חלק מן ה"ממים" שפורסמו ברשתות החברתיות בעקבות נאומו העילג באנגלית של שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', היו אכן מצחיקים מאוד. אבל האירוע עצמו איננו מצחיק כלל, ולמען האמת גם איננו כל כך משני בחשיבותו.
ייאמר מיד: לא כל הפוליטיקאים בישראל חייבים לדבר אנגלית ברמה של בנימין נתניהו או נפתלי בנט. טבעי שרמת האנגלית של מי שנולדו בארה"ב, או שהו בה שנים ארוכות, תהיה גבוהה יותר מזו של ישראלים צברים, ובכך אין שום פגם. מה שחמור באירוע הזה היא העובדה שסמוטריץ' לא נראה כלל כמי שטרח להתמודד עם העובדה שרמת האנגלית שלו מביכה. הרי יש לפחות שתי אפשרויות סבירות להתמודד עם מגבלה כזו: האחת היא להכין נאום כתוב מראש, ולהתאמן עליו מספיק פעמים כדי שבזמן אמת יינשא באופן שוטף. בצילומים, לעומת זאת, נראה שסמוטריץ' אכן קורא מהכתב, אבל כנראה שהיתה זו פעם ראשונה שראה את הנאום, וכך, למרבה המבוכה, אפילו מהכתב הוא לא קרא באופן שוטף. האפשרות השנייה, הפחות טובה אבל עדיין סבירה, היא לנאום בעברית, ולהצמיד לשר מתורגמן, שיתרגם סימולטנית, על הבמה לצידו של השר או באוזניות של הקהל, את הנאום.
למרבה הצער, שתי האפשרויות האלה לא מומשו, והדבר מעיד על לב הבעיה: יהירותו של שר האוצר. תחושת הבטחון העצמי העודף, שמאפשרת לו לחשוב שזה 'לא נורא' אם ינאם בפני קהל מכובד בארה"ב באנגלית עילגת. ההנחה העצמית היא כנראה שתוכן דבריו כל כך משמעותי, עד שיסלחו לו על השפה.
אבל מעבר לבעייתיות של האירוע הספציפי, הוא מסמל בעיה גדולה מאוד עבור החברה הישראלית בכלל: שלוש קבוצות אוכלוסיה משמעותיות מזלזלות בלימודי הליבה: החרדים, החרד"לים, והערבים. כתוצאה מכך, רמת ההישגים הלימודיים של בני הקבוצות האלה (כפי שהדבר משתקף למשל במבחני המיצ"ב), ובסופו של דבר גם יכולתם להשתלב בתעסוקה משמעותית כבוגרים, נפגעת מאוד. החינוך הערבי סובל ממגוון של בעיות, שרמת האנגלית היא בוודאי לא החשובה שבהן, ולכן לא נעסוק בו כאן. אצל החרדים והחרד"לים יש הסתייגות אידיאולוגית, אמנם ברמות שונות, מלימודי חול, ומאמץ להתמקד – בוודאי בחינוך הבנים, בוודאי מגיל תיכון ומעלה – בלימודי קודש. ב'ישיבה לצעירים' של מרכז הרב, שבה למד סמוטריץ' את לימודי התיכון שלו, אמנם מתקיימים לימודי חול ומבחני בגרות, אבל מעמדם, כמו ברוב הישיבות החרד"ליות, נמוך וממילא גם ההשקעה בהם מינימליסטית.
זה נכון כמובן לא רק לגבי לימודי האנגלית, אלא גם המתמטיקה, המדעים, וכל שאר התחומים שאינם נחשבים קודש. הזלזול הזה מביא לא רק לפגיעה ביכולת ההשתלבות התעסוקתית של בוגרי הישיבות האלה; פגיעה שמקרינה כמובן גם על מעמדם הכלכלי-חברתי. היא מקרינה גם על היכולת של בני המיגזרים הללו להגיע לעמדת הנהגה לאומית. מי שאינו דובר את 'השפות' העכשוויות – לא רק אנגלית, אלא גם שפת המדע, שפת הטכנולוגיה,שפת הכלכלה, ועוד – לא יוכל להיות מנהיג משמעותי לעמו. לכל היותר יוכל, כמו החרדים, להיות נציג מיגזרי בשיח הישראלי הפנימי. אבל הציונות הדתית, גם באגפה החרד"לי, הרי שואפת ליותר. סמוטריץ' עצמו כיוון במו"מ הקואליציוני לתפקיד שר הבטחון, תפקיד שהיה מצריך אותו לדיאלוג עוד יותר משמעותי עם מקביליו בעולם. יש הטוענים שבעתיד היותר רחוק, הוא לא פוסל אפילו ריצה לתפקיד ראש הממשלה. איך בדיוק יוכל לעשות זאת עם אנגלית כל כך עילגת?
הראיון המקיף שערך העיתונאי שאול אמסטרדמסקי עם סמוטריץ' עם כניסתו לתפקיד שר האוצר, הוכיח באופן מרשים שתהיה אשר תהיה דעתנו על עמדותיו המדיניות של סמוטריץ', לתפקיד שר האוצר הוא בהחלט התכונן. למד לעומק את סוגיות המפתח, ואף פיתח לגביהן עמדות אישיות. אבל דווקא משום כך, הזנחתו את האנגלית מקוממת עוד יותר. ברגע שהחליט לפנות לקריירה פוליטית ברמה לאומית, סמוטריץ' לא ידע אילו תפקידים ימלא, אבל הוא בוודאי יכול היה לדעת שבכל תפקיד שימלא, הוא יזדקק לרמה גבוהה של אנגלית. מדוע אפוא לא דאג לשפר את רמת האנגלית שלו בכל אותן שנים?
אבל האמת היא שכשמסתכלים על כלל הוויתו הציבורית של סמוטריץ', רואים שיחסו לאנגלית הוא רק סימפטום לבעיה חמורה הרבה יותר: פרובינציאליות גמורה. תחושה שהשיח הפנים-ישראלי הוא חזות הכל, ואין צורך להכיר את השפה המקובלת בחוץ. רק כך אפשר להבין לא רק את העובדה שלא טרח להשתלם באנגלית, אלא גם את העובדה שהרשה לעצמו לומר שאת הכפר חווארה צריך למחוק, ולא רק באמצעות לייק זועם של דקות אחרי רצח האחים יניב, אלא גם יומיים אחר כך, בראיון נינוח בכנס דה-מרקר.
צריך לקוות שאם סמוטריץ' באמת רוצה לשרוד על הבמה הציבורית במשך זמן רב ולא להפוך לקוריוז מביך, השבועות האחרונים ילמדו אותו לא רק לשפר את רמת האנגלית, אלא לשפר בעיקר את רמת המחשבה המדינית והמוסרית. יש דברים שלא עוברים בשום שפה.
