אין כמעט פרקטיקה סובייטית לדיכוי התנגדות שלא זכתה לעדנה תחת משטרו של ולדימיר פוטין. סדרה של חוקים חדשים ודרקוניים הפלילו את הביקורת הציבורית על הממשלה ועל פעולותיה, ואופוזיציה פוליטית מוגדרת כעת רשמית כבגידה. מתנגדי הקרמלין נרצחו, הורעלו ונכלאו.
רוסיה של היום מונה יותר שבויים פוליטיים ידועים מאשר בריה"מ בשנותיה המאוחרות. אפילו ה"טיפול" הפסיכיאטרי שנכפה על מתנגדים חזר – עד כה, במקרים אחדים בלבד. כל זה לא מפתיע. אחרי הכול, פוטין לא רק שירת בקג"ב הסובייטי אלא, לפי מחקר ארכיוני חדש, השתתף באופן אישי בחקירות מתנגדי המשטר בשנות השבעים.
אולם יש מנהג דיכוי סובייטי אחד שעוד לא חזר – ונראה שזה ישתנה בקרוב. מחוקקים רוסים בכירים קראו לשלול את אזרחותם של בוגדים, כלומר, רוסים שמתנגדים לפוטין ולמלחמה. יו"ר הפרלמנט הרוסי ויאצ'סלב וולודין הלין לאחרונה על היעדר דרך חוקית לעשות זאת. "אבל אני חושב שצריכה להיות", הוסיף.
נוהל כזה אכן התקיים בימי בריה"מ, ושימש באופן נרחב נגד מתנגדי הקרמלין שמעצרם היה עלול לגבות מחיר פוליטי כבד מדי. המקרה הבולט ביותר היה של הסופר זוכה פרס נובל אלכסנדר סולז'ניצין. בפברואר 1974, זמן קצר לאחר פרסום יצירתו המכוננת "ארכיפלג גולג", נעצר סולז'ניצין בדירתו במוסקבה, נלקח לכלא לפורטובו של הקג"ב והואשם בבגידה. אבל הפוליטביורו החליט לא לכלוא סופר בעל שם עולמי ובכך לפגוע יתר על המידה במוניטין הבינלאומיים שלו עצמו, ולמחרת הועלה סולז'ניצין על מטוס וגורש למערב גרמניה. בצו מיוחד ביטלה המועצה העליונה של בריה"מ את אזרחותו של המחבר, בגין "פעולות שמכפישות באופן שיטתי את התואר אזרח של בריה"מ".
הטקטיקה נחשבה ליעילה, ושוחזרה בהזדמנויות רבות עד קץ השלטון הסובייטי. לשלילת אזרחות נידונו גם הסופרים וסילי אקסיונוב וולדימיר וויינוביץ', המוזיקאים מסטיסלב רוסטרופוביץ' וגלינה וישנבסקיה, השחמטאי ויקטור קורצ'נוי, במאי התיאטרון יורי ליובימוב, והפיזיקאי ופעיל זכויות האדם יורי אורלוב.
החוקה הפוסט־סובייטית הראשונה של רוסיה, שאושרה ביוזמת הנשיא בוריס ילצין ב־1993, אסרה במפורש על שלילת אזרחותו של כל אדם. הוראה זו עומדת בעינה עד היום, אבל כך גם החוקים המבטיחים, למשל, את חופש הביטוי וחופש ההתכנסות – ואלו לא מנעו ממשטרו של פוטין לשלול את שניהם. דבר לא מונע מהקרמלין להתייחס לעקרון האזרחות באותו זלזול.
למעשה, השיטה הזו כבר נוסתה פעם אחת. ב־2014 פנה ולדימיר בוקובסקי, סופר בולט, מתנגד למשטר מתקופת בריה"מ ומבקר חריף של הקרמלין, לשגרירות הרוסית בלונדון בבקשה לחידוש שגרתי של דרכונו. בשגרירות אמרו לו שהשלטונות הרוסיים אינם יכולים "לאשר" את אזרחותו – ועל כן בקשתו נדחית. בקיצור, הם התגברו על האיסור החוקתי בתחבולות בירוקרטיות בסגנון סובייטי: אזרחותו של בוקובסקי לא בוטלה אלא "לא אושרה". אין ספק שעורכי דין בקרמלין ידעו כיצד לסרס את ההגנות החוקתיות על האזרחות מבלי להפר אותן רשמית.
ההזדמנות שלהם תגיע בקרוב. בהמשך השנה יצביע הפרלמנט הרוסי על תיקוני חקיקה שירחיבו את העילות לביטול אזרחותם של רוסים שהתאזרחו. מחוקקים בכירים כבר הציעו להרחיב את הצעדים ולהכליל גם אזרחים ילידים.
דיקטטורות תמיד טוענות שנאמנות למשטר היא פטריוטיות לאומית. בתפיסת עולם כזו, כל יריב פוליטי הוא בהכרח "בוגד" – ואזרחות היא משהו שאפשר לתת כפרס ולקחת כעונש לפי גחמת המשטר. גם בכך פוטין צפוי ללכת בדרך הסובייטית. אנו עשויים לראות בקרוב רשימות חדשות של אנשי תרבות ופוליטיקה בולטים שהקרמלין מחשיב אותם ל"מכפישי התואר של אזרח רוסי".
אבל אנחנו יודעים איך זה ייגמר. זמן קצר לפני קריסת המשטר הסובייטי, הוחזרה רשמית אזרחותם של כל מי שהיא נשללה מהם. לאחר 1991, רבים מה"לא אזרחים" לשעבר – כולל סולז'ניצין, רוסטרופוביץ' וליובימוב – חזרו לרוסיה. כיום יש רחוב על שם סולז'ניצין ואנדרטה לזכרו במרכז מוסקבה, אך ספק אם אנשים רבים יזכרו את שמו של ניקולאי פודגורני, הפקיד הסובייטי שחתם על צו ביטול אזרחותו ב־1974.
כפי שאמר פעם סופר מפורסם אחר, קורניי צ'וקובסקי, "ברוסיה אתה צריך לחיות הרבה זמן, ואז משהו יקרה". הוא התכוון לשינויים ההיסטוריים הסייסמיים המתרחשים מעת לעת בארצנו. עם זאת, בעשורים האחרונים קצב השינוי הואץ מאוד – והשינוי הבא יכול להגיע בכל רגע.
פעיל האופוזיציה הרוסית ולדימיר קרה־מורזה נתון במעצר במוסקבה מאז אפריל בשל התנגדותו למלחמה באוקראינה
