בשבועות הקרובים תעביר הונגריה את השגרירות שלה מרחוב פנקס בתל־אביב לירושלים. זו תהיה המדינה הרביעית שהסכימה להעביר את השגרירות שלה בישראל לעיר הבירה, אחרי ארה"ב, גואטמלה וקוסובו. יש גם מדינות פחות ידועות שיעבירו את השגרירות לירושלים בזמן הקרוב; פפואה־גינאה החדשה ואיי פיג'י למשל.
מאחורי היוזמה ההונגרית הזו עומדת הידידות בין ראש הממשלה נתניהו ועמיתו ויקטור אורבן, אחד המנהיגים השנויים במחלוקת בעולם כולו. אורבן הצליח לפרק בשנים האחרונות את המערכת המשפטית בארצו וגרם לזעזוע חוקתי שהשפיע על כל מערכות החיים והחברה בהונגריה, ובעיקר על האקדמיה והתקשורת. אורבן, שהפך את הונגריה לדמוקרטיה אוטוריטרית, הוא מודל החיקוי של נתניהו, לפחות בעיני מאות אלפי המפגינים נגד המהפכה המשטרית שהוא מקדם כאן. "ביבי, שרה, פה זה לא הונגריה", הם צועקים.
הונגריה תהיה המדינה הראשונה באיחוד האירופי שפותחת שגרירות בירושלים, על אפן וחמתן של חברותיה באיחוד. מי שעובד בפועל על האירוע ההיסטורי הזה הוא שר החוץ אלי כהן, שסגר כנראה את הפרטים עם מקבילו, שר החוץ ההונגרי הצעיר פטר שיירטו. כדאי לשים לב לכהן, כי אולי ממנו תצמח הישועה למדינה הזו. בחודשיים וחצי שבהם הוא מכהן כשר חוץ רשם כהן כמה הישגים בינלאומיים מרשימים, שחלקם נעלמים בתוך מלחמת העולמות שמתנהלת כאן. מה שהוא עשה בתקופה הזו שרי חוץ לא עושים בקדנציה שלמה, אם בכלל.
נראה שאלי כהן גילה את הנוסחה שעובדת על חברי הליכוד: מסר ימני קונצנזואלי ומתק שפתיים, יחד עם עסקנות חרוצה וחיבור עם הדילים החזקים במפלגה
כהן הצליח להניח תשתית להסכמי שלום עם סודן. לפני חודש וחצי הוא נסע לחרטום ונפגש עם הנשיא, עבד אל־פתאח אל־בורהאן. ככל הידוע, אחר כך גם ביקרה בישראל משלחת מסודן. אחרי רעידת האדמה הנוראית בטורקיה, כהן טס לשם ונפגש עם הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן. בשיחתם עלו גם נושאי איראן וחמאס, ובמשרד החוץ מדברים על צעד נוסף לשיקום היחסים בין שתי המדינות. כהן היה גם באוקראינה שלושה ימים לפני ביקורו של הנשיא ביידן בקייב, נפגש עם הנשיא וולודימיר זלנסקי והצליח למזער מעט את נזקי המדיניות האמביוולנטית של ישראל, שעדיין מסרבת לספק לאוקראינה נשק התקפי.
כהן נפגש גם עם מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן, שביקר בארץ בסוף ינואר. האמריקנים מעריכים כנראה את כוחו של כהן בליכוד ואת הגישה הפרגמטית שלו. בגזרה שלו אין גם משקעי עבר או התבטאויות קיצוניות ויוצאות דופן, מה שהקל על הקשר בין הצדדים בתקופה המתוחה הזו. הישג נוסף של שר החוץ הוא פתיחת קו הטיסות מעל עומאן, שכהן עסק בו באינטנסיביות בשבועות האחרונים. בשבוע שעבר יצאה הטיסה הראשונה מישראל לבנגקוק מעל שמי עומאן, והיא נמשכה שמונה שעות בלבד.
בתחילת הדרך נטו לזלזל בכהן ובניסיונו הבינלאומי. היום אפשר כבר להעריך את הדרך הפוליטית והמדינית שעשה בשמונת החודשים האחרונים, ואולי לקחת אותו ברצינות גם בנושא החברתי־אזרחי שקורע את ישראל. כהן, נזכיר, הגיע לכנסת לפני שמונה שנים דרך מפלגתו של משה כחלון, עד שחצה את הקווים לליכוד. הוא מילא תפקידים צנועים יחסית בכנסת ובממשלה, כשר הכלכלה ושר המודיעין. את הזינוק המרשים ביותר בקריירה הקצרה שלו הוא עשה באוגוסט האחרון, בפריימריז הראשונים שבהם השתתף. כהן הצליח לעקוף את כל בכירי הליכוד ולתפוס את המקום השני ברשימה, אחרי יריב לוין.
נראה שאלי כהן גילה את הנוסחה הנכונה שעובדת על חברי הליכוד: מסר ימני קונצנזואלי ומתק שפתיים, יחד עם עבודה עסקנית חרוצה וחיבור עם הדילים החזקים בליכוד. מבחינת בוחרים רבים כהן הוא האנטיתזה לסגנון הבוטה שמייצגים דודו אמסלם, מירי רגב, שלמה קרעי וחבריהם. כהן לא ידבר בבוז על הרולקסים של המפגינים נגד הממשלה, לא יכסח את האליטה כמו רגב, ולא ישמיע ביטויים כמו "לכו לעזאזל" כלפי טייסי חיל האוויר שמסרבים לבוא לאימונים.
כהן מונה לתפקידו הנוכחי בעקבות הישגו בפריימריז. את מאבק הכוח האחרון ניהל עם ישראל כ"ץ, שהיה ונשאר איש חזק בליכוד. הפשרה שכפה ראש הממשלה נתניהו על השניים הייתה משונה, גם בסטנדרטים ההפוכים של הממשלה הזו. כהן יכהן שנה ראשונה במשרד החוץ, כ"ץ שנתיים אחריו, ואז יחזור כהן לשנה הרביעית בתפקיד, אם הממשלה תחזיק מעמד. למעשה יש לו עוד תשעה חודשים עד שכ"ץ יתיישב על כיסאו.
בינתיים כהן מצליח להגיע להישגיו המרשימים בסגנון נעים ולא מתלהם. בממשלה הימנית הזו, השוצפת וקוצפת כל הזמן, כהן נתפס כאי של שפיות. השבוע הוא ניסה לרכך מול בלינקן את האמירות הקשות של בצלאל סמוטריץ' על חווארה, כדי שלא להרוס לגמרי את הביקור של שר האוצר באמריקה. לא ברור אם הצליח, אבל מזכיר המדינה האמריקני לפחות מוכן להרים את הטלפון מול שר החוץ הישראלי.
את היתרונות הדיפלומטיים של כהן אפשר לנצל גם בתוך המדינה, ולא רק מחוצה לה. הנשיא הרצוג אמר השבוע שיש לו כבר מתווה שזוכה להסכמה רחבה, "אבל עכשיו צריך את המנהיגות הלאומית". עקרונות המתווה ידועים. משבר הרפורמה המשפטית אכן משווע לאנשים הגיוניים ומתונים, חזקים במידה, שאין ביניהם איבה מוקדמת. לכולם ברור שאילו נתניהו ויאיר לפיד ייכנסו לחדר אחד, הסיפור יסתיים בפיצוץ גדול. גם יריב לוין וגנץ לא יגיעו לשום הסכמה, כך גם רוטמן ומרב מיכאלי (אם היא תתרצה ותסכים לדבר), או כל קומבינציה אחרת.
במדינה אחראית, שואפת פשרה, אלי כהן מהליכוד וחילי טרופר, מקורבו של גנץ, היו מנהלים את המשא ומתן. כהן יודע שהרפורמה לא יכולה לעבור כמות שהיא, ושהליכוד יבצע תיקונים לקראת הקריאה השנייה והשלישית גם בלי הסכם. טרופר אומר שאת התיקונים צריך לעשות, אבל אחרי שעוצרים את החקיקה. ההצעה שלי: יעבירו את החקיקה בקריאה ראשונה אבל אחרי כן יעצרו הכול ויפקידו את המו"מ אצל כהן וטרופר, אולי האנשים הכי פופולריים בשני המחנות הניצים. ואם איתם זה לא ילך, אפשר באמת לסגור את המדינה.
