משל נאה של הבן איש חי מספר על אדם שילדיו הפריעו את מנוחת הצהריים שלו. הוא חיפש פתרון מהיר כדי להשתיק את השטח ומצא אותו. "ילדים יקרים", הוא שיקר להם בלי למצמץ, "בקצה העיר מחלקים תמרים". הילדים הרועשים החלו לרוץ ובעקבותיהם כל השכונה שהתעוררה לה והשתוקקה אל המתוק-מתוק הזה. אותו אב עייף החל לפתע להתעורר. כל כך הרבה אנשים רצים לאותו המקום. בטח הם יודעים משהו שאני לא. "למה אתם רצים"? הוא שאל כשחרדת ה-FOMO אוחזת בו. "מחלקים שם תמרים", הם ענו לו אגב ריצה בהולה. מיודענו לא חיכה רגע אחד והחל לרוץ גם הוא כאחוז דיבוק אל מקום חלוקת התמרים.
כך נראים בדיוק חלקים מהשמאל הישראלי בימים אלה. מוכרים להמון המודאג שיש דיקטטורה, ואז כשכל העם יוצא לרחובות, הם משתכנעים מהרטוריקה המוגזמת של עצמם ורצים לעשות מהלכים דרמטיים בניסיון לעצור את הדיקטטורה שנמצאת רק במוחם. רבים מהם חצו גבולות בניסיונותיהם לעצור את חקיקת הרפורמה המשפטית.
אחד מהם הוא רן לוי, מחלוצי התסכיתים בארץ ובעלי הפודקאסט הפופולרי "עושים היסטוריה", אותו הוא מגיש בעצמו. אך לאחר המהלך התמוה שביצע השבוע, נדמה כי ניתן לשנות את שם הפודקאסט ל"עושים היסטריה". לוי קיבל לפני מספר חודשים הזמנה לראיין את בנימין נתניהו, פרק בו מספר מנהיג הימין את תולדות חייו מזווית אישית. אלא שבעקבות "ההפיכה המשטרית", כך לדברי לוי, הוא מחק את הפרק מהרשת: "החוקים שנתניהו יוזם עומדים להפוך את ישראל לדיקטטורה".
ההנמקה של לוי למהלך לקוחה מעולמות הביזאר ומעלה סימני שאלה כבדים לגבי הבנתו את המושג היסטוריה. "ביבי (והחבורה המטורללת של גזענים משיחיים שאסף סביבו)", כך כותב לוי שמוכן להכניס אל דברי הימים רק אירועים בהם הוא מכיר, "מצמידים סכין חדה לגרונה של המדינה: החוקים שהוא מנסה להעביר יחסלו את ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה, ויהפכו אותה לאיראן יהודית, על כל המשתמע מכך לעתיד ילדינו. ברגע הזה ביבי הפך ללא לגיטימי. ברגע הזה מפסיקים להתווכח".
בחדוות המחיקה לוי שכח שבעוד הוא טוען שנתניהו מוביל את המדינה לדיקטטורה, בפועל הוא זה שמשכתב ומעוות את ההיסטוריה כך שתתאים בדיוק נמרץ אך ורק רק לזהותו החברתית, האידיאולוגית והפוליטית. תהליכי מחיקה חד צדדים ומדאיגים שכאלה, המבוססים על הרצון להכניס את כולם למיטת סדום מחשבתית צרה, ולקצץ את הכנפיים לכל מי שמחשבותיו מוליכות אותו למחוזות אחרים, הם מהלכים חשוכים שנעשים רק במדינות אפלות.
היו אנשים פוסט-ציונים שניסו להכחיש את ההיסטוריה. אבו מאזן למשל, שלו היסטוריה ידועה עם הכחשת שואה, פרסם בשנת 1984 ספר בשם “הצד השני: מערכת היחסים הסודית של הנאציזם והציונות”.
ניתן לקיים ויכוח נוקב, לצאת למחאות, לבצע מהלכים שיביעו את עוצמת ההתנגדות. אבל כשלוי כותב "מפסיקים להתווכח", הוא עצמו הופך להיות הדיקטטורה שממנה הוא חושש. סתימת פיות. מחיקה. השתקה. הכל כשר בדרך לעיצוב ההיסטוריה בדמותו וצלמו של מחנה אחד. אם לוי היה שואל באותו ראיון את נתניהו, בנו של ההיסטוריון בן ציון נתניהו, מהי היסטוריה, הוא לא היה עונה לו כי מדובר בתוכנית כבקשתך המתאימה להשקפת עולמך, אלא בחקר מאורעות העבר המתבצע על סמך מאורעות מתועדים.
השאלה היא מה יקרה אם מחיקת הפודקאסט של לוי לא תביא לתוצאה הרצויה מבחינתו. מהו השלב הבא? לשרוף את ספריו של נתניהו? את תמונותיו? הרי לוי טוען שהוא חש שמצמידים לו סכין לגרון. זוהי רטוריקה אלימה שבעצם אומרת: "מכיוון שאני חש איום על חיי, אני יכול לפעול בכל דרך כדי להגן על עצמי". ולך תוכיח שאין לך אחות ושלא התכוונת לרצוח.
דבר בסיסי אחד צריך האדון המלומד לזכור: ניתן למחוק פרקים מהרשת, אבל לא את המציאות.
