מכתבי הסרבנות לשירות מילואים שמתפרסמים בשבועות האחרונים, מייצרים תחושה שנעה בין דאגה עמוקה לגיחוך. מסתבר שחלק לא מבוטל מאותם סרבנים ומעודדי סרבנות, משרתים את המדינה מתי שנוח להם וחפצים בעיקר שהמדינה תשרת אותם. זה עצוב ומטריד, במיוחד כאשר נכון למועד כתיבת שורות אלו לא נמצאה מנהיגות באופוזיציה שתוקיע את התופעה, ואפילו הצבא עצמו לא ממש משמיע קול בעניין.
כותרת שהתנוססה לפני כמה חודשים בעיתון "הארץ", בישרה כי "רק מתנחלים וצעירים מהפריפריה מסכימים לבוא למילואים". ובכן, זהו החלק שמעורר גיחוך מסוים נוכח ניסיונות התקשורת לייצר תחושה של מרד מילואים נרחב. האנרכיסטים שקוראים לסרבנות ולהשתמטות הם מיעוט, ורבים מהם אינם משרתים כלל במילואים.
על פי הנתונים הרשמיים שפורסמו לאחרונה, רק 1% מאוכלוסיית ישראל הם משרתי מילואים פעילים (כאלה שמשרתים לפחות 20 יום במשך שלוש שנים). כל מי שמשרת במילואים ומסתכל ימינה ושמאלה על חבריו, יודע באמת מי הרוב המוחלט מתוך הקומץ שנושא בנטל, ומיהו המיעוט הרעשני שמסרב ומעודד סרבנות. אותם רעשנים מעודדים את תבהלות השווא נגד הרפורמה לחיזוק הדמוקרטיה, כשלרובם אין מושג ממשי מה היא אומרת.
בימים אלו פרסמה נציבות קבילות החיילים את הדו"ח השנתי שלה ל־2022. הדו"ח נבלע בשטף החדשות על רקע תבהלת הרפורמה, ולא זכה לסיקור משמעותי. מי שינבור בנתונים יופתע ממספר התלונות בתחום תנאי השירות והתשלומים של חיילי צה"ל בכלל ומשרתי המילואים בפרט. אבל מה שמפתיע עוד יותר, הוא הנתון המדהים שלפיו האחוז הגבוה ביותר של תלונות מוצדקות נמצא בנושאים אלה של תנאי השירות, כאשר לא פחות מ־80% מהתלונות בתחום נמצאו מוצדקות. "בשנה החולפת נרשמה עלייה בהיקפי הקבילות בנושאי זכויות שכר ותנאי השירות בצה״ל. בדומה לשנים עברו, אחוז נושאי הקבילות המוצדקות בתחומים אלה הינו גבוה משמעותית ביחס ליתר נושאי הקבילות", כותבת נציבת קבילות החיילים תא"ל רחלי טבת־ויזל.
וזה לא הכול. כשבוחנים את כלל תלונות משרתי המילואים, מגלים שהיקף התלונות שנמצאו מוצדקות מגיע גם הוא לשיעור גבוה במיוחד – 75%. "גם השנה, בדומה לשנים קודמות, פנו עשרות רבות של קובלים בטענה שלא קיבלו תמורה לשירות המילואים שביצעו – לעיתים בשל תקלה במשרד הקישור, או בשל תיאום לקוי בין הגורמים האמונים על הנושא במטה היחידות השונות", כותבת תא"ל ויזל. בין המקרים הרבים, מציינת ויזל כי "בכמה קבילות שטופלו בנציבות השנה עלה כי בשל טעויות של גורמי הקישור, משרתי מילואים לא קיבלו החזרי הוצאות נסיעה בגין שירות מילואים פעיל שביצעו". אלו תקלות ומחדלים שאני זוכר עוד משירות המילואים שלי, לפני עשרים שנה. מסתבר שלמרות השתכללות הצבא בתחומים רבים, בכל הנוגע לזכויות המילואימניקים לא השתנה הרבה.
באחת הקבילות הלין חייל משוחרר על כך שחרף שירותו הקרבי לא קיבל תעודת שחרור התואמת את זכויותיו, ובשל כך לא נמצא זכאי לתוכנית "ממדים ללימודים", המעניקה מלגה מכובדת לחיילים קרביים. "טענות דומות עלו בקבילות נוספות", נכתב, ויש דוגמאות נוספות. זה עצוב ומטריד, בעיקר נוכח העובדה שרוב המשרתים לא בודקים ולא מודעים לאפשרות שטעויות חישוביות כאלה ואחרות גרעו מהם כסף או זכויות בשווי עשרות, מאות ואולי אלפי שקלים שמגיעים להם בזכות.
לפי הדו"ח של נציבות קבילות החיילים, 75% מהתלונות של משרתי המילואים נמצאו מוצדקות
לצערנו, היחס הבעייתי לחיילי המילואים וזכויותיהם איננו מסתיים בדו"ח קבילות החיילים של צה"ל, ויש עוד תחומים רבים שדורשים תיקון. קחו למשל את המוסדות להשכלה גבוהה. על פי הנתונים, כשליש ממשרתי המילואים הפעילים הם סטודנטים. בדיקה שערכה תנועת אם תרצו מעלה, למשל, כי רק אחוז אחד מבין הסטודנטים שהדבר רלוונטי עבורם, מימשו את הזכאות שלהם ל־2 נקודות זכות לתואר (זכות המוענקת לסטודנט ששירת 14 ימי מילואים בשנה).
מתברר שבזמן שחלק מהמוסדות האקדמיים מניפים את דגל המלחמה ברפורמה המשפטית, תוך מתן שלל הטבות אקדמיות למי שיצטרפו למחאה, הם הרבה פחות מקפידים על מימוש זכויותיהם של משרתי המילואים, וחלקם אפילו מערימים עליהם לא מעט קשיים. בדיון שנערך בנושא בוועדת החינוך של הכנסת לפני פחות משנה, הומלץ אף לערוך מיפוי והשוואה של כל המוסדות להשכלה גבוהה, ולבדוק כיצד הם מממשים ומקפידים על הכללים לטובת הסטודנטים המשרתים במילואים. חבל שזה עדיין לא נעשה.
דווקא על רקע הקריאות לסרבנות, חשוב להקפיד ולוודא שמדינת ישראל על מוסדותיה, וכל גוף שמתוקצב מהקופה הציבורית – יממשו ואף ירחיבו את זכויות משרתי המילואים. "מצב זה שבו המשרתים בצה"ל נדרשים להילחם בבירוקרטיה על מנת לקבל תגמול שלו הם זכאים – הוא בבחינת כפיות טובה כלפי מי שתורמים את מיטב שנותיהם למען צה"ל ומדינת ישראל", נכתב בצדק בדו"ח הקבילות.
