באוטובוס בדרך פרויד היורדת אל הים חשב לעצמו דובי שהדייט הזה הוא הרי עניין של שני צדדים, ובכל עניין שיש לו שני צדדים אפשר לעשות בו חילוק. למשל, הוא רוצה לצאת עם שלומית אבל בה במידה הוא לא רוצה להמשיך לצאת איתה. אופייה של הדילמה, הרהר, מונח בשתי מילים: אני בודד. מצד אחד שלומית, שהיא בחורה טובה ונחמד איתה. בדייט הקודם הם הלכו להם בטיילת של בני־ברק, צופים על אורות העיר. הוא קנה לשניהם גלידה. זה היה נחמד.
מצד שני, היא ימנית.
לא שלא יצא לו להכיר ימנים לפני כן. יצא. לא מעט, אפילו. בשמינית בסמינר ישראליוּת הביאו אליהם כמה ימנים שעברו להתיישב בגולן. הימנים נשאו לפנינו נאומים יפים על החשיבות של ארץ ישראל השלמה ועל מדינת ישראל שהיא יסוד כיסא ה' בעולם, אבל הנאומים לא היו משכנעים במיוחד. בציונות הדתית ימנים היו מתי מעט, נרדפים. מדי פעם היה קם לו איזה סהרורי ומציע להקים התנחלות או משהו אבל זה היה קוריוז של מפלגת גוש אמונים, שמנתה אולי, בדוחק, שני מנדטים, לא יותר.
והנה, פתאום, ימנית.
זה היה בדייט הקודם. שלומית נבוכה כשהודתה בזה, היא הייתה מודעת לעובדה שהיא חלק ממיעוט. אבא שלה למד בזמנו במרכז הרב, שהייתה ישיבה קטנה אי שם במערב ירושלים, כמעט לא מוכרת, ומשם הביא את הרעיונות האלה. הייתה להם איכות מכשפת כמעט – מדינה שהיא גוף חי, ראש ממשלה שיש בו קדושה, תחושת קונספירציה עמוקה שכזו, כאילו יש תוכנית מתחת לכל מה שקורה, והכול יסתדר בסוף לטובה, ואיש אינו מבין מה בעצם קורה כאן, לבד ממתי מעט. זה היה יפהפה, אבל גם קצת חשוד, וגם לא ליברלי, אבל עדיין, יפהפה.
לא סתם שידכו ביניהם. באמת היה בזה קסם. אבל דובי ניער את ראשו. הוא היה פרגמטי. מדינת ישראל הייתה תחילת הגאולה, אבל לא הטוב העליון. ראש הממשלה היה בסך הכול ראש ממשלה, ויכול היה להתחלף בכל אחד אחר. התנחלויות! מי בכלל חושב על זה חוץ מכמה מוזרים. ובכלל, הוא לא חשב שהשיחה תתפוס כזה מקום פוליטי. כלומר שלפוליטיקה יש כל כך הרבה משמעות. היא סיפרה לו שבתיכון שלמדה בו לקחו אותם להפגין נגד הממשלה! ממש הוציאו אוטובוס מהתיכון להפגנה! זה היה משעשע, אבל גם קצת מוזר.
אז מה, הוא יחתוך היום? הוא לא ידע.
כשירד בחוף הכרמל חצה את הכביש ועלה לטיילת. שלומית כבר חיכתה לו, והם הלכו לאורך הטיילת ובריכת השכשוך לפעוטות, והביטו איך אט־אט יורדת השמש אל האופק. הוא שמח לקראתה, אבל בה בעת הבין שההתלבטות הזו, אם להמשיך לצאת עם ימנית או לחתוך, זרקה אותו החוצה. הוא כבר לא מסוגל להרגיש בתוך הדייט, מה שגורם לו לתחושה מוזרה שבה הוא בתוך משהו, אבל בו בזמן הוא מחוצה לו. שהוא ביחד, אבל מרגיש לבד. הוא תהה אם לא עדיף לזרוק את כל המחשבות ופשוט להתמסר, בתקווה שהכול יסתדר יום אחד.
הפעולה הדייטית, חשב לעצמו, בעיקרה חוויית סבל היא.
