מנהיג מדינה נבחן ברגעים מכוננים. בשבועות האחרונים היו לפחות שני רגעים כאלו בהם יכול היה נתניהו להיתפס כמנהיג שקול ואחראי, כזה שרואה את טובת מדינת ישראל והחברה הישראלית כולה.
הרגע הראשון היה לפני שבועיים כאשר הנשיא יצחק הרצוג הציג את מתווה הפשרה שלו בניסיון אמיץ להביא לסיום המשבר. השני היה בשבת בערב לאחר נאומו של שר הביטחון יואב גלנט, שהזהיר כי צה"ל מתפרק במידה ולא נגיע להסכמה לאומית וקרא לעצור זמנית את החקיקה של הרפורמה המשפטית, וקריאות התחינה של יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ לנתניהו כי הוא יעניק לו גב פוליטי אם רק ישהה את החקיקה עד לאחר יום העצמאות, הן בכדי לנסות להגיע לפשרה מוסכמת, ובעיקר בכדי לאפשר לכל בית ישראל לחגוג את חג החירות, להתאבל כאומה אחת ביום הזיכרון, ולשמוח כעם מאוחד ביום העצמאות ה-75 של מדינת היהודים. אולם נתניהו, בהתנהלות של טירון פוליטי, בחר שלא להיות מנהיג לאומי ובמו ידיו כנראה הביא לסוף דרכו הפוליטית.
נכון, רוב העם תומך בקיום רפורמה משפטית, כזו שתסדיר את מערכת היחסים בין שלוש הרשויות ותפסיק את ההתערבות הבוטה של בית המשפט במדיניות הממשלה והחקיקה בכנסת בשלושת העשורים האחרונים.
אכן, הטענה שמדינת ישראל תהפוך לדיקטטורה לאחר קבלת הרפורמה המשפטית אין לה אחיזה במציאות, והיא תולדה של הבניה חברתית ע"י מארגני ויוזמי המחאה. והאמת חייבת להיאמר: נחצו קווים אדומים במחאה נגד הרפורמה המשפטית בכך שקריאות הסרבנות המקוממות של אנשי המילואים, ביניהם טייסי קרב, הפכו לעניין שבשגרה. אבל תפקידו של ראש ממשלה הוא להתנהל באחריות לאומית ובעיקר לדעת מתי להתפשר. כאן טמון כשלונו של נתניהו.
במהלך כהונתו כראש ממשלה הוכיח נתניהו כי הוא ידע להתנהל כמנהיג לאומי, כזה שיודע להתפשר כשצריך בשביל מטרות חשובות ברמה הלאומית. זכורה היטב החלטתו מסוף שנת 2009 ללכת נגד מחנה הימין ולהקפיא את הבנייה בהתנחלויות לעשרה חודשים, על אף שהיה ברור לכל כי ההחלטה לא תוביל את הפלסטינים בחזרה לשולחן המו"מ. נתניהו של אז, אשר התנהל באחריות לאומית, כפה על שרי מחנה הימין בקבינט ובממשלה להתפשר ולהצביע בעד ההקפאה בהתנחלויות. מטרתו של נתניהו הייתה אחת: לפייס את ממשל אובמה במטרה לקבל את הסיוע שלו במאבק מול תכנית הגרעין האיראני, אותה ראה נתניהו כאיום קיומי על מדינת ישראל.
אולם נתניהו של היום, אשר בחר לפטר בבוטות את שר הביטחון גלנט, שכל חטאו היה להתריע בפני סכנה ביטחונית חמורה ולשקף לנתניהו את המצב השברירי של צה"ל, בחר להקשיב לעמדה הבלתי מתפשרת וחסרת האחריות של שר המשפטים יריב לוין והשר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר, שהיו שרויים באמוק להשלים את החקיקה. בהקשר הזה, קשה להבין מדוע יכול היה נתניהו מודל 2009 להקפיא את הבנייה בהתנחלויות לעשרה חודשים בשביל אבו מאזן ואובמה, בעוד נתניהו מודל 2023 לא הסכים לעשות כן עבור אחיו מהאופוזיציה למשך חודש אחד בלבד.
לסיכום, בכל תקופת כהונתו הארוכה כראש ממשלה ידע נתניהו לנווט את הספינה באחריות ובשיקול דעת, דבר שהעניק לו את תמיכת הזרם המרכזי של החברה הישראלית, אשר ראה בו מנהיג שקול ואחראי. קשה להאמין שמנהיג בעל שיעור קומה כמו בנימין נתניהו, ראש הממשלה שכיהן כ-16 שנים בתפקיד ואשף פוליטי בקנה מידה עולמי, התנהל כמו טירון פוליטי חסר ניסיון ותבונה בסיסית. התנהלותו חסרת האחריות בשבועות האחרונים לאחר הצגת מתווה הנשיא הרצוג והן לאחר נאום שר הביטחון גלנט, תוביל כנראה לקץ שלטונו ואולי לסוף דרכו הפוליטית המפוארת. נתניהו איבד את תמיכת הזרם המרכזי של החברה הישראלית, ומכאן כנראה שכבר אין דרך חזרה. כמה חבל.
