אומרים שהבינה המלאכותית תביא לחיינו מהפכה. הרשו לי לפקפק בזה. מורה מסורה כתבה לא מזמן שהיא לימדה את הילדים לאייר בעזרת בינה מלאכותית, והם הפיקו יצירות נפלאות, אבל בשיעור השלישי כבר התחילו להשתעמם. המורה נדהמה: איך כל כך מהר נמאס לילדים מהכלי המרהיב הזה? אולי כי שום מכחול משוכלל לא יכול לעקור מהטבע האנושי את הנטייה לשעמום.
טכנולוגיה אינה משנה את טבע האדם. סיפורי האבות שבמקרא ממשיכים להפעים אותנו, משום שמערכות היחסים הבסיסיות שלנו לא השתנו, למן היום אשר ברא א־לוהים אדם על הארץ. אנחנו עדיין מצטמררים מסיפור העקידה ועדיין מזדהים עם המתחים שבין יוסף לאחיו. התורה מתייחסת לרובד העמוק ביותר של החיווט הרגשי שלנו, שלא השתנה ושלא ישתנה. כאשר שאלו את סטיב ג'ובס אילו התקדמויות עתידיות מרגשות אותו, כך השיב אבי הטלפון החכם ואליל עמק הסיליקון: "אנחנו נולדים, אנחנו חיים מעט, ואנחנו מתים. זה כך כבר זמן רב. הטכנולוגיה לא משנה זאת באופן ניכר, אם בכלל".
כשדנים בקריסת הילודה בעולם המערבי, הסבר שכיח הוא המצאת הגלולה למניעת היריון. אך הגלולה זמינה בבני–ברק בדיוק כמו בתל–אביב
על כך יש להוסיף שבאופן כללי אנחנו שרויים באשליה שהטכנולוגיה שלנו מאיצה בקצב חסר תקדים – וזו טעות גמורה. פרדריק אדווין סמית, הרוזן מבירקנהד, היה פוליטיקאי בכיר ומבריק, וחברו הטוב ביותר של צ'רצ'יל. לאחרונה נתקלתי בספר יוצא דופן שהוא פרסם ב־1930: "העולם בשנת 2030". בירקנהד מתאר שם היטב את הקצב המדהים של הקִדמה המדעית בזמנו, זו שהעניקה לדורות ההם את החשמל ורשת הרכבות, את המכוניות והמטוסים, את האנטיביוטיקה והחיסונים. בהנחה שקצב הקדמה המדעית יישמר, קבע בירקנהד בביטחון, תוחלת החיים הממוצעת ב־2030 תהיה לפחות 120; אנרגיית הגאוּת של הים תספק חשמל בלתי מוגבל; מדבר סהרה יהפוך לריביירה; אנשים יעבדו רק יומיים בשבוע, וייסעו לעבודה במכוניות מעופפות; בלי שום ספק כבר לא יהיו ב־2030 מחלות מידבקות; ותימצא תרופה לסרטן.
בירקנהד צדק – וטעה; הוא צדק בטענה שלשם היה אמור להביא אותנו קצב הקִדמה המואץ שהכיר דורו, וטעה משום שהקצב הזה נבלם, ויש להניח שלא ישלים את החסר בשבע השנים הבאות. "הבטיחו לנו מכוניות מעופפות", נאנח באחרונה המשקיע האגדי פיטר תיל, "ובסוף קיבלנו את טוויטר". או תוכנת בינה מלאכותית שמאיירת יפה.
מכוניות חשמליות הן נהדרות, אך הן בסך הכול עוד מכשיר שמסיע אותנו מכאן לשם. תוכנות בינה מלאכותית הן מועילות מאוד, אבל הן בסך הכול תוכנות. הכלכלן רוברט גורדון הסביר שהבינה המלאכותית של ימינו היא בעיקר טכנולוגיה של זיהוי דפוסים בתוך מאגרי מידע גדולים. זו טכנולוגיה מרשימה, אמר גורדון, אך לא מהפכנית.
ועוד דבר: טכנולוגיה היא כלי, ובידינו הבחירה האם ואיך להשתמש בו. כשדנים בקריסת הילודה בעולם המערבי, הסבר שכיח הוא המצאת הגלולה למניעת היריון. אך הגלולה זמינה בבני־ברק בדיוק כמו בתל־אביב. כל אישה חרדית יכולה לגשת לרופא שלה בדיסקרטיות ולהשיג אותה. ובכל זאת, שיעור הילודה בבני־ברק הוא פי שלושה או ארבעה מאשר בשכנתה החילונית. ערכים ואמונות מעצבים את השימוש שלנו בטכנולוגיה, וזה נכון אפילו לגבי טכנולוגיית מידע. ערוץ 7 פרסם לאחרונה שטייקון התקשורת רמי לוי משתמש בעצמו בטלפון טיפש, שאין לו חיבור אינטרנט כלל. בכל זאת הוא מסתדר לא רע. וגם מי שמחזיק בטלפון חכם יכול לבחור מתי, איך ולאיזה צורך להשתמש בו. מכשיר הוא רק מכשיר. מרשל מקלוהן אמר: "המדיום הוא המסר"; עצם קיומה של רשת האינטרנט, לדוגמה, משפיע הרבה יותר מאשר השאלה אילו תכנים נכניס בה. יש בכך מידה מסוימת של אמת, אך בסופו של דבר, יש חשיבות גם לתכנים, ויש מקום גם לבחירה.
לפני כמה שנים פרסמתי ספר דיסטופי, "חופשי זה", שמדבר על תל־אביב בשנת 2089. באופן בלתי צפוי הספר הפך לנושא מבוקש להצגות של אולפנות בחודשי אדר. זה משמח אותי מאוד. באופן שקצת הפתיע אותי, בדרך כלל התלמידות מתמקדות בנושא שאומנם מופיע בספר, אך בעיניי הוא שולי למדי: הטלפונים הסלולריים השתלטניים של העתיד. זה חשוב, אך לדעתי זה לא הכי חשוב. נערה יכולה להחזיק בידה את הטלפון הכי מתוחכם בעולם, אך כשהיא משוחחת בו עם חברתה על חרדה או על אהבה נכזבת, גם סבתא של סבתא שלה הייתה מבינה על מה היא מדברת. ואולי גם הייתה יכולה להעניק לה עצה טובה.
