שמרנות חוששת משינויים גדולים שתוצאתם קשה לחיזוי. השמרן מביט לעתיד בהבנה שאינו יכול לחזותו, ולכן הוא מעדיף לפסוע אליו בצעדים קטנים, מחושבים, מדודים. הפרוגרסיבי בטוח שיש בידו תשובות של אמת לשאלות שעולות במציאות ולכן הוא מבקש לתקן אותה, לעיתים בעוז מהפכני. לעומתו השמרן מצויד בענווה. אין לו ביטחון ביחס לעולם. הוא מכבד את המציאות הקיימת ובוחן את גבולותיה בזהירות, מוקיר מוסדות שצמחו בחברה ונזהר מלזעזע אותם, משום שהוכיחו את יתרונם בעמידותם.
בשם ה"ענווה" הזאת, התנועה השמרנית הישראלית הפיחה את הרוח הרעיונית במפרשי השינוי החד, הדרמטי והמרחיק לכת ביותר בתולדות ישראל. השינוי הזה נרקם בידי קואליציה של קבוצות זהות ואינטרסים שבסיסן אמוני, לאומי, עדתי ואף תרבותי – אך התנועה השמרנית בישראל תומכת בהפיכה, באופן מכריע, באמצעות הצבתה על בסיס רעיוני ואינטלקטואלי עמוק. מה שהיה עלול להיתפס כמהלך פופוליסטי של מאבק בין מגזרים, כהורדת ידיים על בסיס אינטרסים, כניסיון להיחלץ ממצוקות אישיות של מנהיגים – נצבע בידי התנועה השמרנית הישראלית כביטוי מקומי של מגמה שמרנית כללית, המבטאת פילוסופיה פוליטית וחברתית בעלת משקל והשפעה.
פוליטיקאים מהימין מתחממים להנאתם בעשור האחרון בשמש המיטיבה של העולם השמרני. מערכת שלמה של כנסים, מכוני מחקר, כתבי עת, אתרים וביקורים של ידוענים שמרנים אמריקנים ואירופים מכשירה את המהלכים הפוליטיים שלהם. דא עקא, משנקרתה לפניהם ההזדמנות הראשונה הם התפקרו מאמונתם השמרנית. קשה לתאר מחזה מופרך יותר: השמרנים הפכו למהפכנים, אנטי־ממסדיים, עוקרי מציאות, הקופצים, באופן בלתי אחראי, אל הלא נודע.
ואיזו קפיצה: אך לפני חודשיים ימים הייתה ישראל מדינה צומחת ופורחת, בעלת המטבע החזק בעולם, שכוח המגן שלה הוא צבא עם חזק ומלוכד שחיתתו על כל הסביבה, שמנהיגיה הם אורחי כבוד במסדרונות ממשל ברוב העולם, שאופייה הדמוקרטי אינו מוטל בספק וששלטון החוק הוא עובדה ברורה מאליה בעיני הרוב המכריע של אזרחיה. כל זה מתמוטט לנגד עינינו.
בתוך חודשיים, הפוליטיקאים שניזונו במשך שנים מחבל הטבור השמרני הפכו את ישראל למפולגת באופן שלא חווינו מעולם – לא בהסכם אוסלו ולא בהתנתקות. זוהי שבירת כלים חברתית שאין שנייה לה. הכלכלה המפוארת שבנינו, שיכלה למשברים עולמיים באופן מפליא, נעצרת בחריקת בלמים. ברוני ההייטק ברחבי העולם עוצרים את נשימתם נוכח האפשרות של חרקירי שמבצעת אומת הסטארט־אפ בעצמה.
המחלוקת מחלחלת לקודש הקודשים הישראלי, צבא העם, שנבעים בו סדקים שלא עלו על דעת איש. הסרבנות, גם האפורה, מגונה בעיניי, אך אין להכחיש שהיא הפכה למרכיב נוכח בחיינו, על משמעויותיה המיידיות הקשות והאסוניות. האם נוכל להחזיר את השד הסרבני אל הבקבוק הצה"לי? וראש הממשלה שלנו, מדינאי־על מעוטר הצלחות, עומד מול דלתות סגורות בוושינגטון ובאמירויות. פרסונה נון־גרטה.
ההבנה שישראל מתרחקת מהעולם הדמוקרטי מערערת את יציבות הנכס האסטרטגי הגדול ביותר שלנו – שותפות הערכים עם ארה"ב. לאחרונה, במקביל למהפכה השלטונית, ירדה תמיכת הדמוקרטים בישראל ב־11 אחוזים, כך שלראשונה הרוב במפלגת השלטון האמריקנית מעדיף את הפלסטינים על פנינו. רוב יהדות התפוצות מורטת את שערות ראשה נוכח הפער הבלתי נתפס בין הנעשה כאן ובין תקוותיה לגבינו. אחים ציונים, שהיו משענת של ממש למדינה, מתייאשים מאיתנו.
והעיקר: מיליוני אזרחים חוששים שישראל הופכת לדיקטטורה. חווינו נס במשך 125 שנה: מהקונגרס הציוני הראשון, היהודים השתיתו את הציונות על אדני הדמוקרטיה. בזכות זאת הציונות היא התנועה הלאומית היחידה הדמוקרטית באמת, שהצליחה להקים מדינה (כמעט) ללא שפיכות דמים בין אחים. והנה, כמה מופרך, בחסות סדר יום שמרני, ישראל עלולה להפוך, לפחות בתודעה של מיליוני אזרחים, לדיקטטורה.
מוסדות השלטון, האיזון ביניהם ועצם שלטון החוק עלולים לעמוד למבחן העליון בעוד תקופה קצרה אם וכאשר יתחולל המשבר החוקתי. "יד איש באחיו" כבר איננו סיפור תנ"כי מרוחק, אלא עובדה אפשרית, מעבר לפינה.
הישראלים נוטים לשמרנות. בישראל חוגגים את המשפחה, את הקהילה ואת המסורת. החברה הישראלית ניצבת במקום גבוה בדירוג האושר העולמי, בין השאר בשל כך. הישראלי אינו אטום בודד המסתובב במרחב ציבורי ניטרלי, אלא חלק משלם גדול שהוא מרגיש בו בבית; חלק מסיפור מתמשך של עם עתיק שמנחיל את מורשתו לעולם כולו. התנועה השמרנית הישראלית מעידה על עצמה שמטרתה "לתרגם את האינטואיציות השמרניות הנבונות והמפוכחות של הישראלים לשפה ברורה, למשנה סדורה אינטלקטואלית המיתרגמת למדיניות ציבורית מחושבת". אלו דברים המתיישבים על הלב. אבל האם הם מתיישבים עם המציאות המהפכנית? המהפכה שומטת הלסת היא בגדר "מדיניות ציבורית מחושבת"?
אחיי השמרנים, אם כנים אתם במשנתכם, עליכם לצאת חוצץ נגד ההפיכה השלטונית. גם אם אתם סבורים שמיליוני המתנגדים למהפכה טועים, עליכם לכבד את העובדה שכך אחיכם חשים. גם אם אתם מעריכים שהצונאמי המתקרב לחופינו הוא אשמת האופוזיציה שמרעידה את האדמה מסיבות פוליטיות, עליכם להכות על חטא שאפשרתם זאת באמצעות מהלכים אנטי־שמרניים. מפאת שמרנותכם אינכם יכולים להרשות לעצמכם להתנהל בביטחון עצמי שמצדיק את השינוי הקיצוני הנמהר במציאות הישראלית.
שמרני ישראל: צאו נגד ההפיכה השלטונית. חזרו לעצמכם.
