הלילה, סמוך לשעה אחת ודקות ספורות לפני ההצבעה על חוק הגיוס בקריאה ראשונה, נכנסה למליאה ח"כ ציפי חוטובלי שנמצאת בחופשת לידה. "איך זה יכול להיות?" שאלתי את הכתב שישב לצדי ביציע ושנינו מיהרנו לעשות חיפוש גוגל מהיר כדי לבדוק מתי היא ילדה. התוצאה הייתה מפתיעה. חוטובלי התייצבה במליאה רק שבועיים אחרי שילדה את בתה השלישית, ולאחר שנאלצה (כך אני משערת) לעזוב את התינוקת שלה בפגיה שבבית החולים בעיר לטובת ההצבעה הלילית.
באותו שלב היו במליאה 102 חברי כנסת ושרים, 13 חברי הרשימה המשותפת עזבו את המקום כפי שהצהירו לכתחילה ונוסף להם היו חסרים השרים צחי הנגבי שנמצא בחו"ל ויצחק (בוז'י) הרצוג ואורן חזן ושניים נוספים. עם תמיכתם המובטחת של חברי יש עתיד וגם בלעדיה יכול החוק היה לעבור בלי להזעיק למקום את ח"כ חוטובלי, ועובדה לבסוף החוק עבר ברוב מוחץ של 63 תומכים ו-39 מתנגדים בלבד.
ח"כ חוטובלי הצטלמה מחויכת במליאה וקיבלה ברכות מחברי הכנסת על לידת בתה ועדיין נוכחותה במקום הייתה צורמת לי, כאמא וכיולדת. השבועות שאחרי הלידה שאמורים לאפשר התאוששות לאם ולתינוק קשים פי כמה כאשר נדרש לתזז בין הפגייה לילדים שבבית, לשאוב חלב ולהניק. לא ממש לישון כמובן, ובתוך כל זה להישלף להצבעה מיותרת במליאה באישון ליל? וואו. חברי הכנסת ה-20 שברו פעם נוספת את חוסר הרגישות המובנה שלהם.
הפעם הראשונה הייתה עם השר דוד אזולאי בהצבעה בקריאה ראשונה על חוק המרכולים. הקואליציה נלחמה על כל קול ואף השר המאושפז נדרש לעזוב את מיטת חוליו ולהגיע להצביע במליאה. חברי האופוזיציה בחסות יואל חסון סרבו להתקזז איתו ואילו ברגע האחרון, ח"כ אילן גילאון גילה אנושיות (שלא נמצאה במליאה באותם ימים) והתקזז איתו בניגוד לדרישת הנהלת האופוזיציה.
מספר שבועות לאחר מכן הגיע חוק המרכולים להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. שוב יחסי הקולות היו צמודים מאוד ואיש לא הורשה להיעדר. השר אזולאי הגיע למקום בעל כורחו אך הפעם היה זה ח"כ יהודה גליק שנהגו בו ברשעות. ח"כ יואל חסון סירב לאפשר קיזוזים שוב, גם לא עם גליק שישב באותה עת שבעה על אשתו. באותו זמן אגב, בירר בחוסר רגישות השר אריה דרעי האם ניתן להביא את הבעל האבל למליאה. חסון ודרעי חטפו אז ביקורת ציבורית רחבה, והנה, חצי שנה אחרי זה קורה שוב.
באופוזיציה טוענים כי חוטובלי לא פנתה לקבל קיזוז וכך גם לא הקואליציה בשמה. בנוסף טוענים שם, היעדרות הרשימה המשותפת הייתה אמורה להספיק לקואליציה כדי לפטור את חברתם מחובת הנוכחות, מה שנכון. חסון עומד מאחורי סירובו העיקש לאפשר קיזוזים בכל מחיר! כפי שהודיע בתחילת המושב. כך חוזרת על עצמה מדיניות האפס התחשבות של חסון פעם אחר פעם. בעיניי לא מקור לגאווה כל כך, היה עדיך שיאמץ את הכלל: "במקום שבו אין איש היה איש".
זה לא מפתיע, המשחק הפוליטי הוא ציני. מי שצופה לפעמים בהופעות חברי הכנסת במליאה, לא יכול להימנע מהתחושה שהוא צופה בהצגת התיאטרון הצפויה והארוכה בעולם. חברי הכנסת משחקים תפקידים שהתבקשו לשחק מראש ולא חורגים מהשבלונה. אבל יש גם יחסי חברות בכנסת במקומות שלא חשבתם שתראו, בין חברי הבית היהודי למרצ ולא רק. אבל בכנסת הזו נראה שחברי הכנסת שמו את האנושיות שלהם בצד.
שר חולה, בעל אבל ויולדת טרייה התבקשו בשלושה מקרים שונים בכנסת הזו להתייצב במליאה בלי שאף אחד עצר רגע את ההצגה ואמר לעצמו "אולי הפעם לא חייב להיות כזה דביל". בליכוד חששו שלא יהיה רוב להצעת החוק של החרדים הלילה ודרשו התייצבות מלאה, אבל לא הייתה כזו. נתניהו ביקש לדחות נסיעות של שרים לחו"ל והנגבי בכל זאת נפקד וכמוהו ח"כ חזן. לעומתם חוטובלי לא הורשתה להיעדר.
ובאופוזיציה, שם נעדר באופן בולט וכנראה גם צפוי מראש ראש הסוכנות החדש הרצוג, מדוע חסון לא אישר קיזוז כזה מתבקש? מקריבים את הכול על מזבח המשחק הפוליטי? איפה היו חברות הכנסת באופוזיציה בשלב הזה שסירבו לתת לחוטובלי קיזוז? כל כך מהר הן הצליחו לשכוח את השלב שבו הן היו יולדות טריות בעצמן, וח"כ חסון כנראה שכח איך אשתו הייתה שבועיים אחרי לידה.
גם בהנהלת הקואליציה כנראה איש לא חשב שראוי לפטור את חברתם מההצבעה הזו כאשר בתה בבית החולים כאשר יש רוב מובטח. אני תוהה אם מי מחברי הכנסת החרדים היה מסכים להצביע בעד או חס וחלילה פשוט לצאת מהמליאה בזמן ההצבעה על החוק ולא להתנגד לו כשברור שהם תומכיו הנלהבים ביותר.
אגב, אולי הגיע הזמן לאור ריבוי המקרים האלה ובהיעדר היגיון בריא שחברי הכנסת יחוקקו חוק בנושא הזה שקובע מה עושים במקרה שבו נבצר מחבר כנסת למלא את תפקידו במליאה. באשר למקרה הזה ספציפית, היום יש 25% נשים בכנסת, האם יש סיכוי שנשים יגיעו לייצוג מלא של 50% כאשר מקום העבודה שלהם, הכנסת, אינו מאפשר להם את הזכות הבסיסית ביותר של חופשת לידה? נקודה למחשבה.
"ציניות היא שם המשחק", אומרים לא פעם הפוליטיקאים ועוזריהם בכנסת. לרוב זה משעשע, לפעמים זה מכעיס אבל הלילה, נשבר שוב הרף התחתון שאליו יכולים לרדת בפרלמנט שלנו. ככתבת, כמצביעה, כאם התאכזבתי הלילה מחברי הכנסת שלנו מימין ומשמאל. ואם ה-120 האלו הם רק פניה של החברה הישראלית, מצבנו קשה מאוד.
