המתח הפוליטי בישראל, המייצר גם נקודות חיכוך עם הממשל האמריקאי, מסיט מעט את הזרקור מהלחץ האמריקני על ישראל לנקוט עמדה נחרצת יותר מול סין. אך בל נטעה, היריבות האסטרטגית עם סין נמצאת בראש מעייניו של הממשל בוושינגטון ומציאות זו לא הולכת להיעלם. כעת ישראל ניצבת על פרשת דרכים והיא תהיה חייבת להחליט אם לנקוט בגישה פרואקטיבית או פאסיבית על מנת לשמור על האינטרסים שלה.
בינואר 2018 ירה ממשל טראמפ את הירייה הראשונה ומשם החלה ארה"ב בהפעלת לחץ על בנות בריתה לצנן את היחסים עם בייג'ינג. לחץ זה חצה ממשלים. בישראל הפנימו את המסר וצמצמו את המעורבות הסינית בפרויקטים שונים, בין היתר, באמצעות הוועדה הממשלתית לבחינת השקעות זרות. עם זאת, הוועדה לא קיבלה מנדט להתייחס לאחת הדאגות המרכזיות של ארה"ב: טכנולוגיה ישראלית מתקדמת שתמצא את דרכה לידיים סיניות.
באוקטובר 2022, ממשל ביידן הטיל פצצה משלו. באותו חודש הודיעה לשכת התעשייה והביטחון האמריקנית על הגבלות חדשות על יצוא לסין של מוליכים למחצה מתקדמים וציוד לייצור שבבים, וכן, מעורבות של אזרחים אמריקנים בתחומים אלו.
תעשיית המוליכים למחצה הישראלית, המהווה כ-16% מיצוא ההיי-טק של המדינה, מוצאת את עצמה כעת בלב הסערה, למרות שרק חלקה מושפע מההגבלות. אך היחסים הטכנולוגיים לא נעצרים שם. מאז שנת 2002, חברות סיניות ביצעו כ-500 עסקאות השקעה (רשומות) בישראל, 97% מהן היו במגזר הטכנולוגי. השקעות אלו בטכנולוגיה ישראלית מסתכמות במעל 9 מיליארד דולר. חברות רב לאומיות כמו Huawei ואחרות הקימו מתקני מו"פ על ידי רכישת חברות ישראליות, המעסיקות עשרות מומחים בתחומים החל מתקשורתה ובינה מלאכותית (AI) ועד למחשוב ענן ומדעי נתונים.
ישראל קשובה לחששות האמריקאים, האם זה מספיק?
ישראל הוכיחה שהיא קשובה לחששות האמריקאים. בינואר 2022, ישראל הסכימה להודיע לארה"ב על כל עסקה גדולה עם סין. ביולי, הנשיא ביידן וראש הממשלה לפיד השיקו את הדיאלוג האסטרטגי בין ארה"ב וישראל לטכנולוגיה. בעוד שסין לא הוזכרה בהקשר של הדיאלוג החדש, הכתובת הייתה על הקיר.
בשנה שעברה הכפילה הממשלה את הידוק הפיקוח על השקעות זרות בישראל, והתקבלה החלטה להוריד את רף התערבות הוועדה ל-20% ממניות בעלות זרה (5% במקרים חריגים) מהרף הקודם של 50%.
למרות כל הצעדים שישראל נקטה כדי לשכך את חששות ארה"ב, הלחץ על ירושלים נמשך ללא הפסקה. בספטמבר 2022 דווח כי הבית הלבן לחץ על ישראל לנתק את קשרי המחקר המדעיים עם סין. מקור במשרד הבטחון אמר כי הוא מאמין שמטרת אמריקה "היא למזער, או אם אפשר לקצץ כליל, את שיתוף הפעולה בין ארגוני מחקר ישראלים וסיניים".
סין אויבת של ישראל?
ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן, הוא אחד המבקרים שהביע ספקנות ביחס לגישתה הנוקשה יותר ויותר של וושינגטון. בהרצאה שנשא ביוני 2021, אמר כהן: "אני לא מבין מה האמריקאים רוצים מסין. אם מישהו מבין, שיסביר לי את זה. סין לא נגדנו ואינה אויב שלנו."
במאמר שפורסם בינואר, הודה ד"ר נועם גרובר, כלכלן בכיר בקרן המטבע הבינלאומית ולשעבר ראש מחקר במועצה הלאומית לכלכלה בישראל, כי החששות של ארה"ב לגיטימיים, אך חידד כי "סין אינה האויב של ישראל". ד"ר גרובר סבור כי בקשות ארה"ב להגביל את המעורבות הסינית בתחום האזרחי חוצות את הגבול ואסור שהממסד הישראלי ייענה להן. ד"ר גרובר גם מעלה חשש שחברות סיניות ימנעו את הצעותיהן למכרזים ממשלתיים בישראל "מתוך חשש שאיזו יד בלתי נראית תבטיח שהמכרזים הללו לא יביישו את ישראל מול ארה"ב". התוצאה היא שפרויקטים יעלו יותר וייקח יותר זמן להשלמתם. זה לא עניין של מה בכך. אוכלוסיית ישראל צפויה להכפיל את גודלה במהלך 30 השנים הקרובות ותדרוש למעלה מ-200 מיליארד דולר כדי לספק את הצרכים התשתיתיים של אזרחיה ההולכים וגדלים.
בכל הנוגע לשיתוף פעולה טכנולוגי, חלק מהישראלים הצביעו על חוסר בהירות בצד האמריקאי לגבי אילו סוגי חידושים בדיוק הם אסורים. כפי שהסביר אילן מאור, נשיא לשכת המסחר ישראל-סין והונג קונג, "אני לא מסכים עם ההגדרה האמריקאית של 'טכנולוגיות אסטרטגיות… כי בעצם היא מכסה כל דבר מלבד נייר טואלט".
תחושותיו של מאור לא מפתיעות. כפי שכותב ג'ון בייטמן ב-Foreign Policy, "משחק הסיום של וושינגטון לסכסוך הזה תמיד היה מעורפל". לדברי בייטמן, בעוד שאמריקה הצדיקה עד כה את הקמפיין שלה נגד הטכנולוגיה הסינית על רקע ביטחון לאומי, "הנזק העיקרי לסין יהיה כלכלי". במאמר נוקב ב"טיימס אוף ישראל" מזהיר גם סגן עורך ה"אסיה טיימס", דיוויד פ. גולדמן, כי "ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להקריב את היתרון הטכנולוגי שלה כדי להתאים למדיניות אמריקאית שנויה במחלוקת שעדיין נמצאת בדיונים".
יצוין, כי גורמים במחלקת המדינה אמרו לישראל שהם לא מצפים שישראל תתנתק מסין. עם זאת, ארה"ב רוצה להבטיח ש"ישראל ומדינות אחרות יהיו עם הידיים על ההגה ביחסיהן עם גורמים סיניים".
כעת החלטות קשות עומדות בפני ישראל. לממשלה יש הרבה יותר על מה לחשוב מאשר רק כיצד לפייס את ארה"ב. הרי קשריה של ישראל עם סין אינם קיימים במערבולת משולשת כלשהי אלא בהקשר עולמי. בהקשר זה, השאלה כיצד לשמר את האוטונומיה האסטרטגית של ישראל צריכה לעמוד בראש ובמרכז השיקולים של קובעי המדיניות.
