ב־15 בפברואר 1898, פיצוץ עז אירע בבטנה של אוניית הצי האמריקני ה"מיין", שעגנה מול חופי קובה, הטביע אותה והרג 261 אנשי צוות. הספינה נשלחה אל הוואנה כדי להגן על האינטרסים של ארה"ב באי בזמן שהתחוללה בו מלחמת עצמאות של האמריקנים נגד הספרדים, אך המקור לפיצוץ או האחראים לו לא היו ברורים כלל. על אף שזו הייתה תעלומה מוחלטת, שני אנשים החליטו שהם יודעים היטב מי עומד מאחורי המעשה הנתעב. ויליאם רנדולף הרסט, מו"ל ה"ניו־יורק ג'ורנל", וג'וזף פוליצר, מו"ל ה"ניו־יורק וורלד" פתחו מיד במסע של עיתונות צהובה טהורה במטרה לשכנע קוראים בכל המדינה שספרד היא שהטביעה את הספינה.
עוד לפני האסון, שני העיתונים עבדו קשה כדי להציג בפני הקוראים כמה זוועות איומות הספרדים מבצעים, אך כעת הייתה להם סיבה אמיתית למסיבה. "זכרו את המיין! לעזאזל עם ספרד!" דרשה כותרת שהפכה לקריאה ציבורית (באנגלית זה חורז). "יש לבוא חשבון עם הרוצחים הספרדים!" דרשה אחרת. עמודים שלמים הוקדשו לתיאוריות ענפות שהסבירו כיצד הספרדים ביצעו את הפיגוע, וכתבות ארוכות שפכו ליטרים של דיו טרגי (ופעמים רבות, מזויף להחריד) על האירוע. כשלא היו מרואיינים או פרטים חדשים, העיתונים פשוט המציאו אותם. ככל שהמכירות עלו, נבחרו כותרות מוגזמות עוד יותר, והמעגל המשיך להזין את עצמו.
הזעם על ספרד גבר בארה"ב והגיע אל הדרגים הבכירים ביותר. ב־21 באפריל הוכרזה מלחמה שהסתיימה כמעט ארבעה חודשים מאוחר יותר בניצחון אמריקני מוחץ. מאוחר יותר התברר שהפיצוץ בכלל לא היה באשמת ספרד.
הסיפור הזה (שנוטה להמעיט מערכם של גורמים אחרים למלחמה, אבל לא נהרוס) מובא בדרך כלל כדי להדגיש את האחריות שעיתונאי צריך להרגיש אל מול הפיתוי העז להדפיס את מה שמוכר. אבל בשנת 2023, הוא גם מקבל הקשר אחר לחלוטין. לאחרונה, על רקע ההתקדמות התמידית והמרשימה של טכנולוגיה שמאפשרת חיקוי וזיוף של קולות, תמונות וסרטונים (שלא לדבר על הסלט של טקסטים מבינה מלאכותית) הולכת וגוברת החרדה הפופולרית מעולם שבו אי אפשר יהיה להאמין לשום דבר. עולם שבו כל דבר שאתה רואה או שומע עלול להיות חרטוט מוחלט. עולם שבו כמה שנרצה, פשוט אי אפשר להאמין לסרטון של ג'ורג' לוקאס מכריז שהוא קונה את הזכויות למלחמת הכוכבים בחזרה מדיסני ומוחק את הטרילוגיה החדשה.
הסיבות לדאגה הן הגיוניות לכאורה. מי שנתקל בסרטוני דיפ־פייק של שחקנים וידוענים אחרים מבין מיד איזה פוטנציאל הרס יש כאן. גם לא צריך ללכת כל כך רחוק – יום אחרי שטוויטר אפשרה רכישת וי כחול לכול, לפחות שלושה אנשים הצליחו ליצור סערות חדשותיות ענקיות לפני שהקהל קלט שמדובר בזיופים. וזה רק טקסט. קחו את כל הודעות הוואטסאפ הגדושות בפייק ניוז שמועברות בקבוצות ותחשבו כמה גרוע זה יהיה כשהתוכן שלהן לא יהיה רק הוראות לשתיית אקונומיקה במקרה של שפעת, אלא סרטון של פוליטיקאי מפורסם מקבל שוחד או, אם אתם רוצים משהו ממש פייקי, מתנהג כמו מבוגר אחראי.
ברגע הזה של חרדה קיומית, זכרו את המיין: הרבה לפני האייפון והטיקטוק, שני אנשי עסקים ציניים עוררו מלחמה, אשכרה מלחמה, עם הרוגים ופצועים ושטחים כבושים, דרך הפצה סיטונאית של שקרים בעיתונים שלהם. זה היה נורא, ללא ספק, אבל עם הזמן העולם למד להתמודד טוב יותר עם מה שמתפרסם בתקשורת (או כך אנחנו רוצים לקוות) והוצבו חסמים חזקים יותר נגד הפצה כזו של מידע כוזב. רוב הסיכויים שזה בדיוק מה שיקרה גם בעידן הקרוב, לכן אין טעם להיות יותר מדי היסטריים. כי אותם אנשים שמפתחים דיפ־פייק גם יוכלו לפתח את האלגוריתם שיזהה אותו. ואם תפרוץ איזו מלחמה קטנה כי מישהו ישתף סרטון של שי ג'ינפינג בריקודי טיקטוק, נעבור גם אותה.
