אחד התיקונים המוצעים ברפורמה המשפטית נוגע בהרכב הוועדה למינוי שופטים, בדרכי המינוי של שופטים לבית המשפט העליון, ובשאלת הרוב הדרוש בתוך הועדה כדי למנות שופט, כאשר קיימת אבחנה בין הרוב הדרוש למינוי שופט לבית המשפט העליון, לבין מינוי הדרוש לכל ערכאה שאינה בית המשפט העליון. אבקש לבחון את המוצע ביחס לבחירת שופטים לערכאות שאינן בית המשפט העליון, כדוגמת שופטי בית משפט שלום או שופטי בית משפט מחוזי.
במצב המשפטי הקיים היום, הוועדה למינוי שופטים מונה תשעה חברים. שלושה חברים בוועדה הם מהקואליציה, חבר ועדה אחד הוא מהאופוזיציה. שלושה חברים הם שופטי בית משפט עליון, שעל פי רוב מצביעים כמקשה אחת. ושני נציגים מטעם לשכת עורכי הדין. במילים פשוטות לנבחרי הציבור אין כל רוב והם ונים רק ארבעה חברים.
הרוב הדרוש למינוי שופטים שאינם מיועדים לבית המשפט העליון תלוי בצבעה של רוב מחברי הוועדה שהשתתפו בהצבעה. כאשר מניין חוקי להצבעה בוועדה למניין שופטים מותנה בהשתתפותם של שבעה חברים. הרכב הוועדה במתכונתה הנוכחית אפשר לא פעם לחברי הקואליציה לגייס את נציגי לשכת עורכי הדין לתמוך במועמדים שהמערכת המשפטית לא חפצה במינויים.
ההצעה שמקדמת הקואליציה היא שכל שופט שאינו שופט בית משפט עליון יצטרך לקבל את הסכמתם של שבעה חברים כדי להתמנות לשופט. מה שאומר שלקואליציה לא תהיה כל שליטה במינוי שופטים לערכאות הנמוכות, במילים פשוטות יותר: הנצחת המצב הקיים, המשך תופעת הדילים ואי שיפור מערכת המשפט. הבעיות המוכרות של מערכת המשפט ימשיכו וילוו אותנו גם אם יצליחו להעביר את הרפורמה.
חלק משמעותי מהשופטים הם בוגרי השירות הציבורי
אחת מהבעיות במערכת המשפט שלא תשתפר לפי ההצעה הזו היא תופעת ריבוי השופטים יוצאי השירות הציבורי ביחס שאינו פרופורציונאלי למספר עורכי הדין הפעילים הקיימים. כאשר מתבוננים על מערכת המשפט אי אפשר שלא לשים לב לעובדה שחלק משמעותי מהשופטים המכהנים במשרות שיפוט צמחו וגדלו בשירות הציבורי על גווניו וסוגיו השונים. פרקליטות, עוזרים משפטיים, משטרה, רשות המיסים הן דוגמאות בלבד.
כאן המקום לציין כי עבודה בשירות הציבורי נושאת עמה לא מעט יתרונות. אולם אליה וקוץ בה, לא פעם שופטים שבית גידולם היה בשירות הציבורי מגיעים אל כס השיפוט לאחר שתפיסת עולמם המשפטית עוצבה ברוח המערכת והם מתקשים לראות את הסוגיות מנקודת מבט אזרחית. כמו שאשה בהריון רואה סביבה את כל הנשים בהריון, כך גם אדם שבית גידולו היה בפרקליטות יכול ועם הזמן יראה בכולם עבריינים. בנוסף, לשופט יהיה קשה לנהוג בצורה אובייקטיבית כאשר עורך הדין שטוען במשפט הוא חברו מהשירות הציבורי.
למי שהדברים מפתיעים אותו, יתבקש להיזכר בשופטת בית המשפט השלום בתל אביב רונית פוזננסקי כץ, שתיאמה מעצרים עם חוקר מטעם הרשות לניירות ערך, עו"ד ערן שחם שביט. היא שהודתה והורשעה בהליך משמעתי שהיא ניהלה בהתכתבויות שלא היה ראוי לקיימן. כדאי להיזכר במקרה אחר שבו עורך דין שניסה לברר מדוע שונה השופט שאמור לדון בתיק מעצר משופט לשופט, מסר לו החוקר המטפל בתיק, שהשינוי נעשה לנוכח הוראתו למזכירה להעביר את התיק לשופטת אחרת, והסיבה "כי היא השופטת של הימ"ר".
האם יש מישהו שבאמת חושב שהחלפת גלימת עורך הדין בגלימת שופט יש בה די? האם באמת הישיבה על כס השופט יש בה כדי להביא לשינוי תבניות עבודה וחשיבה שהוטמעו בשופט במהלך שונות עבודתו בשירות הציבורי? ואם כך איך יוכל שופט שכל חייב המקצועיים הוקדשו לשירות הציבורי לעבודה חשובה במיגור הפשיעה יוכל לראות שהעולם אינו בנוי רק על עבריינים?
משפחת השופטים
על כל משרת שופט פנויה ישנם עשרות ולפעמים אף מאות מועמדים שעומדים בתנאי הסף שכן הסף המינימאלי, על פי החוק, למינוי של שופט אינו גבוה. כדי להתמנות לשופט בית משפט שלום די, לפי החוק, להיות עורך דין בעל ותק של חמש שנים במקצוע, וכדי להתמנות לשופט בית משפט מחוזי יש צורך בוותק של שבע שנים. לכן הוועדה צריכה לסנן מבין מאות המועמדים את אלו שיש למנות וכאן עולה השאלה איך הוועדה עושה זאת ואיזה שיקולים משפיעים על החלטות הוועדה?
לא פעם השופטים רוצים למנות לכס השיפוט אנשים שיהיו בבואה שלהם עצמם, זה נובע מהתפיסה ש"שופטים זה משפחה". כך למשל בעבר בלטה המציאות של מינויים פנים משפחתיים, הבנים של השופטים התמחו אצל עמיתיהם או מונו למשרות שיפוט וגם שני הזוג ואחים ואחיות של שופטים מונו לשופטות ולשופטים. לנוכח גלי ביקורת ציבוריים צומצמה התופעה והיום, הגם שהיא אינה קיימת במתכונתה הזועקת, לובשת היא צורות אחרות. כך למשל אם התפיסה היא שמערכת המשפט היא משפחה, הרי שחלק מהמשפחה הם העוזרים המשפטיים. אותם עורכי דין שנמצאים מאחורי הקלעים, יושבים לצידו של השופט, ומסייעים בידו בניהול התיק ובכתיבת טיוטות של החלטות ופסקי דין.
בשיחה עם עוזרת משפטית היא הסבירה לי שנאמר לה מפורשות שכדי להגיע לשיפוט היא תהיה חייבת להיות עוזרת משפטית, והשופט הבטיח לה אם תהיה עוזרת משפטית טובה אני אדאג למינוי שלך לשופטת. הבעיה עם העוזרים המשפטיים היא שמדובר באנשים שלומדים לחשוב כמו השופט אצלו הם עבדו, יש להם אולי ניסיון בכתיבת החלטות ובאיתור חומר משפטי אך אין להם מושג איך מנהלים חקירה בבית משפט. הם שולטים בידע אך הם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מעולם המעשה.
הצעה לתיקון
הירידה המתמדת באמון שהציבור רוחש למערכת השיפוטית מביאה עמה את הצורך בשינוי הדרך לבחירת שופטים. אם מבקשים לתקנה באמצעות תיקון חקיקה ושינוי של הוועדה למינוי שופטים יש לעשות זו באופן שיהיה לכל מועמד את האפשרות להיבחר אם ימצא שכישוריו הולמים את התפקיד. שינוי זה יכול להתרחש אם ימונו גורמים ניטרלים נוספים, כמו נציגים מטעם נשיא המדינה. המועמדים מטעם הנשיא חייבים לא להיות יוצאי הפרקליטות או השירות הציבורי, אלא עורכי דין מהמגזר בפרטי. אם יתווספו שלושה נציגים, הוועדה לבחירת שופטים תמנה 12 חברים מה שיכול לגרום לתיקו ואי הכרעה. במקרה כזה יש ליתן לשר המשפטים, כיו"ר הוועדה, קול נוסף, כך שבכל מקרה של החלטה של שישה תומכים אל מול שישה מתנגדים לשר המשפטים יהיה קול מכריע.
