שלום לך איש ימין יקר,
אני רואה שוב ושוב כיצד אתה מתייג ומדבר על המקרה האחרון בו המשטרה פעלה אחרת מול 'ימין' ומול 'שמאל – "צביעות" צעקת. אתה מלין על מעצרים עד סוף ההליכים ומן הצד השני מעשים דומים זוכים ליד מלטפת ושופט נעים הליכות. עצם המחשבה שאיש ימין יעשה אחת מהפעולות שמפגיני בלפור או המפגינים נגד הרפורמה עושים מולידה זעקות שבר ומתקפות אגרסיביות – עצם המחשבה על סרבנות מימין מולידה חרדה מ'הדתה' ו'סמכות הרבנים'. עצם הדיון הימני על פעולות כאלה הוא 'פשע מחשבה' שזוכה לכעס ושנאה מאמצעי הפצת השנאה המתקראים 'תקשורת המונים'.
מאידך, במחנה הנגדי עושים רבים את הדברים הללו ובצורה בוטה. פועלים ומתבטאים בצורה שאף אחד במחנה הימין לא יכול בלא לספוג השלכות קיצוניות מאוד כגון אלימות, הוקעה חברתית ואף אובדן פרנסה. שגרת מעשיו ודבריו של איש שמאל יכולה להיות פעולה שאיש ימין יגונה עליה כדבר הנוראי ביותר שקיים על פני הפלנטה.
בין אם מדובר בקריאות לאלימות, לסרבנות, בסרבנות-ממש, בקידום פגיעה כלכלית, בפנייה לגורמים בינ"ל על-מנת שיפקיעו את הריבונות מהעם, בהתעלמות מתוצאות הבחירות או בהסתה פרועה נגד נבחרי הימין; בין אם מדובר בחסימת כבישים, פריצת מחסומי משטרה, תקיפת שוטרים או השחתת כרזות של יריבים, שימוש במוסדות ממלכתיים כמו תיאטראות או אוניברסיטאות לפעולה פוליטית חד-צדדית ואף הטלת טרור עקיף על עובדים במקום עבודה, אין זה משנה ההקשר הספציפי, הנקודה ברורה: מה שמותר לאחד אסור לשני.
גם אני ראיתי את הפוסט המבריק שלך בו כתבת "דמיינו מה היה קורה אם איש שמאל היה עושה X!". אין ספק שבכך הסרת את המעטה מעל פניו של מחנה השמאל, לבטח היה זה טיעון מנצח, סנוקרת (מטאפורית כמובן – כי הימין נענש גם על מטאפורות) לפרצופו של מחנה השמאל, אגרוף (מטאפורי כאמור) מתחת לחגורה המפרק את הטיעונים שלו בעובדות. באופן כללי שמתי לב שאתה מתייג לא מעט כאלה לאחרונה וחש עצמך ערמומי ונבון. תחושת הצדקנות שלך מתמלאת עם כל תוכן חדש המוכיח את "צביעות המנגנון והשמאל".
חוששני, איש ימין יקר, שאתה לא מבין במידה מספקת את הדינמיקה בינך ובין איש שמאל או את יחסי הכוח בחברה הישראלית, על כן אתה חושב שחשיפת צביעות היא טיעון קביל. ברצוני לסייע לך איש ימין יקר להבין מה המשמעות של 'יחס שונה' לפי מפתח פוליטי או 'צביעות' בלשונך בשדה הפוליטי. אנסה לסייע לך להימנע מלשגות ולחשוב שהצלחת להוכיח דבר-מה.
אתה שוגה לחשוב שאתה לא אמור לשים לב ליחס הכפול בין מפגיני ימין ומפגיני שמאל. ייתכן ואתה חושב שחשפת דבר-מה חדש כאשר הצגת את הצביעות כאשר הסרבן משמאל מואלל והסרבן מימין מגולגל בזפת ונוצות (שאל את אלעזר שטרן שהבין את המנגנון עוד בהיותו מפקד בה"ד 1). ייתכן ואתה חושב שאם תצביע על היחס הכפול אתה פועל כנגדו. ייתכן והדבר נובע מאשליה שאתה בסוג של ויכוח בכיתת הלימוד שלך לאזרחות או בדיון אולפני עם מנחה מנומס. שם זכית בניצחון מוחץ, שם הצבוע נענש.
אולם במציאות, אתה לא תצליח לכפות אחריות ולתבוע דין ויש יסוד להניח שלעולם לא תצליח. לא על קריאות למרי וסרבנות, לא על הפגנות אלימות ופריצת מחסומים, לא על מעשה נוראי כגזל ריבונות העם לטובת קבוצת כוהנים סגורה בביהמ"ש העליון. במקביל, הצד השני יצליח, תמידית, להציג אותך כאחראי ולתבוע ממך תשלום על כל פעולה קטנה או לא מדויקת שיכולה להתפרש כ'פגיעה בסדר הטוב'.
ידידי הימני, הסיבה לכך פשוטה: בניגוד לכיתת לימוד אין בורר אובייקטיבי, הפוליטיקה נחותה אף לעולם התחתון מבחינה זאת. הבורר היחידי שבנמצא, השופט היחידי לטענות השונים של המחנות הוא מחנה השמאל עצמו! הסיבה פשוטה, מחנה השמאל ריכז את כל הכוח לקבוע את החוקים: ביהמ"ש, אמצעי התקשורת, האקדמיה, עולם התרבות, החברה האזרחית, הביורוקרטיה הבכירה, הפיקוד העליון בצבא, קודקודי ארגוני הביון ועוד. למעשה, זולת המוסדות הנבחרים אין למחנה הימין אחיזה באף מוקד כוח בחברה. מחנה השמאל מחזיק בכוח לקבוע את החוקים ולאכוף את החוקים כפי שהוא תופס אותם. שאלו את השופט מלצר ויחסו לתקנות הקורונה או את סאגת ניגוד העניינים של שופטי העליון. מאז המהפכה המשפטית של אהרון ברק המערכת כולה יצאה מאיפוס וכיום כל מנגנון במדינת ישראל בנוי לספק יחס כפול, שכן כל יחס אחר יגרור מחירים שאף מוסד או יחיד לא מעוניינים לשלם.
אולם, ימני יקר, עודך שבוי באשליה שמחנה השמאל רוצה לשדר 'שוויון' בפני החוק. אין דבר רחוק יותר מן האמת מאשר מחשבה זו. אתה טועה לחשוב שמחנה השמאל לא רוצה שתראה את היחס הכפול בעוד שמדובר למעשה בהפגנת העליונות. שכן אין הימין ושמאל מחנות פוליטיים אלא מעמדות חברתיים. וככל מעמד יש היררכיה ביניהם, חוק שונה לשניהם וסטנדרט שונה המוחל עליהם.
אין דבר שמעמד השמאל רוצה יותר מאשר שאתה, איש ימין יקר, תבין את זה, תחיה את זה, תכעס על זה ותחווה את זה. מחנה השמאל צועק לך את זה עם טייסים, עם הייטקיסטים, פקידים בכירים ופרופסורים לאין-שיעור החותמים על כל נייר-הבא-ליד. מעמד השמאל בקודקוד ומעמד הימין בתחתית, יאיר לפיד בטורו הידוע 'דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות' חשף את המערך הפסיכולוגי של בני המעמד:
"…המניע[להתנתקות] היה אחר לגמרי, הפרת האיזון העדין בין חברת המתנחלים לבין החברה הישראלית. הוחלט ללמדם שיעור בצניעות, ואולי גם בדמוקרטיה". מדובר היה בהוכחת כוחו של מעמד השליטים על המעמדות המתחרים.
חברי למחנה הימין, אתה במציאות. ובמציאות אתה במעמד פוליטי של אריס במחוז מרוחק. בני האצולה רשאים לעשות ככל העולה על רוחם ובכלל זה גם להתעלל בך (כפי שאנו רואים עם כל פינוי של מאחז) ואתה אנוס לקבל זאת בשקט או שאתה 'עובר על החוק'. הסיבה פשוטה, תפקידה של האצולה הוא לכפות על האריסים, על האיכרים הטיפשים והקטנים, הגסים והלא מוסריים, איכרים בשטריימל או בכיפה סרוגה את הסדר. או שמא, כמו שאמר לפיד, יופר הסדר העדין. כאריס אתה מצביע על צביעות האדון שלך, והאדון שלך, האציל, מהנהן בראשו ומאשר: "טוב מאוד שסוף כל סוף אתה מבין את זה".
מכאן 'כפל הפנים' ו'הצביעות' והיחס השוויוני' אינם עוולות דמוקרטיות, אלא מופעים של כוח המופעל מן האצולה הישראלית – מחנה השמאל, על המעמד התחתון, הספרדי-חרדי-דתי-לאומי. מדובר בהדגמה מוחצנת של פעולות בלא השלכות, כוח בלא סמכות, או בלשון אחרת, בהדגמת המודל המשטרי שבג"ץ יצר כאן מאז המהפכה המשפטית של אהרון ברק – מלוא הסמכות, אפס אחריות ואפס אחריות מול החוק. טענת הצביעות היא סה"כ הדגמה ברבים של המנגנון הקיים.
האצולה הישראלית, מחנה השמאל, מאמין שתכליתו של כוח שלטוני הוא קידום המעמד והחברים בו והענשת האויבים מימין. ושוב בלשונו של לפיד "זה לא היה למרות המתנחלים, אלא בגללם". הצבעתך על הצביעות של 'השמאל' היא אך ורק הוכחת מערכת יחסי הכוחות. באותה מידה יכולת להגיד איש ימין יקר שאתה סוג של מפסידן.
שב רגע איש ימין יקר שלי, תהית למה כל 'הטובים' מכל המוסדות נוטים למעמד 'ההוא'? ובכן, כולם רוצים להיות עם החזק, והחזק, ידידי היקר, הוא לא אתה. הצבעה על הצביעות לא תעזור לך איש ימין יקר, רק התקדמות והשתלטות על מנופי הכוח שבחברה תשנה משהו. כרגע אתה אך ורק מפסידן שמחליף פעולה בהצבעה על הצביעות, פעולה שלא מעניינת איש.
