שוק ההייטק רותח כמו מכונת האספרסו במטבחון. המשכורות בשמיים, ויותר ויותר ישראלים רואים את החננה שהם כיבו עליו סנדוויצ'ים בבית הספר, מנופף להם מהפנטהאוז שהוא רכש בכספי האופציות". כך נפתחה סדרת המערכונים בארץ נהדרת על ענף ההייטק רק לפני שנה. אם בעבר כל אימא יהודייה רצתה שהבן שלה יהיה רופא, היום היא שואפת לראות אותו בהייטק. התמונה שעלתה לא רק מהמערכונים של ארץ נהדרת אלא גם מהעיתונות הכלכלית, היא של ענף עמוס בצעירים עם משכורות גבוהות, גלידה ב־24 טעמים ובריכת כדורים. אבל מאז השתנו כמה דברים, ובשנה האחרונה אנחנו שומעים בעיקר על ירידה בהשקעות ועל גלי פיטורים. ההצלחה הכלכלית של ההייטק, הקטר של המשק הישראלי כפי שאוהבים לכנות אותו, מתחילה להתערער.
במקביל, חלקים גדולים מהענף התגייסו לאחרונה לטובת המחאה נגד הרפורמה המשפטית. חברות הייטק הצטרפו לשביתות מחאה, והעובדים יוצאים לרחוב קפלן במוצאי שבתות ומניפים שלטים הקוראים "הצילו את אומת הסטארטאפ". המחאה שלהם ממומנת היטב, עם אתר אינטרנט ייעודי, יחסי ציבור ופרסום נרחב. העיתונים מפארים כל יזם שמודיע כי יוציא את כספי החברה שלו מהארץ, ומתריעים חדשות לבקרים שהמשקיעים בורחים מכאן בגלל הרפורמה.
אותם עיתונים שרק לפני שנה התגוללו על עובדי ההייטק ש"אינם יודעים שובע", שהכריזו ש"בהייטק איבדו את המצפן", ושהאשימו את הענף בחזירות, בהעלאת מחירי הדיור ובהגדלת הפערים החברתיים, וקבעו שהם לא משלמים מספיק מיסים – עכשיו מחבקים את החברות שהצטרפו למחאה ומציירים אותן כקדושים שנפלו קורבן לממשלה שמזיקה להן. כל כישלון והפסד של חברת הייטק מקושרים למחאה, גם אם המשבר בהייטק נמצא פה כבר זמן־מה ולא נולד עם הרפורמה.
כשמדברים עם ההייטקיסטים אפשר להיווכח שרובם אנשים פרגמטיים, שעשויים להיות חלק מהפתרון, במקום להיות חלק מהבעיה
על רקע ירידת ההשקעות בהייטק בשנה האחרונה, צריך לתהות אם "מחאת ההייטקיסטים" הקולנית איננה בגדר ירייה עצמית ברגל, בענף שגם ככה עומד על אדמה רעועה. לתעשיית ההייטק, שממילא חווה ירידה בהשקעות הזרות, אין שום סיבה לעמוד עכשיו מול העולם ולצעוק שישראל הופכת לדיקטטורה ושהכסף הזר שהושקע כאן נמצא בסכנה. ככל שהם קוראים בקול גדול יותר, ככל שהמחאה שלהם מתעצמת ונושאת כנפיים גם אל מעבר לים – גם המשקיעים שומעים זאת וזה מגביר אצלם את החששות.
הדיסוננס הזה קיים גם בתוך מחאת ההייטק עצמה. העובדים יוצאים להפגין ולזעוק, אבל היזמים והמנהלים מדברים בשני קולות. קול אחד כלפי פנים, לוחץ בכל הכוח על הממשלה לעצור את הרפורמה משום שהמשקיעים בורחים והתעשייה בסכנה; קול שני כלפי חוץ, בניסיון לשדר למשקיעים שהכלכלה הישראלית חזקה, ההייטק פורח ושווה להשקיע פה.
"האינטרס שלי הוא שכל העולם ישקיע פה", אמר לנו השבוע טל ברנוח, ממובילי מחאת ההייטקיסטים ומייסד קרן ההון־סיכון דיסרפטיב. "זה לא שקמנו בוקר אחד ואמרנו שכדאי לנו להפגין. ראינו מהשיחות שלנו עם משקיעים זרים כמה הם מפחדים שהרפורמה תעבור. 90 אחוזים מההשקעות בהייטק הישראלי זה כסף שמגיע מחו"ל. ברגע שהם התחילו לחשוש שהולכת להיות פה אי יציבות ואי ודאות, הם התחילו לשאול שאלות, ובשלב מסוים הודיעו לנו שאם הרפורמה המשפטית תקרום עור וגידים הם ישקלו אם להמשיך להשקיע בישראל, וייתכן שיצטרכו לצמצם את הפעילות".
ברנוח ואנשי ההייטק שהצטרפו למחאה מאמינים בכל ליבם שהיא תחולל נזק רב. הטיעונים שלהם מערבים אינטרסים עסקיים עם טיעונים אידיאולוגיים. באתר האינטרנט שלהם נטען ש"מאבק ההייטק הוא בשביל כל הדברים שהקדשנו להם את חיינו. הוא על זכותנו לחיות במדינה חופשית ודמוקרטית. אנחנו כאן ברחוב, נאבקים על הדמוקרטיה, ולא נפסיק עד שיוסר האיום מעל מערכת המשפט והדמוקרטיה הישראלית". אבל ברנוח אומר לנו: "זה לא מעניין אותי אידיאולוגית. הממשלה נבחרה והיא ממשלה של כולנו. החשש שלנו הוא פרגמטי. כשמשקיע זר מפסיק להשקיע בישראל, הוא מפסיק להשקיע בקרן שלי ואני מפסיד ביזנס. החברות שלי לא יצליחו לעשות את הגיוס הבא".
הפסיכולוגיה של הכלכלה
בהייטק נשמעים גם קולות אחרים, אבל הם שקטים. סקר שערכה חברת הייעוץ TEFEN בקרב 2,170 עובדים בהייטק ופורסם השבוע בישראל היום, העלה שכ־41% מהעובדים אינם סבורים שהרפורמה מסכנת את הכלכלה בכלל או את ההייטק בפרט, לעומת 39% שלדעתם היא כן מסכנת. רוב העובדים חושבים שהחברות אינן צריכות להתערב במחאה באופן פעיל. 57% מהעובדים אינם מעוניינים בעירוב נושאים פוליטיים במקום העבודה. המסקנה המתבקשת היא שהמתנגדים לרפורמה מדברים בקול רם מאוד, ואילו התומכים בה פשוט מחרישים.
"אני איש ימין ואני מתוסכל כבר עשור ממה שקורה בבג"ץ", אומר לנו אלון ארבץ, יזם הייטק ומנכ"ל פוינטפייב. "החשש של אנשים הוא אמיתי, זה לא רק אקט מחאתי. גם אני חושב שהרפורמה בתצורתה הנוכחית מוגזמת ושצריך למתן אותה ולעשות דברים בצורה אחראית מתוך הידברות, אבל אני גם לא חלק מהמחאה. אני מרגיש שהמחאה עכשיו היא לא רק נגד הרפורמה אלא נגד הרבה דברים אחרים. ההפגנות הפכו להיות נגד חרדים ועם שאיפה להפיל את הממשלה.
"יש כאלה שמפרסמים בלינקדאין פוסטים באנגלית נגד הרפורמה. זו לא הדרך להשפיע על הממשלה פה אלא להפעיל לחץ חיצוני. יש הרבה שבאמת מפוחדים, וגם אני קיבלתי שאלות ממשקיעים ויש לחצים להוציא חלק מהכסף מישראל. הלחצים מבחוץ הם תוצאה של הרפורמה, אבל אני לא חושב שהם היו באותה עוצמה אם זה היה מצטייר בתוך החברה הישראלית כמשהו שנמצא בתוך גבולות השיח הלגיטימיים, ואם היו מתייחסים לזה כהצעה שאפשר לדבר עליה. כשבתוך ישראל מציירים את זה כמעבר לדיקטטורה, אז גם משקיעים מחו"ל מגיבים לזה".
כך או כך, נראה שכבר קשה להפריד את הרפורמה עצמה מהדימוי התקשורתי שלה ומהמחאה העצומה שנלווית אליה, והשדר שהעולם מקבל מכל החבילה הזו הוא שבישראל קורה משהו לא טוב. מבחינה זו כבר לא באמת משנה אם האזהרות מפני הפיכת ישראל לפולין או להונגריה הן אמת מוחלטת, טעות גמורה, מוקדמות יותר מדי, נבואה שמגשימה את עצמה או כל אלה גם יחד. ישראל היא מדינה שמתמודדת עם אתגרים ביטחוניים גדולים במיוחד, ואפילו המלחמות שהתנהלו פה בעשור האחרון לא הסיטו השקעות מהמדינה, כמו שמאיימים לעשות עכשיו בעקבות שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים.
אי אפשר להפריד בין כלכלה ופסיכולוגיה. הרבה ממה שקורה כאן קשור לפחדים שנובעים מהרכב הקואליציה, ממגמות דמוגרפיות ומתחושה שהרפורמה היא רק תחילתה של ירידה במדרון חלקלק. כלכלה מופעלת על ידי אנשים, ואנשים מופעלים גם על ידי התחושות והאמונות הפוליטיות שלהם. ואם הם מפחדים באמת, הם לא יכולים לשדר משהו אחר למשקיעים שלהם. מי שחש פחד של ממש מוציא את הכסף שלו בעצמו, גם בלי שמשקיעים ישכנעו אותו, וגם זה קורה. במובן הזה, קריסתו של סיליקון ואלי בנק הייתה אירונית במידה רבה. סביר שהיו מי שהוציאו את כספם ישראל מתוך פחד ממה שיקרה כאן, והעבירו אותו לבנק האמריקני הוותיק רק כדי לראות אותו קורס על ראשם.
שנת ההכרעה
2021 הייתה שנת שיא להייטק הישראלי. כשכל המשק הישראלי דימם בקורונה, ההייטק המשיך לפרוח. ההשקעות המשיכו לזרום ואפילו גדלו, בעקבות הקורונה שגרמה למשקיעים להבין שהעולם צריך יותר שירותים דיגיטליים ופיתוחים טכנולוגיים. עוד ועוד השקעות זרמו לענף ההייטק, שנראה חסין מפני משברים גלובליים ומגפות, והיזמים הישראלים קטפו הרבה מהן. בתוך שנה אחת, 33 חברות ישראליות הפכו ל"חדי קרן", חברות ששוויין מגיע למיליארד דולר. סטארטאפים גייסו עשרות מיליוני דולרים על בסיס חזון ומצגת, בלי להציג דולר אחד בשורת הרווח. מספר האקזיטים גדל, כך גם מספר החברות שיצאו להנפקות, והכסף לא הפסיק לזרום פנימה. הכנסות המדינה ממיסים גדלו בהתאם.
2022 הייתה שנת ההתפכחות. האינפלציה הרימה ראש, ובארה"ב התחילו להעלות ריבית. אחרי עשור של ריבית אפסית, לכסף פתאום הייתה עלות, ומשקיעים התחילו לבדוק היטב היכן הם שמים את כספם. חברות ותיקות נדרשו להתייעל, וסטארטאפים חדשים התקשו לגייס כספים. מי שהתקשה לגייס הון ממשקיעים לקח יותר אשראי מבנקים דוגמת סיליקון ואלי בנק, שהתמחה בתעשיית ההייטק.
2023 היא שנת ההכרעה. אם עד היום הדגש בתעשייה היה לגדול בכל מחיר, כעת מתחילים לחשוב על יעילות ורווחיות. לא מגייסים עובדים בלי הבחנה, משקיעים פחות בשיווק, מתמקדים הרבה יותר במוצרים טובים, ולא מתפזרים על כל המפה. ההתנהלות הזו חושפת מי החברות הטובות ומי החברות שהשווי שלהן היה מנופח מדי, מי העובדים שמצדיקים את שכרם הגבוה ומי פחות. עובדים רבים שעד אז יכלו לדרוש כמעט כל סכום, שכן הענף גייס עובדים בלי הבחנה – מצאו עצמם מפוטרים ומחפשים עבודה. עדיין יש תחרות על עובדים, אבל היא מתנהלת על העובדים הטובים. עובדים צעירים וחסרי ניסיון מתקשים למצוא עבודה.
מה תעשה מחאת ההייטקיסטים להייטק עצמו? אנשיה משוכנעים שהם מצילים את המדינה מעצמה. אחרים חושבים שהם משתמשים בכוח הכלכלי האדיר שלהם כדי לגרום לממשלה לשנות מדיניות שהם פשוט לא אוהבים. המאבק על הרפורמה הוא מאבק של אליטות – הכלכלית, התקשורתית, האקדמית – מול המצביעים השותקים של הקואליציה, שבכל זאת מחזיקה פה ברוב. לאליטות יש יכולת להפעיל הרבה מאוד כוח גם כשהן מיעוט.
כשמדברים עם ההייטקיסטים אפשר להיווכח שהם ברובם אנשים פרגמטיים, שעשויים להיות חלק מהפתרון במקום להיות חלק מהבעיה. גם ברנוח, שמתנגד לרפורמה המשפטית במתכונתה הנוכחית, מבהיר שהוא לא מתנגד לכל רפורמה באשר היא. "ההייטק המציא את הרפורמות", הוא אומר לנו, "לא סתם קראתי לקרן שלי דיסרפטיב – הפרעה". מנגד גם ארבץ, שתומך ברפורמה עם שינויים, חושב שהממשלה לא יכולה להעביר אותה כפי שהיא כאשר חלק גדול מההייטק מתנגד לה, משום שיהיו לכך השלכות מזיקות על המדינה.
מארגני מחאת ההייטקיסטים אמרו לי השבוע שיתמכו בפשרה מאוזנת, ושאם הנשיא יביא מתווה לשולחן, ההייטק יחבק אותו. אחרי פרסום מתווה הנשיא הם הודיעו שיתמכו בו אם יעבור כפי שהוצג במלואו כמקשה אחת, ואם לא – ימשיכו במאבק במלוא העוצמה.
אנשי ההייטק יודעים לעשות עסקים. אפשר לנחש שגם הם מבינים שבעסקה שני הצדדים צריכים להרוויח, ומתווה הנשיא מבטיח כרגע ניצחון רק לצד אחד. במקום לסלול את הדרך לפתרון, ייתכן שנסללה הדרך דווקא למשבר חוקתי, וזה הכי גרוע לעסקים. משבר כזה ישבור את האמון של המשקיעים בישראל הרבה יותר ממה שהרפורמה עלולה לעשות – בטווח הזמן המיידי. יש לקוות שאנשי העסקים יפעילו את האינסטינקטים העסקיים שלהם, ויבינו שמה שמפריע להם לעבוד הוא רעש וחוסר ודאות. יש כאלה שימשיכו לצעוק, זה בטוח, אבל מה שענף ההייטק רוצה יותר מכול זה להגיע להסכמות, להפסיק את הסערה ולחזור לשגרה. גם ככה עומדת לפניהם שנה קשה
