בכירי מערכת הביטחון האמריקנית שמגיעה ארצה.
בינתיים, במערכת הביטחון מתחדדת ההכרה כי מוכרחים לשנות גישה: עיקר המאמץ כעת אינו למנוע גרעין איראני; זה כבר בלתי אפשרי. ישראל צריכה אסטרטגיה ויכולת פעולה חדשה – כיצד לנהוג וליצור הרתעה מסוג חדש בעידן הגרעין האיראני, למשל כיצד לגרום לכך שכל פצצה איראנית שתשוגר תיורט במהלך מעופה. שום תקיפה אווירית לא יכולה למנוע את הפצצה הראשונה. אנחנו בעידן חדש.
