כתב היד השלם והעתיק של התנ"ך, המכונה "תנ"ך ששון" על שם בעליו הקודמים, יעמוד למכירה פומבית בעוד כחודשיים, ולקראת המכירה יוצג לציבור ברחבי העולם: בלונדון, בארה"ב ובישראל. זהו ביקור נדיר של תנ"ך ששון בארץ ישראל, לאחר מאות שנים שלא היה בה. ייתכן שהפעם האחרונה ששהה בארץ הייתה לפני למעלה מאלף שנים, בעת שהמסרן שלו בדק את "כתר ארם צובה" ורשם על פיו הערות מסורה. לציבור הרחב ניתנת אפוא הזדמנות יוצאת דופן לראות את כתב־היד העתיק והייחודי הזה, המשקף את מאמצי עַם הספר לדורותיו לשמר את הספר העתיק והמקודש ביותר.
תנ"ך ששון נוצר במחצית הראשונה של המאה העשירית; כך עולה מבדיקת תארוך כימית (פחמן 14) שנערכה לו. כתב יד עתיק מתקופה זו המחזיק את התנ"ך כולו הוא ממצא נדיר. שני כתבי יד כאלה מפורסמים הרבה יותר מתנ"ך ששון: האחד הוא "כתר ארם צובה", מעשה ידי המסרן הידוע אהרן בן משה בן אשר, שנשמר במשך מאות שנים בקהילת חַלַבּ בסוריה. לאחר שנפגע בפרעות בשנת 1947 הוברח לארץ, וכיום הוא מוצג בהיכל הספר בירושלים. השני, "כתב יד לנינגרד", נוצר בידי המסרן שמואל בן יעקב, ונמצא כיום בעיר סנט־פטרבורג ברוסיה.
Video: באדיבות: אנו – מוזיאון העם היהודי. צילום: ניר אנטמן
כתב־יד לנינגרד נשמר בשלמותו, מתחילת התורה ועד סוף ספרי הכתובים, וכמה מהדורות תנ"ך מבוססות עליו: מהדורת אהרן דותן המוּכרת בארץ, ומהדורות "ביבליה הבראיקה" המקובלות באוניברסיטאות ברחבי העולם. מהדורות תנ"ך אחרות העמידו בבסיסן את כתר ארם צובה. אולם, כאמור לעיל, הכתר נפגע בפרעות וחסרים בו דפים רבים בתחילתו ובסופו, ועל כן הוצרכו בעלי המהדורות הללו להיעזר בכתבי יד נוספים, ובהם גם כתב־יד לנינגרד ותנ"ך ששון.
באיזו מידה דומים כתבי היד האלה זה לזה ומה ההבדלים ביניהם? הצד השווה שבהם שהם כתבי יד השייכים לאסכולת המסורה של טבריה, עיר שהייתה מרכז העיסוק במקרא ובדקדוק של ארץ ישראל. בכולם בא הטקסט המקראי כשהוא מנוקד ומוטעם בטעמי המקרא. נוסח המקרא בכתבי היד האלה הוא בדרך כלל אחיד. כמעט לא יימצאו מקרים שכתב־יד משמיט מילה או מחליף אותה במילה אחרת, ואפילו הבדלים של כתיב מלא וחסר אינם רבים מאוד.
כל זה הוא פרי עמלם של בעלי המסורה, והוא בולט מאוד כאשר משווים את כתבי היד שלהם, מן המאה העשירית ואילך, לטופסי המקרא שהתגלו במדבר יהודה (רובם הגדול במערות קומראן), וזמנם מן המאה השלישית לפני הספירה ועד המאה הראשונה לספירה. במגילות קומראן אין סימני ניקוד ונגינה (טעמי המקרא), שטרם באו לעולם בתקופה זו. הבדלי הנוסח ביניהן רבים מאוד, ומצויים בכל פסוק מן המקרא.
ספרו את המילים
בעלי המסורה פעלו במשך דורות רבים להכריע בכל מקום שהתעוררה בו מחלוקת בנוסח המקרא, והשקיעו מאמצים רבים לקבוע נוסח אחיד. ככלי לשימור הנוסח הם יצרו את הערות המסורה, ורשמו אותן באותיות זעירות בשולי המקרא ובין עמודות הטקסט. הערת מסורה אופיינית עוסקת במילה מסוימת, מונה כמה פעמים היא מופיעה במקרא כולו, ומציינת כמה פעמים היא באה בכתיב מלא וכמה בכתיב חסר. כאשר מתעורר ספק בכתיב של מילה, יכולים המסרנים והמעתיקים להכריע בו על פי הערת מסורה העוסקת באותה מילה.
כאן הוא הפלא של אחידות המסורה, לצד הייחוד של כל אחד מכתבי היד. האוסף העצום של הערות המסורה מועתק באופן שונה וייחודי בכל אחד מכתבי היד. כל מעתיק החליט ובחר אילו הערות מסורה להביא בכל אחד מדפי המקרא, וניסח אותן בעצמו בהתאם לסגנונו האישי. ואולם, הערות המסורה בכתבי היד השונים מכוּונות בדרך כלל לנוסח אחד ויחיד של המקרא. לפיכך, בדיקה השוואתית של כתבי יד משובחים מתקופת בעלי המסורה, לצד בדיקה מדוקדקת של הערות המסורה שנרשמו בהם – יכולות לחשוף את נוסח המקרא שהתכוונו לו בעלי המסורה. עבודת השוואה שכזו עשה מורי הרב מרדכי ברויאר ז"ל, ועל פיה הוציא לאור כמה מהדורות של המקרא, ובהן סדרת "דעת מקרא" ותנ"ך "כתר ירושלים" (שיצא לאור בפיקוח מדעי שלי).
הריבוי העצום של הערות מסורה מגוונות מהווה אתגר לחוקרי המסורה. מצויים בעולם עשרות ומאות כתבי יד של מקרא; מיעוטם השתמרו בשלמות, ורובם באופן חלקי ומקוטע ואפילו מקוטע מאוד (כגון קטעים מן הגניזה). בכל אחד מהם באות הערות מסורה בניסוח ייחודי. רק מעטים מכתבי היד של המקרא זכו להוצאה מדעית המציגה באופן ברור את הערות המסורה שלהם ודנה בפירוט בכל אחת מהן.
במשך עשרות שנים "אבד" תנ"ך ששון ומקומו לא היה ידוע. אף שתצלום שחור־לבן שלו, באיכות נמוכה, עמד לרשות החוקרים, איש לא ידע היכן נמצא כתב היד ומי האספן שרכש אותו במכירה פומבית שנערכה בשלהי שנות השמונים של המאה העשרים. לפני כחמש שנים פנה אליי איש העסקים והאספן ז'אק אלי ספרא, המתגורר בז'נבה, חשף כי כתב היד נמצא ברשותו, והזמין אותי לחקור אותו. המחקר נערך בעזרת תצלום צבעוני באיכות גבוהה של כתב היד, ובמהלכו נסעתי לז'נבה בלוויית שני חוקרים נוספים, ויחדיו בדקנו את כתב היד במקורו וביצענו עשרות תצלומים נוספים של כתב היד. תצלומים אלה חשפו פרטים נסתרים שלא נראו בתצלום הרגיל.
תנ"ך ששון מכיל כ־4,000 הערות מסורה, רבות מהן קטועות או מטושטשות, והוצאתן לאור היא מפעל מורכב. לכחמישית מהן לא נמצאה מקבילה בכתבי יד אחרים. בימים אלה אני משלים מהדורה מדעית של הערות המסורה שבתנ"ך ששון, בסיוע צוות עוזרים. המחקר של הערות המסורה הללו מלמד על דרך עבודתם של המסרנים, המסתמכים מצד אחד על חומרים קדומים ומסורות קדומות שהגיעו אליהם, ובד בבד יוצרים, מעבדים ומעצבים מחדש הערות מסורה חדשות.
הטבלה שהתבלבלה
להדגמת ייחודו של תנ"ך ששון אציג כאן הערת מסורה ייחודית הנמצאת בו, שהתגלתה לראשונה על ידי מורי פרופ' ישראל ייבין ז"ל. הערה זו נמצאת בתחילת ספר במדבר, והיא מזכירה את כתר ארם צובה ואת המסרן הידוע אהרן בן משה בן אשר. כך היא מתחילה:
[אלין] מלין דכתב' חדה מלה וכן קורין ומצאנו אותם במעשה המלמד הגדול אהרן בן משה בן אשר במעשיו במחזור המכונה באלתאג'.
Video: באדיבות סותביס
הערה זו עוסקת בשמות פרטיים של אנשים הבנויים כהֶלחם של שתי מילים, כגון אֱלִיצוּר, צוּרִישַׁדָּי ועוד. יש שמות מסוג זה הנכתבים או נקראים כשתי מילים (כגון אֲבִי עַד, אִישׁ בֹּשֶׁת), ויש הנכתבים והנקראים כמילה אחת ובהם עוסקת הערת המסורה. מה שייחודי בהערת המסורה הזאת הוא שהמסרן לא הסתפק בהבאת הערת המסורה עצמה אלא ציין את המקור שממנו העתיק אותה, וזו תופעה חריגה. נראה שהמסרן עשה זאת כדי לטעון שהעתיק את הערת המסורה שלו ממקור בעל סמכות מיוחדת: בעל המסורה אהרן בן משה ממשפחת בן אשר, הוא "המלמד הגדול", כלומר גדול בעלי המסורה.
גם כתב היד שממנו הועתקה הערת המסורה הוא מיוחד במינו: הוא מכיל את התנ"ך כולו, ועל כן נקרא "מחזור". הוא זכה לכינוי מיוחד של כבוד בשפת הדיבור הערבית, "אלתאג'", כלומר הכתר, שהתגלגל ברבות השנים לעיר חַלַבּ בסוריה ועל כן זכה לשם "כתר ארם צובה". מחקר מדוקדק שלו הוכיח את דיוקו המופלג והתאמתו המופלאה להערות המסורה, יותר מכל כתב יד אחר.
לאחר ההקדמה הזאת מביאה הערת המסורה את רשימת השמות שהועתקה מן הכתר. נביא פה את חלקה הראשון של הרשימה:
כל שמות הנשיאים [והקרוא]ים ואבותיהם. אֱלִיצוּר. אֱלִידָד. וְאֶלְתּוֹלַד. שְׁדֵיאוּר. חַנִּיאֵל. טָבְאל. שְׁלֻמִיאֵל. אֱלִיצָפָן. צוּרִישַׁדָּי. פַּלְטִיאֵל. אִישְׁהוֹד. נְתַנְאֵל. פְּדַהְאֵל. אֲבִיטוּב. אֱלִיאָב. אֲחִיהוּד. [אחי]טוב. אֱלִישָֹמָע. קְמוּאֵל. עַדְנַח. עַמִּיהוּד.
ניתן להבחין פה בשמות רבים המופיעים ברשימת נשיאי ישראל בתחילת ספר במדבר, כגון אֱלִיצוּר, שְׁדֵיאוּר, שְׁלֻמִיאֵל, צוּרִישַׁדָּי, אֱלִישָמָע, עַמִּיהוּד. כן ניתן להבחין בשמות המופיעים ברשימת ראשי השבטים מנחילי הארץ (במדבר לד): אֱלִידָד, חַנִּיאֵל, אֱלִיצָפָן, פַּלְטִיאֵל ועוד. אולם חוסר הסדר ברשימה מוזר ומפתיע.
האם אכן הועתקה רשימת המסורה הזאת מכתר ארם צובה? בדפי הכתר הנמצאים בידינו כיום, רשימת המסורה הזאת לא נמצאת. אולם כאמור חלקים מכתר ארם צובה אבדו בפרעות 1947 ולא הגיעו לארץ. על החלקים האבודים האלה קיימות כמה עדויות, ובדיקה שלהן חושפת את מקור ההערה בכתר ארם צובה.
העדות הראשונה היא עדותו של פרופ' משה דוד קאסוטו, חוקר מקרא דגול ורב בפירנצה שבאיטליה, שעלה ארצה בשנת 1939. האוניברסיטה העברית, שבה לימד, רצתה להוציא לאור תנ"ך מהודר ומדויק על פי המסורה, שיודפס בארץ ישראל, ופרופ' קאסוטו עמד בראש המיזם הזה. לשם כך נסע בשנת 1943 מירושלים לעיר חלב, קיבל רשות לבדוק את כתר ארם צובה ותיאר אותו ברשימותיו. בשעת הבדיקה היה הכתר שלם והכיל את כל ספרי התנ"ך. קאסוטו כותב ברשימותיו כי בראש הכתר, עוד לפני ספר בראשית, היו שמונה דפים של מסורה מעוטרים בעיטורים צבעוניים ומוזהבים. בדף השביעי מהם הופיעה הרשימה המובאת:
אלין מלין דכתבין חדה מלין וקרין חדה מלה
כל שמות הנשיאים והקרואים
אליצור אלידד אלתולד
שדיאור חניאל טבאל
שלמיאל אליצפן טבאל
קאסוטו העתיק רק את תחילתה של הרשימה, אך הקפיד להעתיק את הרשימה כפי שהופיעה בכתר. וכאן פתרון לבעיית הסדר של השמות: הרשימה המקורית נכתבה בשלושה טורים, ובכל טור נרשמו שמות ממקור אחר: בטור הימני נרשמו שמות נשיאי השבטים שבראש ספר במדבר ושמות אבותיהם; בטור המרכזי נרשמו שמות מנהיגי השבטים הנזכרים בפרק לד בספר במדבר; ובטור השמאלי נרשמו שמות שונים מן המקרא, רובם מספר דברי הימים. המסרן של תנ"ך ששון העתיק את הרשימה שורה אחר שורה, וכך ערבב את השמות השונים.
הרשימה בשלמותה נחשפה מתוך עדות נוספת על כתר ארם צובה. זוהי עדותו של חכם קראי, אברהם פירקוביץ, שנסע לחלב בשנת 1863 והצליח לראות את הכתר. פירקוביץ מתאר בכתביו את יחסם החשדני של פרנסי הקהילה אליו: תחילה התירו לו לראות את הכתר, אולם אחר כך חששו שינסה לקחת אותו מידיהם ומנעו את גישתו לכתר. אבל לבקשתו העתיקו לו (תמורת תשלום נדיב) את כל הרשימות שבראשו ובסופו. העתק של הרשימות האלה התגלגל לגרמניה, לידיהם של החוקרים הרמן שטראק ויצחק בער, ונמצא בעיזבונו של האחרון. הערת המסורה על השמות המורכבים כלולה ברשימות, והיא מכילה 73 שמות ומילים (לעומת 34 שמות ששרדו בתנ"ך ששון ורק תשעה שמות ברשימת קאסוטו).
אישבושת או איש בושת?
אסיים בהערת מסורה ייחודית נוספת של תנ"ך ששון, הקשורה גם היא לסוגיית השמות המורכבים, והיא חושפת מחלוקת בנוסח המקרא בין מסורת ארץ ישראל למסורת בבל. שם בנו הצעיר של שאול המלך היה "אִישׁ בֹּשֶׁת". בניגוד לשמות שנזכרו בהערת המסורה הקודמת, השם הזה נכתב ונקרא כשתי מילים; כך בתנ"כים שלנו. אבל בבבל – מלמדת אותנו המסורה של תנ"ך ששון – נהגו אחרת, ובנוסח המקרא שלהם השם נכתב ונקרא כמילה אחת: אִישְׁבֹּשֶׁת.
המסורה של טבריה מוסרת כי הצורה "וּלְאִישׁ", בניקוד הזה, באה שלוש פעמים במקרא. למשל, בתיאור מראה המרכבה שראה יחזקאל מתוארות ארבע הכנפיים של החיות שבמרכבה: "לְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה וּלְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה". אחד משלושת הפסוקים קשור למלחמת האחים בין שבט בנימין בהנהגתו של אבנר ובין שבט יהודה בהנהגתו של יואב. אבנר מציע "יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִיְשַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ", ובעקבות זאת נערכת מלחמה אכזרית בין "שְׁנֵים עָשָׂר לְבִנְיָמִן וּלְאִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וּשְׁנֵים עָשָׂר מֵעַבְדֵי דָוִד". גם בפסוק זה באה המילה "ולאיש". אבל לפי מסורת בבל המילה "וּלְאִישׁ" באה רק פעמיים במקרא, שהרי בפסוק האחרון "וּלְאִישְׁבֹּשֶׁת" הוא מילה אחת. הבדל הנוסח בין בבל ובין ארץ ישראל גרר אפוא הבדל גם בהערות המסורה: בארץ ישראל מנו שלוש היקרויות במקרא של תיבת וּלְאִישׁ, ובבבל מנו רק שתיים.
בכתב־יד לנינגרד באות שתי הערות מסורה סותרות על המילה "ולאיש": הערת מסורה בספר שמואל מונה שלושה פסוקים, ואילו בדפי השטיח הצבעוניים שבסוף כתב היד נמנו רק שניים (ראו תצלום). מהערת המסורה של תנ"ך ששון עולה פתרון לסתירה: ההערה בספר שמואל מתאימה למסורת ארץ ישראל, ואילו זו שבדפי השטיח משקפת את מסורת בבל.
תנ"ך ששון יוצג לקהל במוזיאון "אנו – מוזיאון העם היהודי" בתל־־אביב, בימים א'-ז' בניסן; 29-23 במרץ. הכניסה ללא תשלום, לאחר הרשמה מראש באתר המוזיאון.
