זו תקופה מורכבת. עם ישראל מפוצל מתמיד, מחנות שלמים יוצאים להפגין ברחובות, ובתקשורת מלחמת גוג ומגוג או כול בכול. ובכל זאת, ערב חג הפסח לפנינו וברחבי הארץ הולכות להתקבץ בקרוב אינספור משפחות ישראליות לחגוג יחד את הריבים המשפחתיים שלהן אז הנה כמה הערות, טענות ומחשבות על החג הכי פוליטי שאי פעם היה לנו. וכשאני אומר "אי פעם" אני מהמר, אין תחקיר מאחורי זה.
שוב אף אחד לא עוזר לך במטבח? שוב כולם יושבים בזמן שאת מתזזת? שוב כולם מחכים שתסיימי לפנות את הכלים מהשולחן ויושבים כמו פרזיטים בציפייה לקינוחים? זאת הזדמנות טובה לקפוץ לחדר השינה ולצאת משם עם תחפושת "סיפורה של שפחה". דוד ראובן יבין שגם הוא יכול לקום לעזור. בכל אופן, זה בטח רלוונטי יותר מהחיבור המאולץ שעושים כמה חברות וחברים שנקלעו ליותר מדי בינג'ים בנטפליקס והחליטו משום מה שמטרת הרפורמה המשפטית היא שעבוד נשים.
את "עבדים היינו" מתנגדי תיקון מערכת המשפט יכולים להמשיך לשיר כרגיל. באשר לתומכים – אנחנו לא במצרים, אבל תודעת החירות שלנו נפגעה קצת בחודשים האחרונים. אנחנו לא מתמודדים פה מול פרעה, אבל יש כמה חבר'ה בטייסת 69 שהודיעו שאם אנחנו מנסים את הקטע הזה של החירות, הם לא מוכנים לתת מכות לפרעונים של העולם.
ראיתי השבוע שבתאגיד השידור "כאן" החליטו להעלות הילוך ולערוך סקרים בשאלה "האם אתם תומכים בחלוקת המדינה למדינת ישראל ומדינת יהודה". מלבד היעדר הפרופורציות, נראה לי שהחלוקה הראויה היא מדינת חובבי גפילטע אל מול מדינת מכפישי גפילטע. ויסלחו לי המכפישים, מסע הדה־לגיטימציה שעובר המעדן הקולינרי הזה במשך שנים שקול למתקפות שעוברת הרפורמה הנחוצה במערכת המשפט. גם כאן, מנסה המיעוט לכפות את דעתו על הרוב בדרכים נלוזות של הנדסת תודעה. אבישי בן־חיים, אני פונה אל הלב שלך, לא ייתכן שנושאי הבשורה המתוקה של יהדות המזרח יהיו אחראים על מסע הכפשה כזה בלי תגובה שלך. ישראל השנייה, זה הזמן לתת לגפילטע הזדמנות שנייה. חוץ מהג'לי הזה שמוגש איתו, הוא מגעיל.
בניגוד לשאר החגים, ליל הסדר מגיע עם טקסט מובנה, כאילו חז"לינו ידעו שלכנס הרבה יהודים סביב שולחן אחד עם טקסט חופשי עלול לעורר עימותים שימנעו את הכינוס הזה בשנים הבאות. נכון, אפשר להתווכח ולריב אחרי ההגדה, אבל לך תצעק על פוליטיקה אחרי שתקעת את כל השולחן עורך.
מזל שמשה לא ויתר אחרי המכה השלישית. רק דמיינו לכם: לשבת בכל שנה סביב שולחן הסדר במצרים ולשמוע איך נשארנו כאן רק כי למשה הייתה בעיית הסברה.
זכרו לקחת בפרופורציות את היריבות הפוליטית בתוך המשפחה. הרפורמה היא רק תירוץ. עוד הרבה לפני יריב לוין לא ממש התעלפתם על כל הנוכחים בליל הסדר. דוד מנחם תמיד מעיר שנורא קשה למצוא חניה פה, כאילו יש מקום בארץ בליל הסדר שלא קשה למצוא חניה בו. דודה ריקי ממחזרת מתנות חג כבר בפעם החמישית וחושבת שנאמין לה שהיא "שכחה" פתק החלפה למתקן מסז' לרגליים. אז מה אם דנה, שנשואה לנועם ואף פעם לא הוציאה יותר משתי מילים בחוג המשפחה, נזכרה פתאום לדפוק בוואטסאפ של המשפחה מניפסטים על דמוקרטיה? תמיד מצאנו סיבות להתרגז זה על זה, אז פעם אחת מותר גם לריב על עילת הסבירות, מה קרה.
גם אז, במצרים, כשאלוהים ומשה ניסו להוציא אותנו מכל הקטע של העבדות, בטח היו כמה נודניקים שטענו שמשה דיקטטור, ושמה שהמכות עשו למצרים זה כמעט גרוע כמו לצייץ שצריך למחוק את חווארה, ושכל הקטע הזה של יציאה ממצרים עלול לפגוע בכלכלה המצרית שגם ככה נמצאת במיתון עקב ההוצאות המופקרות על פיתום ורעמסס.
אם אתם מארחים את הסדר, הכוח בידיים שלכם. את הכיסא של הפסנתר בלי המשענת מצווה לתת למי שלדעתכם חושב הפוך מכם במידה הקיצונית ביותר.
השנה שותים ארבע כוסות בהסבת שמאל, שתיים בהסבה למרכז ואחת בהסבה לימין, לכבוד כל המשלחות שיושבות בבית הנשיא ומדליפות לנו בכל רגע כמה אין סיכוי שיוותרו על משהו לצד השני.
לא משנה כמה קשה לכם עם המשפחה שלכם בתחום הפוליטי, משפחה לא בוחרים. ממשלה כן. לא שנראה שהבחירה הזאת משנה משהו, ובכל זאת, רק דמיינו מצב שבו גם משפחה היינו בוחרים: בליל הסדר הבא היינו יושבים בארוחת החג, ומישהו היה שואל "איפה אבנר?". מיד היינו עונים לו שאבנר הבטיח המון דברים, קיים מעט מאוד, ולכן לא עבר השנה את אחוז החסימה. תכירו את רונן, חבר חדש במשפחת רוזנצווייג.
בכל טור פסח אני מתכוון להזכיר שאין ארוחה שמזלזלים בה יותר מארוחת הצהריים בערב פסח. ארוחת הצהריים לפני ליל הסדר מזולזלת כמו חסימה של כביש בדרום בידי הפגנת ימין. וחבל שיש במדינה יותר אנשים שמסכימים על אופי הרפורמה המשפטית הנחוצה מאשר אנשים שמסכימים על המתכון הטוב ביותר למצה־בריי.
אני תמיד נזכר בליל הסדר האחרון שלי עם אבא. הייתי עם 39 מעלות חום, החזקתי חמש דקות ליד השולחן והלכתי לישון. אין יום שאני לא מתבאס על מערכת החיסון שלי ומאשים אותה בפספוס. ובכל זאת, למדתי שמאירועים כאלה צריך לנסות ליהנות, ולו רק כי אתה אף פעם לא יודע עוד כמה לילות סדר עם כל המשפחה יהיו לך. לכן אני מתכוון לגדוע באיבו כל דיון פוליטי שיצוץ על השולחן, גם כי סתם בא לי ליהנות מערב רגוע של שחין וברד עם המשפחה והילדים, וגם כי תמיד יש סיכוי שההידברות בבית הנשיא תיכשל ואת ליל הסדר הבא נערוך כל אחד בבסיס המחנה שלו רגע לפני המתקפה הגדולה על אזרחי הצד השני. חג כשר ושמח – או, יודעים מה, אפשר להסתפק גם בחג כשר בלי רגשות דרמטיים.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
