תופעה מוכרת בכמעט כל מערכת יחסים זוגית היא ההתמודדות עם שינויים שאחד מבני הזוג חווה. שינויים אלו יכולים להתרחש ב"מגרשים" מגוונים בחיים הזוגיים: בעולם הדתי (התקרבות או התרחקות מהדת), בעולם המקצועי (החלפת מקצוע, פיטורים וכו'), בשינויים במעגלים החברתיים או בתפיסות ערכיות ואידאולוגיות בהן מחזיק אחד הצדדים.
פעמים רבות שינויים אלו מתרחשים סביב גילאי ה-30-40, בהם אנשים רבים חווים את שלב העצמיות בו האדם מברר ומחדד את זהותו האישית כמבוגר, במקביל להיותו חלק ממערכת זוגית. תהליך זה מביא לשינויים באורח החיים האינדיווידואלי, המשפיעים על הדפוסים שעל פיהם פעלה הזוגיות עד כה. תהליך זה נחווה באופנים שונים – לעיתים הוא מתקבל בברכה והצד השני שמח בשינויים אלו ופעמים אחרות הוא יוצר זעזועים קלים או מורכבים בתוך הזוגיות, ומעלים מחשבות כמו "לא עם האדם הזה התחתנתי", דבר העלול ליצור סימני שאלה וספקות לגבי הנישואין עצמם.
למה שינויים אלו קשים לנו?
עוד בזמן שלב ההיכרות וההתאהבות, אנחנו יוצרים מעין "חוזה" ציפיות ביננו. החוזה קובע מה כל צד מקבל ונותן, מהי משמעותה של אהבה עבורנו, מהם האמונות והחלומות המשותפים שלנו, מהו בסיס ההתאמה ביננו, ועוד. בלי לשים לב, אנו "מחתימים" את בן/בת הזוג על החוזה ומצפים ממנו שימשיך לקיים אותו לנצח. מה שאנחנו לא לוקחים בחשבון הוא שהצד השני לא בהכרח יודע או מסכים "לחוזה" שהחתמנו אותו עליו, וכך נוצרת קרקע פורייה לתסכולים רבים. למעשה, שלב העצמיות והשינויים שהוא מביא בחובו יוצרים פעמים רבות ערעור על החוזה הלא-כתוב שהיה ביננו ולכן מקשים על קבלתם.
השינויים ב"חוזה" קשים אף יותר לאנשים שהצורך שלהם ביציבות ובשגרה מועצם, והפרה שלהם מערערת את הביטחון שעליו הם מבססים את חייהם. לכן תגובותיהם לשינויים שבן הזוג עושה יכולות להיות עוצמתיות יותר ולהקשות על יציבות המערכת הזוגית.
אז מה עושים עם זה?
ראשית חשוב לדעת שהתחושות והמחשבות העולות בעקבת הפרה החוזה עשויות מבלבלות ומעלות חשש, אך יש להבין שתהליך העצמיות והשינויים בתוכו הינם בריאים וטובים, כיוון שהם מעידים על התפתחות של האדם, על בחינה עצמית שהוא עורך ועל הרצון לנתב את חייו למקום המדויק לו. ניסיון לקבע את בן הזוג כפי שהוא היה בזמן ההיכרות, יביא לחיים של אכזבה תמידית ושל מתח שיפרוץ מעל פני השטח, בשלב מוקדם או מאוחר.
השלב השני הוא זיהוי של החוזה: על מנת להגיב נכון למצב, עלינו להבין אילו "סעיפי חוזה" הופרו, או במילים אחרות – מהן הציפיות הגלויות או החבויות, שבהן בן הזוג לא עמד. שאלות כמו: מה השתנה בו או מה היה אמור להיות אחרת – יכולות לעזור בבירור זה.
השלב השלישי הוא בדיקה מחודשת של הציפיות: רובנו נצמדים לדפוסי המחשבה וההתנהגות שלנו בלי שבדקנו אותם לעומק, וכאשר בן/בת הזוג לא עומד בהם או משנה משהו בהם, הדבר מתפרש כבעיה. אך לעיתים, התבוננות מחדש על הדברים יכולה לגלות שאולי דפוסי המחשבה יכולים וצריכים להשתנות. אולי השינויים שחלו הם הזדמנות לפתוח צוהר לעולם חדש של מחשבות, תובנות ובחירות שיגדיל וירחיב את המערכת הזוגית.
השלב האחרון הוא כתיבה מחודשת של "חוזה הנישואין": לאחר הבירור הפנימי חשוב לבנות יחד (או בעזרת איש מקצוע) חוזה נישואין חדש, כזה שיתאים למי שאנחנו היום ולנסיבות חיינו הנוכחיות. שבי יחד עם בן זוגך, בזמן בו נכון ורגוע לכם ושתפי אותו בתהליך שעברת. ספרי לו על הציפיות בתוכך ומדוע הן משמעותיות לך וכשסיימת הקשיבי לתשובתו הקשבה מלאה: מה הוא חושב על הדברים, עם מה קל/קשה לו, מה הוא היה רוצה ואיזה מהשינויים חשוב לו ואיזה פחות. בצורה זו תוכלו לבנות הסכמות חדשות שמבוססות על מי שבחרתם להיות היום, ולא על אחיזה בזיכרונות העבר.
