ביני לבין עצמי, יש לי ויכוח סוער מאוד עם תזת "ישראל השנייה" של ד"ר אבישי בן חיים, אבל אני מאוד מזדהה עם נקודה אחת שהוא חוזר עליה רבות: כוחה של העלמת העין.
בן חיים מדבר למשל על משפחה (מזרחית), שבה אחד הילדים מגיע להורים במכונית בשבת. הוא יודע שההורים שלו לא מרוצים מהמעשה הזה וההורים שלו יודעים שהוא יודע, אבל יש איזו הסכמה שבשתיקה שאף אחד לא מדבר על זה בקול. השתיקה הזו מאפשרת למשפחה להישאר מגובשת, ומאפשרת גם לבן שלא מקפיד על ההלכה בשלמותה, להיות חלק מהעולם הדתי.
זו כמובן אפשרות אחת לנהל את היחסים המשפחתיים; משפחות דתיות אחרות לא יסכימו שהבן יגיע אליהן במהלך השבת, ועדיין יעלימו עין מדברים אחרים – למשל מכך שבחדר שלו הוא מחלל שבת, מכך שהוא לא קם לתפילה או מצורת לבוש, כל משפחה והגבולות שלה, כל משפחה והעלמות העין שלה. אפשר להציע גם דוגמאות ממערכות יחסים אחרות – זוגיות, עבודה, מורים ותלמידים, ובעצם כל סוג של קשר בין בני אדם. אי אפשר להתקיים בלי להתעלם מדי פעם מהפגמים או ממעשים מסוימים של הצד השני, אי אפשר להציף אותם ולהתעמת סביבם בכל פעם מחדש.
לחוקק במקום להתחשב
הפרקטיקה הזו כמובן נהוגה במדינה בהקשרים שונים. יש כאן מגזרים שמחזיקים בדעות שונות, וכל אחד צריך לדעת על אילו דברים הוא נאבק בכל כוחו, ואיפה הוא צריך לסגת. חריגה בולטת היא נישואין וגיור ממלכתיים, שהציבור הדתי נלחם עליהם כדי למנוע חשש ממזרות ובעיות של ייחוס; אבל כמעט בכל תחום אחר איש לא מנסה לחוקק חוקים שיכפו את התורה על החילונים. זה לא נכון, לא יגרום לאף אחד לרצות לקיים יותר מצוות, ואפילו במישור המעשי זה לא יכול להצליח.
האיזון הזה שמאפשר לנו חיים תקינים במדינה הולך ומופר, מכל הכיוונים. פוליטיקאים ומשפטנים שיכורי כוח מנסים לכפות על אנשי המחנה המנוגד להם את עמדתם בשלל נושאים. ובזמן האחרון קיבלנו כמה דוגמאות מתוקשרות במיוחד שהגיעו מהצד הימני-דתי, שכמה מהח"כים שלו מתנהגים כאילו הקואליציה הנוכחית היא חנות ממתקים, והחקיקה היא מבצע חטוף-כפי-יכולתך:
"חוק החמץ" – אם רוצים לחיות בשלום, אפשר להציב שילוט בכניסה לבית החולים: "לרגל פסח, נא לא להכניס חמץ לבית החולים". רוב החילונים כנראה יכבדו את הבקשה, מיעוטם יתעלם ויביא לקרובי המשפחה המאושפזים לחמניה או פיצה, אבל הסבירות שפירור חמץ ימצא את דרכו למאכל של אדם דתי הוא כמובן אפסי. העלמת העין שבן חיים מדבר עליה יכולה לעבוד כאן מצוין. לעומת זאת, ברגע שמתחילים לבדוק בתיקים, ומאוחר יותר העניין נכנס לחוק, אנשים כבר לא מעוניינים להתחשב.
"חוק הכותל" – חוק מיותר לחלוטין; כידוע לכל מי שהולך לכותל, רוב מוחלט של האנשים שמגיעים אליו, כולל החילונים, מתלבשים בלבוש שהולם את המקום. בכלל, למה שאדם יגיע למקום קדוש, ולא יכבד את כללי הלבוש הנהוגים בו? הרושם שלי לאורך כל הדרך היה שזה חוק שרוצה להתחכם ולמנוע מנשות הכותל להתפלל במניין שלהן. בינתיים החוק הספיק לרדת מסדר היום, אבל הוא הצליח לעורר נזק רציני.
אני מתנצל אם שכחתי כמה חוקים נוספים, שללא ספק יקרבו המון אנשים לחיי תורה ומצוות. נזכיר רק את ההצעה המרשימה ביותר בסבב הנוכחי – "חוק יסוד: לימוד תורה".
כמו זכות קדימה
זה אחד המקומות הבולטים שבהם טכניקת העלמת העין באה לידי ביטוי. (רוב) הציבור החילוני (רוב הזמן) פשוט מעלים עין מאחוזי הגיוס הנמוכים של הציבור החרדי. בניגוד לציבור הדתי-לאומי, לא מדובר פה על שילוב של ערך לימוד התורה עם ערך ההגנה על המדינה, במסלול הסדר כלשהו; גם לא מדובר על מיעוט, אלא על רוב מוחלט של הבחורים; גם הבנות לא הולכות לשירות לאומי, והגישה היא פשוט חוסר נכונות לקחת חלק, ואין דרך לשנות את זה, ולכן אין טעם להילחם על זה. גם הפוליטיקאי החילוני האקטיבי ביותר יודע שמספר בחורי הישיבה החרדים גדול ממספר השוטרים הצבאיים, ולא משנה מה אומר החוק; ולכן בכל פעם עלה חוק דחיית גיוס כלשהוא, או הסכם קואליציוני, או פשוט העלמת עין של כל הנוגעים בדבר.
רשמית, הצעת החוק שהגישו ארבעה מחברי יהדות התורה רוצה לעגן בחוק את ערך לימוד התורה, שגם אני מאמין בו בכל מאודי; אבל מעשית המשמעות היא פשוט פטור גורף לציבור החרדי מהגנה על העם והארץ.
המורה שלי לנהיגה הזכיר שוב ושוב שזכות קדימה מקבלים, לא לוקחים. העלמת עין שייכת לאותו סוג – אתה לא יכול לדרוש מהאחר להעלים עין מהפגמים שלך, או מהמקומות שבהם הוא תורם יותר לשותפות שלכם; אתה יכול רק להעלים עין מהפגמים שלו, ולקוות שהוא ינהג כלפיך באותו אופן. כשהציבור החרדי דורש העלמת עין רשמית מהעובדה שהוא מסרב לקחת חלק בפרויקט הציוני, ומעדיף רק לקצור את הפירות שלו, התוצאה היא שלזרם המחאה נגד הרפורמה המשפטית מצטרפת גם "לשכת גיוס" הפגנתית בבני ברק.
בכלל, לא לגמרי ברור למה כל הצעות החוק האלה דחופות כל כך, הן נראות יותר כמו הזדמנות פז לדחוף אצבע בעין של הצד השני, ולהזכיר לו שהוא הפסיד בבחירות. ולא צריך להיות גאון כדי להבין שההתנהלות הזו לא תיטיב עם אף אדם ואף מגזר במדינה, לא בטווח הקצר ולא בארוך.
לקואליציה הנוכחית צפויות עוד ארבע שנים. אם ההצעות האלה חשובות כל כך, אי אפשר להמתין כמה חודשים שיירגעו הרוחות ואז להציע אותן?
