שלט חדש שהוצב השבוע בסמוך לצומת תל־ערד הפתיע אותי. "משרד הבינוי והשיכון מקים ובונה את העיר כסיף ת"ו (תיבנה ותכונן), עיר חדשה בעלת צביון חרדי". למה הופתעתי? כי בדיוק לפני שנה קיבלה ממשלת בנט־לפיד את ההחלטה החשובה על הקמת כסיף בנגב, שעתידה לכלול למעלה מ־20 אלף יחידות דיור ולאכלס יותר מ־100 אלף תושבים חרדים. אלא שהציבור החרדי בכלל וחסידות גור בפרט, ששר השיכון יצחק גולדקנופף הוא נציגה בכנסת, הביעו אז התנגדות נחרצת להקמת העיר. מי שהסביר לי לפני שנה את נימוקי ההתנגדות להקמת כסיף כעיר חרדית היה לא אחר ממוטי בבצ'יק, יד ימינו של גולדקנופף.
נציג גור הקודם בכנסת, השר יעקב ליצמן, גנז בעת כהונתו כשר השיכון את התוכניות להקמת כסיף. בגור, וגם בש"ס, העדיפו עיר חרדית באזור המרכז ולא בנגב. הם טענו שהעיר המיועדת רחוקה מדי ממרכז הארץ, ולא תצליח לתת מענה לצרכים של הציבור החרדי. לפני כשנה היו שהשתמשו במילים בוטות יותר ואמרו שממשלת בנט־לפיד נטולת החרדים, מנצלת את הציבור החרדי לצרכים דמוגרפיים וזורקת אותו לנגב הרחוק.
פחות מעשרה אחוזים מהחברה בישראל מתגוררים על %60 משטח המדינה. הציבור החרדי מסוגל להביא אלפים לנגב ולגליל
בקווי היסוד של הממשלה הנוכחית נרשמה עמימות מדאיגה בנושא. מסעיפי ההסכמים עם ש"ס עלה שמיקומה של העיר החרדית החדשה ייבחן מחדש. כסיף שבנגב לא הוזכרה שם, וגם לא בסעיפי ההסכמים עם יהדות התורה. בהסכמים גם נכתב שמשרדי השיכון והפנים, בשיתוף רשות מקרקעי ישראל ומנהל התכנון, יגישו לממשלה בתוך 90 יום "הצעה למיקומו של היישוב העירוני בעל הצביון החרדי". 90 הימים הללו אמורים להגיע לסיומם ממש בקרוב, והשלט שהוצב השבוע במקום המיועד לכסיף מדבר בעד עצמו. כך גם הסיור של שר השיכון במקום השבוע, והתמונה שלו ושל אנשי משרדו מתחת לשלט. כסיף החרדית ממשיכה להתקדם.
אם כסיף תצליח, היא עשויה לתת מענה לשני אתגרים גדולים ונפרדים – יישוב הנגב, ומצוקת הדיור של הציבור החרדי. למרות הצמיחה הדמוגרפית האיטית ברבות מערי הנגב, הציבור הישראלי עדיין לא נוהר דרומה. פחות מעשרה אחוזים מהחברה בישראל מתגוררים על 60% משטח מדינת ישראל. אם יש היום ציבור שמסוגל להביא אלפים לנגב ולגליל, הרי שזהו הציבור החרדי. ראו מה קרה ביהודה ושומרון: שתי הערים שתרמו יותר מכול לצמיחה הדמוגרפית שם בשלושים השנים האחרונות, הן ביתר־עילית ומודיעין־עילית.
יש אומנם הבדל בין ביתר הסמוכה לירושלים ומודיעין־עילית הסמוכה למודיעין ולמרכז ובין כסיף שבנגב, ועדיין, הציבור החרדי כבר הוכיח שהוא מסוגל להתנתק מהמרכז – כך בטבריה, בצפת, בנתיבות, באופקים ובערד. החרדים לא יבואו לנגב בגלל חזון בן־גוריון, הם יבואו כי הם זקוקים לפתרונות דיור זולים. החברה החרדית גדלה מדי שנה בכ־11 אלף משקי בית חדשים, ועד שנת 2040 צפויים להתווסף כ־300 אלף משקי בית חרדיים למעגל צרכני הדיור. כבר היום חסרות כ־40 אלף יחידות דיור בעבור האוכלוסייה החרדית.
למתנגדים בציבור החרדי צריכים להזכיר שהנגב הוא לא עונש אלא מקום נהדר לחיות בו. תושבי כסיף החרדים, בדיוק כמו תושבי ערד החילונים, יחיו באזור עם נוף יפהפה, אוויר נקי ומרחבים, במרחק של פחות משעה וחצי מירושלים ומגוש דן הצפופים והיקרים. החברה החרדית, כמו כל מגזר אחר בחברה הישראלית, אמורה להתגורר בכל חלקי הארץ ולא רק באזור המרכז. יהיו חרדים שיבחרו לחיות בצפיפות בדירות יקרות בבני־ברק או בירושלים, ויהיו חרדים שיבחרו לחיות בדירה חדשה, מרווחת יותר וזולה, בנוף היפה של הנגב.
הסיפור של המשך קידום כסיף על ידי גולדקנופף הוא דוגמה נוספת למהלכים שנעשו על ידי הממשלה הקודמת, ספגו קיתונות של רותחין מהאופוזיציה, אבל כעת ממשיכים להתקדם על ידי אותם אלו שצווחו נגדם לפני שנה. זה מצטרף לתוכנית החומש למגזר הערבי, שבמסגרתה הועברו 30 מיליארד שקלים לפיתוח כלכלי וצמצום פערים. גם במקרה הזה, בליכוד ובציונות הדתית צרחו שבנט ולפיד מעבירים כספים לתנועה האסלאמית ומוכרים את הנגב למנסור עבאס, ובכל זאת, לפני כחודש ממשלתם החליטה להמשיך את אותה תוכנית חומש שאושרה בממשלה הקודמת.
מקורבי שר השיכון הסבירו לי השבוע שהתנגדותם לכסיף לפני שנה, נבעה רק מכך שזו הייתה האופציה העירונית היחידה שהממשלה הקודמת הקצתה לחרדים. כעת, הם אומרים, אנחנו מקדמים יישובים עירוניים לחרדים גם ממערב לקריית־גת וגם בסמוך לקריית־מלאכי. "אם יש עוד אפשרויות, אז ודאי שאין לנו התנגדות לכך שגם כסיף תהיה חרדית". אומנם הטרמינולוגיה שלהם לפני שנה ביחס לכסיף הייתה שונה לגמרי, אבל העיקר שבסופו של דבר העיר מתקדמת.
עסקה סיבובית
ויש גם מתנגדים אחרים לכסיף החרדית. במרוצת השנים החלה מועצת כסייפה השכנה ללטוש עיניים לשטח המיועד לכסיף, כפתרון למצוקת הדיור האמיתית שקיימת אצלה. כסייפה זוכה לגיבוי מהרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, שם טוענים שכסיף היא הפתרון היחידי להסדרת הפזורה של מזרח הנגב, מכיוון שמדובר באדמות מדינה שאין עליהן תביעות בעלות של תושבים בדואים.
הסיפור הזה מורכב עוד יותר. הטענה של הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית היא שהשטח של כסיף אמור להסדיר את הפזורה הבדואית של אל־פורעה, שיושבת כיום על שטח המיועד להקמת מכרה שדה בריר עבור מפעלי הפוספט רותם. בהתאם לדרישת משרד האנרגיה לפיתוח המכרה, סוכם בעבר במנהל התכנון שתושבי אל־פורעה יועברו לשטח של העיר כסיף כתנאי להקמת המכרה. החשש שמעלים ברשות הוא שקידום הקמת כסיף כעיר חרדית ולא כפתרון לפזורה הבדואית של אל־פורעה, עלול להביא לכך שמפעלי רותם ייסגרו כתוצאה מביטול מכרה שדה בריר. גורמים במשרד השיכון ובחטיבה להתיישבות כבר דחו בעבר את הטענה הזו והבהירו שאין לקשר בין הנושאים. לטענתם יש פתרונות דיור נוספים לאוכלוסייה הבדואית שגרה בשדה־בריר, כולל במסגרת שטחים גדולים שהוקצו לכך לאורך כביש 31 ותוכננו לצפיפות נמוכה מאוד.
ממשרד הבינוי והשיכון נמסר השבוע בתגובה כי העתירה לבג"ץ של מועצת כסייפה תלויה ועומדת וכי המשרד הגיש את עמדתו בנושא לבית המשפט. "נציין כי לא ניתנה החלטה לעצירת הליכי התכנון בנושא".
