המפגש המשמעותי הראשון שלי עם חיל האוויר היה בקורס הקצינים, סמוך מאוד לחלק האחרון והמסכם של הקורס נבחרתי לפקד על התרגיל היוקרתי של הקורס- התרגיל המוסק. התרגשתי מאוד והתכוננתי במרץ במשך שבוע שלם לשת"פ המורכב עם טייסת הבלקהוק שזה עתה נקלטה בצה"ל. יום קודם התרגיל נפגשתי עם הטייסים שעתידים היו להטיס אותנו בתרגיל למפגש "סיכום תכנון" בו נקבעה נקודת הנחיתה ואיסוף הכוחות. למחרת בלילה המראנו לכיוון היעד, מס' דקות לפני הנחיתה הדליק הטייס את האור הפנימי במסוק הוציא מפה והצביע על נקודת נחיתה חדשה. "אני מנחית אתכם בנקודה הזאת בעוד 3 דקות" הוא אמר לתוך קשר הפנים באופן שרירותי. "אבל זו לא הנקודה שסיכמנו, זה מאריך לנו את הדרך בשעתיים נוספות" עניתי. "זה מה שהחלטתי, אל תתווכח, הוא ענה וכיבה את האור. כך למדתי על בשרי בפעם הראשונה על הנתק המדובר בין כוחות האוויר לכוחות היבשה, נתק עליו התלוננו פעם אחר פעם מפקדים רבים בזרוע היבשה לאורך השנים עוד מימי מלחמת יום הכיפורים. לא בכדי התבטא הרמטכ"ל דאז רפאל איתן ז"ל כאשר כינה את חיל האוויר בכינוי "צבא זר אך ידידותי".
תופעת הסרבנות שהחלה בחיל האוויר מטלטלת היטב את החברה הישראלית ומלמדת בין היתר על הנתק האדיר הקיים בין טייסי חיל האוויר ליתר לוחמי צה"ל שלא העזו לקרוא לסרבנות. כך גם בינם לבין יתר החברה הישראלית שעומדת נבוכה נוכח האיום אותו מציבים טייסי חיל האוויר על ראשם.
נדמה שחבורת הטייסים המובילה את הסרבנות לא השכילו לראות ממרום גובהם את הנזק האדיר שביצירת תקדים מסוכן זה. תקדים שמהווה חרב פיפיות מעצם השימוש בצה"ל ככלי פוליטי המשרת צד במחלוקת הפוקדת את החברה הישראלית ועשוי לשמש מעתה ואילך גם כלי להפעלת לחץ פוליטי על ידי הצד השני במחלוקות הבאות.
כיצד למשל יגיבו טייסי חיל האוויר אם יקומו בתגובה צוותי המנהלה של החייל ויחליטו שלא לתדלק ולחמש את המטוסים אם הרפורמה תיעצר, האם הם יטענו כי זהו איום לגיטימי?! ומה תהיה טענתם כלפי לוחמי הימ"מ אילו אלה היו מאיימים שלא לפעול כנגד חוליות המחבלים המאיימים על שלום אזרחי ישראל כולה? האם היו הם מוצאים לכך צידוק מוסרי?!
קשה יותר בעיני השתיקה של מפקדי החיל לדורותיהם שרואים בהגנה על הטייסים חשיבות גדולה יותר מאשר הגנה על החברה הישראלית ובשתיקתם הרועמת מאפשרים לטייסים עמיתיהם לחיל ופקודיהם בעבר להיות חוד החנית של המשבר החברתי הגדול ביותר שהתחולל בחברה הישראלית מאז קום המדינה. השימוש הציני שעושים טייסי חיל האוויר בנשק הסרבנות גובר נוכח העובדה כי את כשירות הטייס הם קיבלו מהחברה הישראלית כולה ועתה הם מחזיקים בכשירות זו כ"כנף מיקוח" ומאיימים על אזרחי ישראל כי אם נציגיהם בכנסת לא ייאותו ליישר איתם קו פוליטי הם יותירו אותם לגורלם אל מול האיום האיראני או מול כל איום קרקעי או אווירי כזה או אחר תוך שהם שוכחים כי איומים אלה אינם פוסחים גם עליהם ועל משפחותיהם המתגוררות באותה מדינה בדיוק.
לאורך שנותיה של מדינת ישראל מראשית הקמתה קיבלו ממשלות ישראל החלטות חברתיות קשות. החלטות שהשפיעו על החברה הישראלית כולה ויצרו גלי מחאות מחלוקות מטלטלות מאוד. בין אם היו אלה החלטות כלכליות, החלטות חברתיות ובין אם היו אלה החלטות ביטחוניות שאת מחירן שילמנו בדם חיילים ואזרחים, מ אלא אך ורק כדי להכריע מלחמות.
"הקצנה ושנאה עלולות להידרדר במהירות למצב בלתי נשלט ולמלחמת אחים שתחריב את כל מה שבנינו כאן. צריך לעשות הכול כדי למנוע אותה וכדי לאחות את השבר לפני שיהיה מאוחר. אחרי שקרעת משהו, קשה מאוד לחבר אותו מחדש". כתב בספרו האלוף במיל' ומפקד חיל האוויר אליעזר שקדי. "השמדת הכור בסוריה הייתה קשורה קשר עמוק לשייכות שלנו ולמחויבות לעתיד של המדינה שלנו ושל העם שלנו. אנחנו לא היינו הסיפור. יש דברים שגדולים מכולנו".
