כל מתווה שעניינו בניסיון לפשר ולגשר בין שני צדדים הוא מבורך. אין ראוי ונכון יותר מלעודד שיח שמטרתו להביא את הצדדים להסכמות ולשלום. ולכן יש לברך את נשיא המדינה על הירתמותו למען שלום ואחדות העם ומתוך רצון להביא את הצורך בשינוי וברפורמה המשפטית, שמוסכמת על כולם, למתווה שפרטיו יהיו מוסכמים ומקובלים על כולם. היה זה נשיא המדינה, בנאום הראשון, שנשא לאומה לפני קצת יותר מחודש (12.2.2023) שאמר: "הרפורמה המוצעת היא גם בסיס לשינוי מבורך, לצמיחה להתאמה למציאות. אסור לאף רשות להיות מקובעת. הרשות השופטת חייבת להיות בית למגוון הדעות בחברה הישראלית".
מתוך המציאות וההכרה בסחרור החברתי אליו נקלעה מדינת ישראל קבע נשיא המדינה שהפתרון יכול להיות רק מתוך הכרה בכאב ובמצוקה של המחנה השני. את החובה לנסות ולהקדים את ניסיון הפשרה על הכרעת דין אנו מוצאים אצל אחד מפרשני המקרא ר' יעקב בן אשר, שחי בגרמניה של המאה ה-13 והמוכר לנו בזכות חיבורו 'בעל הטורים'. מתוך התבוננות מעמיקה במילות המקרא המופיעות בתחילת פרשת משפטים "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". קובע בעל הטורים שמדובר במילות צופן המקפלות בתוכן מסר שיש לתת עליו את הדעת בבואנו להכריע בכל מחלוקת וסוגיה משפטית, וכך לוקח, בעל הטורים, את מילות הפסוק והופך אותן לראשי תיבות ויוצק לתוכן את המשמעות הבאה: "ואלה – נוטריקון וחייב אדם לחקור הדין. המשפטים. נוטריקון הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשה משפט. אשר. נוטריקון אם שניהם רוצים".
העוקב אחרי נאומי נשיא המדינה אינו יכול שלא לחוש את הנסיגה שחלה בתפיסתו של הנשיא מאז נאומו הראשון לפני קצת יותר מחודש אז אמר: "הרפורמה המוצעת לא צצה יש מאין. היא תוצר של מחנה שמרגיש שהתפתח חוסר איזון בין הרשויות, ונחצו בעניין זה גבולות לאורך השנים". בעקבות כך סערה החברה הישראלית ורבים יצאו נגד התערבותו של נשיא המדינה, וככל הנראה הטון הפייסני והמרוכך שהושמע בנאום הראשון הוחלף בנאום שנשא נשיא המדינה לפני כשבוע ובו תקף נשיא המדינה את הרפורמה המשפטית ואמר: "המתווה שמוצע כעת הוא דורסני, שגוי ומערער את היסודות הדמוקרטיים, ולכן יש להחליפו לאלתר".
בנאום השלישי שנשא נשיא המדינה אתמול (15.3.2023) , הציג נשיא המדינה את תוכניתו תחת הכותרת 'מתווה העם'. המתווה המוצע, הסביר נשיא המדינה, "הוא שביל הזהב, שמכנס באופן ראוי, הגון, מאוזן, את התפיסות, האמונות הדאגות והחששות. הוא משקף את מרחב ההסכמות והמכנה המשותף הגדולים ביותר".
הצהרה גדולה ומחייבת, אולם כאשר נכנסים אל תוך פרטי 'מתווה העם' מתעוררת התחושה שמבקשים לרפא שבר גדול באמצעות פלסטר. המתווה לא באמת מבקש לשים גשר וליצור פשרות אלא ובחלקים מסוימים לא רק שהוא אינו מבקש לתקן אלא הוא מנציח את המצב הקיים או מתעלם כליל מהבעיות שעומדות בבסיס הרפורמה המשפטית, מעין אותה השיטה רק בשינוי אדרת.
הוועדה למינוי שופטים – מנציחה את המצב הקיים
אחת הסוגיות שהרפורמה המשפטית עוסקת בהן ומתווה העם מציע את 'שביל הזהב' היא סוגיית מינוי השופטים. דומה כי המתווה המוצע אינו מביא לשינוי עליו עמד נשיא המדינה בנאומו הראשון, שכן הצעה מתווה העם בוועדה למינוי שופטים מבטיחה רוב אוטומטי למערכת המשפט.
כמו כן מתווה הנשיא אינו קובע מה יהיה הרכב בית המשפט העליון אלא רק מבקש לשקול שיקולים הכוללים שיקוף מגוון הקבוצות בחברה הישראלית. אמירה מעין זו תכשיר את ההתבטאות "אנחנו רוצים שופט מרוקאי אבל אין" או "חיפשנו שופט מרוקאי ולא מצאנו".
יתרה מזו, מתווה הנשיא מנציח את שיטת הסיניוריטי בבחירת נשיא בית המשפט העליון, שיטה הקובעת כי מי שיתמנה לנשיא בית המשפט העליון הוא השופט הוותיק ביותר המכהן בעת פרישת הנשיא היוצא, מה שמבטיח תכנון מוקדם ושמירה על גוון מסויים ברשות השופטת. במילים אחרות, שמירה על אופיו של בית המשפט שישמר במתכונת הנוכחית עוד שנים ארוכות.
כדי להבטיח שמירה על המצב הנהוג היום וכדי למנוע מצב בו שר המשפטים מגדיל את מספר השופטים בבית המשפט העליון ואולי בכך יביא לערעור האיזון הפנימי בתוך בית המשפט העליון נאסר, במתווה לשנות את מספר השופטים. לאור זאת יתהה התוהה האמנם 'מתווה העם' מהווה 'פשרה' או הנצחת המצב הקיים.
היכן נעלמה – פסקת ההתגברות מהמתווה
כפי שהוצג על ידי נשיא המדינה, המתווה אינו מתייחס לאחת הסוגיות המרכזיות ברפורמה המשפטית ואשר עניינה פסקת התגברות. וכאן עולה השאלה, האם זה הנשיא לא מתייחס לסוגיה משמעותה שהנשיא מסכים לכינונה ואין צורך להציע נוסחת פשרה, או אולי ניתן לפרש היעדר זה כדחיקת סוגיה זו מעל לשולחן הדיונים.
איזו פרשנות יש לאמץ? אם נקשיב לנאומו הראשון של הנשיא הרי שהתשובה תהיה שאי הכללת נושא זה משמעה שהנשיא מקבל את המוצע ברפורמת שר המשפטים יריב לוין, ויו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ח"כ שמחה רוטמן. ואם נאמץ את הנאום השני של הנשיא הרי שאי הכללת נושא זה במתווה העם יונקת מהקביעה שמדובר בפרק הדורסני, השגוי המערערת את יסודות הדמוקרטיה הישראלית.
אחד המאפיינים הבולטים של פשרה שאף צד לא יוצא ממנה מרוצה, יחד עם זאת כל אחד יוצא עם הישג מסויים. פשרה ראויה היא כזו שהיא מוציאה את הצדדים בסכסוך עם משהו, וכשכל אחד מרגיש שהוא מרווח גם אם לא קיבל את הכל. משכך, לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שאם האופוזיציה תומכת במתווה הנשיא והקואליציה מתנגדת, אין כאן כל פשרה, אלא בחירת עמדה לטובת צד אחד.
לצד מעלותיה הגדולות של הפשרה, הטיב לתאר לנו השופט מישאל חשין את טיבה של הפשרה במשל הבא: "מספרים על אשה שבאה אל בעלה להתייעץ איתו – אילו נעליים לקנות. נעליים בעלות עקב גבוה. או נעליים בעלות עקב נמוך? אמר לה הבעלה לקנות נעליים בעלות עקב גבוה. אמרה לו: בנעליים בעלות עקב גבוה אני עלולה חס ושלום לשבור את הרגל. אמר לה קני נעליים בעלות עקב נמוך. על כך השיבה לו שאין זה מודרני. אמר לה קני זוג נעליים, נעל אחת שיש לה עקב גבוה, נעל שניה שיש לה עקב נמוך. אמרה לו אהיה צולעת. הסביר לה מה אפשר לעשות, זוהי פשרה. וכל פשרה צולעת". נכון ופשרות הן צולעות, ולעיתים יש לקבל פשרה שהיא 'צולעת'. אולם פשרה שמתעלמת מצורכי צד אחד יכולה בהכרח למנוע את השגת הפשרה.
