יום הבריאות העולמי חל בתאריך ה – 7 באפריל כפי שקבע ארגון האומות המאוחדות (או"ם). יום זה מצוין ע"י 191 המדינות החברות בארגון הבריאות העולמי כיום המוקדש לנושאים הנוגעים לתחום בריאות הציבור בעולם כולו.
ואין הזדמנות טובה מזו לדון בשאלה – מהי בכלל בריאות?
על פי ארגון הבריאות העולמי (WHO) בריאות היא מצב של רווחה פיזית, נפשית וחברתית ואינה רק היעדר מחלה או חולשה.
כלומר, גם ארגון הבריאות העולמי מבין שהבריאות שלנו לא טמונה רק במה אנחנו אוכלים וכמה ואיך אנחנו מתאמנים, אלא גם באיך אנחנו מרגישים. ההסתכלות על בריאות כמכלול מחלחלת גם לעולם התזונה. בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת ההבנה שאכילה בריאה היא הרבה מעבר למזון שאנחנו צורכים, אלא גם שמערכת היחסים שלנו עם האוכל משנה.
אכילה בריאה היא דבר מורכב כי השאלה היא – מה נחשב בריא?
על פי ההנחיות העדכניות התזונה המומלצת היא תזונה ים תיכונית משמע, לאכול כמה שיותר "קרוב לאדמה" – להרבות בצריכת פירות, ירקות ומזונות העשירים באומגה 3 כמו סלמון ואגוזי פשתן, לצרוך שומנים מן הצומח ממקורות כגון שמן זית, אבוקדו וטחינה ולהמעיט בצריכת בשר אדום ומזון אולטרה מעובד (מזון שיוצר בשיטות שלא קיימות במטבח הביתי, למשל הידרוגנציה – הוצאת מולקולת מימן ומכיל חומרים כגון צבעי מאכל, מייצבים ומתחלבים מסוימים).
אבל האם כל אדם שמקפיד על עקרונות התזונה הבריאה נחשב בריא? לא בהכרח.
גם אם אדם אוכל "לפי הספר" אבל עושה זאת מתוך מקום של פחד מעליה במשקל וממזונות מסוימים – משהו ברווחה האישית שלו יכול להיפגע.
אותו הדבר לגבי פעילות גופנית. ההמלצה כיום היא לבצע כ – 150 דקות בשבוע של פעילות גופנית בעצימות מתונה או 75 דקות של פעילות בעצימות מוגברת, אבל דבר שלא פחות חשוב מאם אדם מבצע פעילות גופנית או לא היא מאיזה מקום הוא מבצע אותה. האם הפעילות הגופנית נעשית על חשבון מפגשים חברתיים? האם עולה באדם חרדה באם הוא לא מבצע אותה?
כלומר בהסתכלות הכוללת מה שמשנה היא לא רק הפעולות שאנחנו עושים כדי לשמור על אורח חיים בריא אלא מאיזה מקום אנחנו עושים אותן.
ישנה סברה כי אורח חיים בריא נמדד במשקל שלנו וכי אדם רזה הוא אדם בריא.
אנשים רבים טועים לחשוב כי כל אדם עם השמנה אינו בריא אך לא כך הדבר. כמו בתזונה וספורט – מה שמשנה כאן הוא ההקשר. במחקרם של Gasser G.A ו – Angadi S.S. משנת 2021 עלו המסקנות הבאות:
- סיכון התמותה הקשור להשמנה נחלש או מתבטל במידה רבה על ידי ביצוע פעילות גופנית בעצימות גבוהה או בינונית.
- ניתן לשפר את רוב גורמי הסיכון הקרדיו-מטבוליים הקשורים להשמנה עם אימוני כושר ללא תלות בירידה במשקל ובהיקף דומה לזה שנצפה בתוכניות הרזיה.
- ירידה במשקל, גם אם מכוונת, אינה בעלת קשר ישיר לסיכון נמוך יותר לתמותה
- עלייה בפעילות גופנית קשורות ישירות להפחתה גדולה יותר בסיכון לתמותה מאשר ירידה מכוונת במשקל.
וכן, עודף משקל מקושר עם סיכונים מוגברים לפתח סוכרת מסוג 2, מחלות לב וכלי דם, בעיות שרירים ושלד וסוגי סרטן רבים, העלולים לקצר את תוחלת חיינו, לצד העובדה שירידה בלפחות 5% ממשקל הגוף הראשוני קשור לשיפורים בבקרה גליקמית, לחץ דם ופרופיל השומנים בדם. עם זאת, על פי מחקרה של Madigan וחוב' משנת 2018 עלה כי בעוד שהתערבויות יכולות לגרום לירידה משמעותית מבחינה קלינית במשקל, עליה במשקל היא נפוצה, בשל שילוב של היענות נמוכה לאסטרטגיות בקרת משקל ומנגנונים פיזיולוגיים מפצים המשפיעים על החזרה למשקל ההתחלתי.
נוסף על כל אלו, נמצא כי תקופות של ירידה מכוונת במשקל ואחריה עלייה לא מכוונת במשקל, המתוארת בדרך כלל כ"weight cycling", מזיקות לבריאות. תנודות אלו במשקל נקשרו עם סיכון גבוה יותר לתמותה ולסיכון מוגבר לפתח מחלות כרוניות כגון שבץ, מחלות לב וסוכרת וכן עלייה בסיכון. ההשערה היא שההשפעות המזיקות נגרמות על ידי ירידה במסה הרזה במהלך ירידה במשקל שאינה חוזרת כאשר המשקל מוחזר, עם השפעות שליליות על חילוף החומרים.
מלבד ההשלכות המטבוליות של הגישה הממוקדת משקל, לסטיגמת משקל המתלווה אליה ולהתערבויות המתמקדות במשקל יש השלכות שליליות מרובות על אנשים, במיוחד אלה החיים בגוף גדול יותר, כולל חוסר רצון לפנות לטיפול רפואי, דימוי גוף ירוד, עלייה במשקל לאחר מכן, והגברת הפרעות אכילה.
כלומר, לעיתים המרדף שלנו אחר בריאות הוא בעצם מרדף אחר רזון. כפי שהובא כאן, המרדף אחר הרזון בסוף פוגע בבריאותנו הפיזית והנפשית ועל כן, בעיניי אורח חיים בריא הוא אורח חיים שברובו מבוסס על תזונה ים תיכונית, משלב פעילות גופנית שאנו אוהבים על מנת להניע את גופנו ומסב לנו רווחה נפשית.
