פרשת תקשורת בושה: שני החטאים הגדולים ביותר של העיתונות הישראלית

שתי כתבות שהתפרסמו אתמול מספרות כבדרך אגב את סיפורם של שני החטאים – אולי המרכזיים ביותר – של התקשורת הישראלית, מעבר לסיפור עצמו של הכתבה.

אילה חסון ראיינה בכאן 11 את שירה שפיץ שנעצרה בגלל שאמרה ליועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט "פרשת משפטים בושה" והוכרחה לנסוע בניידת בשבת למרות שהיא שומרת מצוות ואל מול ילדיה ובעלה ההמומים. הסיפור ההזוי הזה רק הבהיר עד כמה הוא עבר ליד התקשורת הישראלית כשהוא קרה ודווח, לפני שנתיים.

זו אותה תקשורת ששמה בימים אלו במרכז סדר היום וזעקה כנגד מעצר של מפגינים שחסמו את נתיבי איילון רק בגלל שהם שירתו בטייסת מטכ"ל או שהם מטובי בנינו בהייטק. זו אותה תקשורת שראתה איך מתייחסים למפגינים שהם לא מ"הצד הנכון והצודק" – כמו מתנחלים שמושכים להם בפאות ומפרקים להם את הראש עם אלה, או חרדים שחוטפים זרנוק של מכת"זית ובואש לפרצוף – ועדיין מעיזה להעביר ביקורת על יחס לא מנומס מספיק למי שמשתקים את המדינה.

רק הבוקר (ג') עשרות מתנגדי הרפורמה חסמו את הכניסה לכביש שמוביל למשרדי הממשלה ועל פי הדיווח שפורסם, "המשטרה מבקשת מהחוסמים להתפנות". כן, מבקשת.

בלתי נתפס היה לראות את היחס הסימפטי והחיובי לטייסים שהודיעו שלא התייצבו למשימתם ולהיזכר בלינץ' התקשורתי והשיימינג שעבר פה חננאל דיין, חייל מצטיין שהעז בנימוס להסביר לרמטכ"ל דאז דן חלוץ, שסבא שלו גורש מגוש קטיף ולכן קשה לו ללחוץ את היד, רק ללחוץ את היד, למפקד העליון של צה"ל בטקס בבית הנשיא.

כמה מביך היה להיזכר בפלפולי הרבנים משנת 2005 על מעגל ראשון ומעגל שלישי ומאיזה מעגל מותר לבוא למפקד ולבקש שחרור, ובאיזה מעגל רצוי פשוט להתעלף, אל מול הקלות שבה רמטכ"לים לשעבר תמכו בשבוע החולף באי ביצוע פקודות שהקשר בינן לרפורמה הוא לא קלוש, אלא פשוט לא קיים.

שיגידו שאנחנו בכיינים, שיפטרו אותנו בוואטאבאוטיזם, שיזלזלו עד אין סוף במי שמזכיר מה היה בגירוש מגוש קטיף ועמונה: הימין בישראל הוא לא עדר הקופים הפרימיטיביים שבשמאל בטוחים שהוא. אנחנו יודעים טוב מאוד מה קורה פה, ובניגוד לעבר, יש לנו יותר ויותר במות להציף את השקר והחד צדדיות. לפחות את זכות הזעקה לא ייקחו מאיתנו.

המעצר של שירה שפיץ רק בגלל שאמרה ליועמ"ש "פרשת משפטים בושה", הוא רק דוגמה. מעצר כזה ועוד רבים אחרים, היו יכולים לקרות רק באטמוספירה תקשורתית שלא תתן לזה במה, שלא תזעק על העוול. רק יועץ משפטי לממשלה וקצין משטרה שיודעים שזה ייגמר בכמה ציוצים זועמים בטוויטר, אולי גם באיזה טור במקור ראשון ובשבע, ירשו לעצמם לבצע מעצר כזה, בעילה כזו. הם לא "רק מסקרים". הם בוחרים, כמעט במודע, מי אזרח חשוב יותר ומי פחות, את מי מותר לעצור ולמי אסור להרביץ – ומסמנים בקו ברור מאוד את ההבדלים בין בני האור לבני החושך.

את האכיפה המפלה בפרקליטות כלפי מי שלא בא לה טוב בעין, צריך לתקן ובע"ה הרפורמה תגיע גם לשם. אבל בתוך כל זה נזכיר שוב ושוב ושוב, בלי להתייאש, שהתקשורת הישראלית היא שחקן פוליטי על המגרש. היא משתמשת בכל הכלים שעומדים לרשותה, לא כדי לסקר ולהביא מידע לציבור, אלא כדי לסכל תהליכים דמוקרטיים ולתת הגנה למי שלדעתה מקדם את מה שראוי בעיניה. נתוני הרייטינג של ערוץ 14 הם רק סימן אחד שהציבור הימני לא כזה מטומטם כמו שהם חושבים.

חטא קריעת הקרע בעם

אבל החד-צדדיות שבסיקור התקשורתי הוא מבחינתי רק החטא הקטן יותר של התקשורת. החטא הגדול יותר הוא מה שצף, וכמובן גם זו רק דוגמה אחת מיני רבות, בדיווח של יאיר שרקי בתוכנית של עודד בן עמי בחדשות 12. שרקי הביא קטע וידאו של מפגש רבנים מובילים בציונות הדתית עם טייסים שמובילים את המחאה נגד הרפורמה. תפסה את אוזני אמירה של אחד מהטייסים במיל': "אתם לא פוגשים אותנו במקומות של השיח. אתם סגורים ביישובים שלכם. בבתי המדרש שלכם. לא נותנים לצעירים שלכם ללמוד במכינות המשותפות שמה יפגשו חילונים כמונו. וכשהם מגיעים לצבא, הם הולכים לישיבות ההסדר ושוב לא פוגשים".

התדהמה מכמות הטעות העובדתיות – לא הפרשניות – בקטע הקצר הזה, השאירה אותי חסר מילים. הציבור הדתי לאומי מסתגר ביישובים? בבדיקה קלה מאוד אפשר לראות מה אחוז ההצבעה לציונות הדתית יש בפריפריה ובערים המרכזיות בישראל. מילא שלא הולכים למכינות חילוניות, אבל האם צעירי הציונות הדתית משרתים רק ביחידות סגורות של ישיבות ההסדר? או שמא המציאות היא שהם משולבים בכל יחידות השדה והעורף, יוצאים לקצונה ומשרתים עם חילונים ביחידות המילואים?

במשך שנים התקשורת מפמפמת עד כמה הדתיים הם פרימיטיביים, חשוכים והומופובים שאם רק תינתן להם ההזדמנות הם יהפכו את כולנו למדינת טאליבן. והנה, גם טייס ותיק, שבוודאי ראה כמה כיפות סרוגות בטייסת שלו, ואיש הייטק שאני מרשה לעצמי להניח שיש כמה דוסים ודוסיות אצלו בחברה, משוכנע שהנשים בציונות הדתית הן שפחות שנועדו לשרת את הפטריארכיה הגברית.

מספיק היה לראות את אמנון אברמוביץ' מגבב ציטוט של עדינה בר שלום שאצלה במשפחה היו חילונים ואביה הרב עובדיה זצ"ל התייחס לכולם אותו הדבר. רוצה לומר, היום זה לא כך, כדי לראות שאפילו שיח חיובי ופתוח שכזה הוא בעיניו מסך עשן לבערות, החושך והשנאה שמובילים אותם רבנים.

ופה החטא הגדול של התקשורת הישראלית, אפילו יותר מהסיקור המפלה. במשך שנים היא בנתה דימוי מעוות ורחוק מהמציאות של ציבור שלם: הפכה כל נער גבעות אלים לפניה של חברה שלמה שמתנגדת לו, לקחה הלכות צניעות והפכה במחי יד ל"הדרת נשים", חתכה בגסות קטעים משיעורי תורה במכינת עלי או עצמונה כמסמנת עיגול מסביב למטרה, הפכה כל מושחת בתחום הכשרות ל"תופעה", ולכל "מקובל" שרלטן שבודדים הכירו את שמו כאל "רב בכיר במגזר".  אחרי כל זה אין להתפלא שגם איש אינטליגנט כמו סגן ראש המוסד לשעבר ח"כ רם בן ברק, למשל, יכול להגיד בשיא הרצינות שאם הימין יעלה לשלטון, מגישות הטלוויזיה יוכרחו ללבוש כיסוי ראש.

התקשורת לא רק מסקרת באופן מעוות ומגויס את המחאה. היא עסוקה בלהרחיק את הקצוות עוד ועוד, למרות שבחיים האמיתיים, כמעט כל הצופים של ערוץ 12 ו-13 יכולים לציין לפחות מניין של דתיים ודתיות שהם מכירים מהאוניברסיטה, מהשכונה, מהמשפחה או מהצבא שהם "לא כאלה. הם דווקא דתיים סבבה".

ועל החטא הזה של קריעת הקרע בעם ישראל, בשביל עוד כמה לייקים מזועזעים, צפיות ושיתופים, הרבה יותר קשה לסלוח להם.