באחד הפרקים המשעשעים של "חברים", ג'ואי מנסה להתקבל לתפקיד של דמות דוברת צרפתית ופיבי מחליטה להתגייס וללמד אותו את השפה. אבל אז קורה דבר מצחיק – בכל פעם שהיא אומרת מילה, ג'ואי חוזר עליה באופן מעוות ומחרטט בביטחון מילים שנשמעות "כאילו צרפתיות". כל ההומור בפרק יושב על חוסר המודעות של ג'ואי, שפשוט מסרב לקבל את העובדה שהוא אינו דובר את השפה. הוא באמת בטוח שיצלח את האודישן, מה שכמובן לא קורה בסוף.
כאשר צפיתי בנאום האנגלית הרצוצה של סמוטריץ' לא יכולתי שלא לתהות: האם הוא באמת לא היה מודע לרמת האנגלית שלו או שהוא כן היה מודע אליה, והתעקש לחשוב שעם כמה אימונים וחרטוט בביטחון, הקהל לא יעלה על זה. כך או כך, זהו רגע מביך שגם מעורר שאלות עומק חברתיות.
מדובר, ככל הנראה, באחד הנושאים הרגישים ביותר בקביעת מעמדו של אדם. שני בחשיבותו אולי רק לשאלה האם יש דירה בבעלותו. בישראל מקובל לשייך את כל מי שדובר אנגלית טובה לקבוצת ה"משכילים". כמעט בכל משרה יוקרתית שתפגשו אחד הקריטריונים יהיה "אנגלית כשפת אם". כמה אנשים כאלו יש באמת? הרבה פחות מהמשרות. רובם, כמו ג'ואי, מחרטטים.
אבל המקרה של סמוטריץ' שונה מעט. קשה לומר שאדם שסיים את לימודי המשפטים שלו בהצטיינות והקים את אחת התנועות הכי חשובות בתחום שמירת הקרקעות היהודיות בנגב אינו משכיל. השר סמוטריץ' לא יודע טוב אנגלית כי הוא התחנך במגזר הדתי לאומי, שבמשך שנים הזניח את ידיעת השפה בקרב תלמידיו. אחרת אין דרך להסביר מדוע תלמידי הישיבות התיכוניות מככבים בראש טבלאות לימודי המדעים והעברית מבחינת הישגים, ונמצאים בפיגור מביך בכל מה שנוגע ללימודי האנגלית (מחקר שפרסם אריאל פינקלשטיין הצביע על כך כבר בינואר 2016). גדולי רבני הציונות הדתית אינם יודעים אנגלית, ועובדים קשה מאוד כדי להסתיר את העובדה הזו. ראיתי כיצד אחד מהם שנחשב בעיני רבים לאדמו"ר הלכתי, נעזר במתורגמן כשאירח דמות חשובה מחו"ל ובקושי הבין מילה ממה שאמר לו.
סמוטריץ' אינו אשם בחוסר ידיעת האנגלית שלו, ואין ספק שאילו היה גדל במגזר אחר או בסביבה אחרת, היה מדביק בקלות את הפער. אלא שכשבאותו מגזר לא מפסיקים לפנטז על ראש ממשלה סרוג ולדבר על משילות, צריך לקום ולשאול באיזה תסריט הפנטזיות האלו עומדות להתגשם. כיצד ידון המנהיג הזה בדלתיים סגורות עם נשיא ארה"ב בבעיה האיראנית? מה יעשה כאשר יצטרך לפתור משבר דיפלומטי רגיש שמצריך נוכחות מינימלית של אנשים בחדר? מעבר לכך, אדם שאינו דובר אנגלית גם לא קורא באנגלית, ובהכרח חסר את רוחב היריעה שדרוש למנהיגות. איך אדם כזה, שחי רק בסביבת שפת האם שלו, יכול להתיימר אפילו לנהל מדינה כשאין לו גישה בסיסית למידע? כשהוא לא יכול לקום ולקרוא בבוקר עם הקפה את הטיימס?
אבל אחרי שלא עשינו הנחות לסמוטריץ', צריך גם לעמוד על קנקנם של אלו שמיהרו לבוז לו. לא ברור כמה מהם היו מנצחים אותו במבחן ידע היסטורי או בחידון יהדות, אבל נניח לזה רגע. בואו ניזכר קודם שטכניקת הניגוח הזו לא הומצאה היום. יש מסורת כזו בישראל, ללעוג לאנגלית של כל מי שלא מגיע מהמחנה או מהמוצא הנכון. הם עשו את זה לדוד לוי, לישראל כץ, לעמיר פרץ (כשהיו מי שלא אהבו את העובדה שמזרחי עומד בראש מפלגת העבודה), ולכל מי שלא נכון מבחינתם. אחרת אין דרך להסביר למה רק במערכת הבחירות האחרונה התוודעו אזרחי ישראל לעובדה המדהימה שהאנגלית של זהבה גלאון גרועה אפילו מזו של סמוטריץ'. יותר מעשרים שנה היא בפוליטיקה, ואיש לא טרח להתעכב על כך עד שהעניין נחשף בידי כתב הימין ישי פרידמן.
ולסיום, עצה חמה לפוליטיקאים דתיים שמתקשים בפרזנט סימפל: אל תעמידו פנים. אל תהיו ג'ואי. אם איתרע גורלכם לנאום בשפה זרה, מוטב להכין הקדמה קצרה באנגלית לשם הנימוס, ולאחר מכן לעבור לעברית טובה עם תרגום סימולטני. זה סידור מאוד מקובל בקרב פוליטיקאים ברחבי העולם שיחסוך לכם הרבה מבוכות. ואם אתם כבר בדודא של רפורמות, לא יזיק שתשיקו תוכנית מיוחדת לסגירת פערי השפה בקרב תלמידי החמ"ד. אתם מקבלים שם את העילית שבעילית מבחינה אינטלקטואלית. פור גאד סייק, למדו אותם אנגלית!.
