מי שמכיר את המערכת הפוליטית יכול לדעת כבר כעת שהרפורמה המשפטית חווה את פרפורי הגסיסה שלה. בקרוב יוכרז על מותה, ועל כך ראשי הקואליציה יכולים לבוא בטענות אל עצמם בלבד.
זה החל במסע הרעבתנות חסר הבושה של סמוטריץ, בן גביר, גולדקנופף ודרעי, שניהלו משא ומתן קואליציוני חמדני ומשכו אותו עד שנקעה נפשו של ציבור בוחרי הימין. אבל את המסמרים בארון הקבורה של הרפורמה קבעו במו ידיהם האדריכלים לוין ורוטמן.
לשם מה, לעזאזל (יסלח לי השר קרעי שאני משתמש בביטוי החביב עליו) היה צורך במסיבת העיתונאים הרהבתנית של השר לוין? האם לוין, אדם חכם ופוליטיקאי מנוסה, שכח שהשגים אמיתיים מגיעים בסבלנות ובעבודת נמלים ולא בהסתערות עיוורת וקצרת ראות? מדוע היה חייב רוטמן, שגם הוא פיקח, להתעלל בחברי הכנסת מהאופוזיציה ובמתנגדי הרפורמה במהלך הדיונים בוועדת החוקה, במקום להאזין להם בסבלנות ולהניח להם להביע את עצמם? מה היה קורה אילו במקום הכרזות שחצניות ותקיעת אצבע בעיני אלה שהפסידו בבחירות, הייתה החקיקה הכה דרושה מתחלקת על פני כמה מושבים ואפילו שנים? הרוב הרי היה מובטח.
במקום להניח לדוב להירדם תוך כדי ליקוק פצעי התבוסה, עוררו אותו מרבצו, והפיחו במתנגדים רוח חיים וסיבה חדשה לצאת לרחובות ולהדביק אלפים בסיסמאות קרב, תהיינה נבובות ושקריות כעל שתהיינה, זה בכלל לא משנה. תן להמונים סיבה למסיבה והם באים על דגליהם וטפם. רק חבל שהמסיבה על חשבוננו.
אבל רוטמן ולוין אינם לבד. הקואליציה כולה פשטה על הכנסת באופנסיבת חקיקה הזויה ומיותרת שלא היה כמותה. חוק דרעי אחד ודרעי 2, חוק החמץ, חוק הנבצרות, חוק המתנות. הוסיפו לכך עוד חוקים של חברי כנסת שמי בכלל יודע מה הם עושים בכנסת, כמו לכלוא נשים הבאות לכותל בלבוש בלתי צנוע, להעניק חסינות לראשי ערים, לאסור על חיפוש בטלפונים של עוזרי השרים או להפקיד בידי הפוליטיקאים את מינוי יו"ר וועדת הבחירות המרכזית. כל אלה יוצרים אכן את התחושה של פגיעה אמיתית בדמותה הדמוקרטית של המדינה, שיעבודה המוחלט לצרכים הפוליטיים של מפלגות הקואליציה ופתיחת שער רחב לשחיתות.
זה לא שהקואליציה הקודמת הייתה יותר טובה. ממש לא. אבל לפחות היא לא התנהגה בהיעדר הבנה ובחוסר חוכמה כמו הנוכחית. כפי שמצטייר כעת, הקואליציה הנוכחית מפרקת את עצמה לדעת. היא מאבדת במו ידיה את הסיכוי להעביר כל סוג שהוא של רפורמה משפטית ותוך כדי כך כורה לעצמה את קברה שלה.
