נדרש זמן רב. הנשיא היה צריך לעמול קשה והתרוצץ שוב ושוב בין הצדדים כדי להגיע למתווה מוסכם, אבל בסוף זה קרה. שעתיים לפני טקס הזנקת אירועי יום העצמאות, בחסות אווירת כובד הראש של יום הזיכרון, יצאה הודעה מבית הנשיא: יש מתווה מוסכם על הקואליציה והאופוזיציה. העיתונאים היו ספקנים כהרגלם, ובעקבותיהם גם הציבור לא האמין שהמשבר החוקתי החמור בתולדות ישראל נמנע ברגע האחרון. אבל אחרי כמה שעות, עמוק לתוך חגיגות יום העצמאות ה־75, התברר שהנס אכן קרה. יש הסכמה רחבה.
במהלך צום גדליה התקבל המסרון הראשון ממטה המאבק החדש. "לא נעצור עכשיו, ולא נסכים לשום מתווה שלא פותר את בעיית הכיבוש. מתווה שלא לוקח בחשבון עם שלם ללא זכויות אינו שווה את הנייר שעליו הוא חתום. מוצ"ש בקפלן, ממשיכים במאבק!"
הפגנות מוצ"ש בקפלן לא חזרו למתכונתם ההמונית, אבל כמה מאות אנשי שמאל רדיקלי ששאבו עידוד מוויתורי הממשלה הגבירו את הווליום בארץ ובעולם והצליחו לגרום לשיבושים לא פשוטים. חיי אזרחי המדינה המשיכו להיות בלתי נסבלים. הנשיא ביקש יפה, הממשלה הסכימה בלחץ פרשני הטלוויזיה בשישי בערב, ולקראת חנוכה פורסם מתווה הפשרה בקשר לשליטה ביהודה ושומרון, שכלל פינוי כמה מאחזים מבודדים, הסרת מחסומים בין ערים פלסטיניות ועוד כמה מחוות מדיניות שגם אם לא גרמו לפעילי השלום עכשיו להירגע, בהחלט צמצמו להם דרמטית את זרם התרומות מחו"ל. עם ישראל נשם לרווחה, והדליק נרות בשמחה ובתקווה לימים שקטים יותר.
בנר שישי התקבל המסרון הראשון ממטה המאבק החדש. "לא נעצור עכשיו, ולא נסכים לשום מתווה שלא יסדיר את המדיניות הפיסקלית, אחרת זו תהיה בכייה לדורות". לא רבים הבינו במה מדובר, אבל כוח האינרציה עשה את שלו ובהפגנת מוצ"ש הגיעו כמה עשרות מוחים שהתעמתו עם המשטרה במהלך שידורים חיים בטלוויזיה שנמשכו שעות, מה שבתורו גרם למחאה להתחדש ולהתפרץ שוב. כשהוא על סף אפיסת כוחות הצליח הנשיא לשכנע את ראשי משרד האוצר להגיע למתווה מוסכם על כל הצדדים, ועם ישראל ישב לאכול פירות יבשים תוך אנחת רווחה.
בי"ז בשבט התקבל המסרון הראשון ממטה המאבק החדש. הוא היה קצת מוזר כי לא נכתב בו במה מדובר. הנוסח היה מעורפל: "לא מסכימים למתווה בשום פנים ואופן, מוצ"ש בקפלן, ממשיכים במאבק!"
במוצ"ש התקבצו עשרות עיתונאים ומאות שוטרים לאורך רחוב קפלן. במשך כמה שעות הרחוב היה ריק לחלוטין, ורק אוושת דיווחם של הכתבים בשידור החי נשמע ברוח. קצת אחרי רבע לשמונה, כשהצוותים הרבים כבר החלו להתקפל ופרשי המשטרה ליטפו את סוסיהם בדרך חזרה למכלאה הניידת, ראה אחד הכתבים איש אחד עם דגל ישראל מגיע מכיוון רחוב קפלן. הוא היה חמוש בזמבורה ובשלט "די לדיקטטורה". בתוך כמה דקות התעורר צומת עזריאלי לחיים, וכולם ניסו להתקרב לאיש המוחה. במהומה שנוצרה אי אפשר היה לשמוע אף מילה שלו, וחלפו כמה דקות טובות עד שהשתרר שקט.
"תודה שבאתם", אמר המוחה כשהוא עדיין אוחז בדגל באצבעות קפוצות ממאמץ, "האמת היא שאני ארגנתי גם את כל שאר המחאות שבאו אחרי קבלת מתווה הפשרה בקשר למהפכה המשטרית. אני הגיתי את המחאה נגד החרדים, ואז את סערת הכיבוש, וגם את העניין הפיסקלי. ועכשיו גם זה גווע. המחאה החייתה אותי. הרגשתי חלק ממשהו גדול, וכאילו בכוונה מגיעים כאן כל הזמן למתווי פשרה ומותירים אותי שוב ושוב לבד במוצאי שבתות. זו זכותי כאזרח למחות עם כל עם ישראל, ואני לא אוותר עליה".
ברגע זה אורו עיניו, הוא הביט לעדשות המצלמה ואמר בקול גדול למיליוני הישראלים הצופים בו בשידור חי: "לא נעצור עכשיו. כל עוד ייעצרו ההפגנות בקפלן במוצ"ש, לא נפסיק להפגין בקפלן במוצ"ש!". אחרי שעה כבר היו במקום עשרות מפגינים שהתעמתו עם פרשי המשטרה.
