בשבוע שעבר היה אמור לעלות להצבעה במליאת הכנסת החוק לפיקוח אלקטרוני על גברים אלימים. לדברי יוזם החוק גדעון סער, החוק נועד לפיקוח אלקטרוני למניעת אלימות במשפחה שיאפשר פיקוח במקרים בהם ישנו סיכוי מוגבר לנשים או לילדים, וימנע מצב של איום על חייהם וצורך להיכנס למקלט. הצעת החוק הפרטית שרצה סער להעלות נדחתה בינתיים ולדברי השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הוא מתכנן חקיקה ממשלתית משלו בנושא.
לדבריו, יש לאזן בין הפגיעה בגברים שפוגעים בבנות זוגם, אך גם למנוע פגיעה בגברים באמצעות תלונות שווא. בנוסף, יש לטענתו להפעיל אמצעים אלקטרוניים רק כלפי גברים שהורשעו באלימות נגד נשים פעמיים בעבר. דבריו של בן גביר, שנאמרו גם בפגישות סגורות עם ארגוני נשים וגברים, קוממו את ארגוני הנשים, הרואים באיזון המוצע פגיעה חמורה במאבק באלימות נגד נשים.
שני הצדדים חוטאים למציאות. על פניו, מדובר בשני אינטרסים חשובים מצד שני הצדדים למשוואה. יחד עם זאת, בחינה מדוקדקת של דרישת שני הצדדים מלמדת שמדובר במשחקי אגו וכוח מעל הראש של כל הנפגעים, מכאן ומכאן, מבלי למצוא באמת פתרון אמיתי לבעיה. ארגוני הנשים מתעלמים משתי בעיות גדולות, שהמצב כיום וגם המצב המוצע אינם מתמודדים איתן ואינם מטפלים בהן.
הראשונה, היא המצב הקיים בישראל שבו נשים אינן פונות לבקשת עזרה, אינן מתלוננות כמעט ואינן מבקשות צווי הגנה – במילים אחרות, כיצד אמורות הנשים לקבל צו הגנה עם פיקוח טכנולוגי, כאשר המצב הוא שהמערכת אינה מכירה את האלימות שממנה הן סובלות?
הבעיה השנייה היא, שמי שלא חושש לנקוט באלימות, אינו חושש להפר את הצו שמוצא כנגדו.
כמובן, גם עמדתו של בן גביר אינה חפה מקשיים. במיוחד בכל הכרוך בניסיונו להציג את הצורך (החשוב מאוד) לטפל בבעיית תלונות השווא. בעמדתו, בן גביר מסתיר את העובדה החשובה כי הבעיה הגדולה ביותר בנושא תלונות השווא נעוצה באחד הגופים עליו הוא אחראי – משטרת ישראל.
בחוק העונשין קיים פרק שלם שעוסק בתחום של אמירת שקר במשטרה, מסירת עדות כוזבת ועוד סעיפים רבים שיכולים לשלוח אנשים שמוסרים תלונות שווא לכלא לשנים רבות. אלא שהמשטרה אינה טורחת לאכוף את הסעיפים הללו ולחקור את העבריינים שמוסרים תלונות שווא. חדשות לבקרים סוגרת המשטרה תיקים על חשדות כאלו מבלי לחקור אף אחד, תוך יום, אפילו כשיש ראיות מוחשיות לכך. אם זה המצב, מישהו מצפה מהמשטרה להתייחס ברצינות לחוק חדש שיעסוק בנושא שכבר שנים המשטרה לא טורחת לטפל בו?
ראוי לומר, שהפתרון הנכון לבעיות ששני הצדדים מציפים נעוץ דווקא במשרד אחר בממשלה, שעומד מוזנח שנים רבות – משרד הרווחה.
שנים רבות גופי הרווחה סובלים מהזנחה ועוני של ממש. כתוצאה מכך אין אנשי צוות שיעניקו סיוע בתחום הרווחה. הגופים הקיימים קורסים תחת העומס ואינם מסוגלים לסייע בצורה אפקטיבית. כפועל יוצא מכך, הציבור איבד את האמון במערכת הרווחה ואין ציפייה אמיתית לקבל מענה טוב ובמיוחד מהיר משם. הדבר שהכי חשוב לעשות במקרים של עימות משפחתי הוא להכניס גורמים טיפוליים שיסייעו למשפחה להבריא או להתפרק בצורה מסודרת וללא עימותים. כיום, אין יכולת כזו וחבל.
השתתף בכתיבת המאמר: עו"ד ארתור שני, מומחה לדיני משפחה וירושה
