נתחיל מהסוף.
כשסיפרתי לבן שלי בן ה-9 שאני מפרסמת טור לגבי האלרגיה שלו, הוא התלהב בטירוף. "יש! אני אהיה מפורסם.?" הוא צעק בשמחה, ואני אוטומטית החלטתי לרסן את ההתלהבות. "אתה לא תהיה מפורסם. אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה שידעו מה השם שלך ואיך אתה נראה, וזו גם לא המטרה". וכמו שקורה לא פעם בשיחות עם ילדים, הבנתי פתאום טוב יותר מה המטרה והצלחתי לנסח אותה בצורה פשוטה וברורה, וחשוב שאציין אותה כאן בטור הראשון.
המטרה שלי בכתיבה על הורות לילד אלרגי היא בעצם שלוש מטרות. בראש ובראשונה, אני פועלת בכל כוחי להעלאת המודעות לאלרגיות למזון בקרב ילדים כבר שנים. עכשיו מצאתי לי ערוץ נוסף, בתקווה שיגיע לכמה שיותר עיניים ולבבות. ככל שיותר אנשים ונשים יבינו את המשמעות של האלרגיה – יהיה יותר קל למי שמתמודד איתה. ההתחשבות של הסביבה משפרת את איכות החיים באופן משמעותי.
בנוסף, ולא פחות חשוב מבחינתי, אני חולמת לתמוך בהורים וילדים שמתמודדים עם אלרגיה מסכנת חיים, כי זה בדיוק מה שהיה חסר לי לאורך תשע השנים הראשונות שלי כאמא לאלרגי. לא האמנתי, ואני עדיין לא מאמינה, איך אין מי שדואג לנפש שלנו ושלו לאורך המסע הזה? איך הכול עוסק בפיזי והטכני, ואין דיבור על הרגשי?
ולבסוף, הכתיבה הזו היא פשוט תרפיה. תרפיה לעצמי. הכתיבה היא כלי לריפוי, לעיבוד, ודרכה אני מצליחה להעביר את עצמי תהליכים נפשיים שלא הייתי מצליחה לעבור סתם ככה. עצם הפיכת המחשבות למילים כתובות, עוזרת לי להגדיר דברים בצורה מדויקת, לקבל פרופורציות ולמצוא כוחות.
ועכשיו, נחזור להתחלה. נעים מאוד, שמי רוני. אני אמא לשלושה ילדים נפלאים, בן 9, בת 7 ובת 3 ורבע. והבכור שלי, אובייקטיבית כמובן, הוא ילד יפה, חכם, מצחיק ומוכשר, אה כן – והוא גם אלרגי. אלרגי לחלב ברמה מסכנת חיים. ההתמודדות עם האלרגיה הזו מזמנת אינספור סיטואציות בהן אנחנו נדרשים לקבל החלטות קטנות וגדולות, יום אחרי יום, כדי לחיות לצידה בשלום.
יש כל כך הרבה זירות – פיזית, כמובן, לשמור על הגוף שלא ייפגע מהמצב הזה. חברתית, לייצר סביבה תומכת ומכילה. רגשית, לחיות בביטחון ובשמחה. משפחתית, לתפקד כהורים מיטיבים ולגדל אחים שונים באהבה. אין לזה סוף.
אכתוב כאן על ההתמודדויות האלה, אשתף בפרטים, בתחושות ובהתלבטויות, בתקווה שהמילים שלי יצופו על פני הדיגיטל היישר ללבבות הנכונים, ויוסיפו טוב בעולם המורכב הזה.
את סופו של הטור הראשון אני רוצה להקדיש לילד המופלא הזה, שהביא אלינו כל כך הרבה שמחה ואהבה, ואני רוצה להזכיר לו:
אתה כל כך הרבה יותר מ"הילד האלרגי". אתה עולם ומלואו. לעולם לא אוכל להבין מה אתה מרגיש בגוף ובלב, מה זה אומר שמעקצץ לך בגרון ואיך התחושה להסתובב עם תרופה מצילת חיים בתיק הגב שלך, אבל דבר אחד אני יודעת – אעשה כל מה שאני יכולה כדי להפוך את העולם הזה למקום שתוכל לחיות בו לצד האלרגיה בביטחון ובשמחה.
אם יש לך ילד או ילדה שהאלרגיה בחרה – אני מזמינה אותך לקחת את המילים האלה ולהקדיש לו או לה.
לתגובות, שיתופים ושאלות: ronni.allergymom@gmail.com
