מי שמכיר את ההיסטוריה של עולם הקולנוע יודע שלאורך שנים תאורטיקנים, אומנים ויוצרים סירבו בתוקף להכיר בו כאומנות מכובדת או ראויה. היו מי שהגדילו לעשות, והצהירו כי עולם הקולנוע בכלל לא יוכל להשתוות לתיאטרון. שנים רבות היו הסרטים המוקרנים בפומבי נחלתם של מעמד הפועלים, בתוך חנויות או מבנים אקראיים.
בסופו של דבר הצליח הקולנוע ברחבי העולם, וגם כאן בישראל, להוכיח שהוא ענף אומנותי עם כבוד, שיכול להציג מתווה רגשות כביר, מסרים נוקבים ומהפכניים או סיפור מהפנט שנחקק בלבבות. אבל לפעמים, יוצא סרט שגורם לחובבי הקולנוע לגרד בראשם ולתהות האם אלו שזלזלו בקולנוע בראשיתו בעצם צדקו?
בעמוד האינסטגרם של גיא פינס, פורסם כי "גולסטאר", סדרת הדוקו-ריאליטי של הוט, תהפוך לסרט. 10 משתתפים מכל העונות ייסעו בחודש יוני הקרוב למדינה כלשהי באפריקה, ושם במשך שבועיים יצטלמו לקומדיה שמבוססת על הסדרה. ההפקה היא של חברת ADD בשיתוף עם יונייטד קינג, את התסריט יכתוב דוד דהן ("גאליס" ועוד) והליהוקים יחלו בקרוב. סרט כזה שעתיד לצוץ בעולם הקולנוע הישראלי, הוא לא סתם עוד פוסטר שייתלה מעל הקופות, אלא אמירה שחשוב לדבר עליה.
גם מי שאינו מחובבי ז'אנר הדוקו-ריאליטי, הפורח וצומח בישראל כמו רקפות אחרי הגשם, מכיר את גולסטאר. מדובר שבסדרה שהיא מ"נכסי צאן הברזל" של הז'אנר, ולמען האמת גם מהראשונות שיצאו בו. כמה סלבס, מי יותר ומי פחות, מתכנסים אחר כבוד במגרש כדורגל במדינה כלשהי ומקימים קבוצה.
בין משטרי אימונים, תחרויות, וטרלולים מוחלטים, הסטארים של גולסטאר לא מפספסים הזדמנות להפליא זה בזה את צעקותיהם, ולאחרונה, גם את מכותיהם. מי שעוקב באדיקות יודע שלתכנית היו ימים יפים יותר, אך ככל שעברו השנים היא התבגרה בצורה די מכוערת והחליטה ללכת על קו "תנו למכות לחיות". הריבים שהיו בעונה האחרונה, שצולמה במרוקו, היו כל כך קשים וטעונים שהמשתתפים שבו לארץ עם אויבים חדשים במזוודה. הטונים עלו לגבהים כה צורמים, עד כדי כך שאירוע הסיום החגיגי בוטל – מה שהעיד שייתכן כי גולסטאר הגיעה לסוף המר מותשת ומלאת רפש.
אך יוצרי הסדרה לא אמרו נואש והחליטו לקחת את מה שהטלוויזיה כבר אינה מסוגלת לשאת, ולעבור למדיום אחר, שנחשב כנראה פחות במידה מסוימת. למרות מגוון השחקנים המנוסים והמוכשרים בארץ, סביר שמי שיככבו בסרט יהיו אלו שיצעקו יותר, ישתטו יותר, או שהם פשוט בעלי יותר עוקבים ברשתות החברתיות. הוא לא יהיה קומדיה נוקבת או אפילו קומדיית קיץ קלילה סטייל 'לשחרר את שולי', אלא גירוי היצר הקדמוני של בני האדם לצפות באנשים אחרים רבים או מתבזים. והעלילה? המטוס של הקבוצה מתרסק באפריקה, שייע נחטף על ידי שבט מקומי והנבחרת חייבת לנצח במשחק על החיים או על המוות כדי לשחרר את המאמן האהוב.
אין צורך להכביר במילים, אלא לשאול כאן את השאלה הקשה והנוקבת: האם יש ערך מוסף לסרט כזה, מלבד שטרות על גבי שטרות שיצטברו בקופות הקולנוע, ככל הנראה על ידי בני נוער? האם היינו רואים דברים כאלו בתעשיות קולנוע מרשימות כמו צרפת, בריטניה או יפן? מהקולנוע הישראלי יצאו יצירות מופת לא פעם, שאף זכו בפרסים יפים וייצגו אותו בתעשייה העולמית בכבוד, אבל יש עוד לאן לשאוף וכמובן להתפתח. הקולנוע הישראלי זקוק לסרטים שיממשו את התחושות, המורכבות, והרגשות שיש רק כאן, ובטח לא לסרטים שבצפייה בהם יש טעם רק בדלי הפופקורן.
