בשעה שישראל עסוקה במלחמות פנימיות, המזרח התיכון עובר בשבועות האחרונים שינויים טקטוניים. שינויים שיש להם השלכות אזוריות נרחבות, וגם על ביטחונה של ישראל. זה החל עם ההסכם המפתיע בין איראן לסעודיה בתיווך סיני; נמשך עם ביקורם של נשיא סוריה בשאר אל־אסד ואשתו אסמא, שהתקבלו בחום באיחוד האמירויות; והשבוע נרשם שיא נוסף עם הבשורה שלפיה בקרוב ינחת בדמשק שר החוץ הסעודי ובידו הזמנה אישית לנשיא סוריה, לפסגת הליגה הערבית בחודש הבא. בכך יושלם רשמית תהליך שיבתה של סוריה לחיק העולם הערבי, לאחר 12 שנות בידוד מדיני.
מדאיג? בהחלט. זה לא בהכרח תהליך רע, אבל הוא כן מייצר עבור מדינת ישראל אתגר אסטרטגי מורכב מאוד. זו לא רק ההבנה ששיבתה של סוריה אל חיק העולם הערבי עלולה להקטין את חופש הפעולה של ישראל בסוריה, במסגרת מאבקה נגד פרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה. יש סיבות טובות להניח שבתנאים החדשים תרצה איראן לנצל את המצב הפוליטי והחברתי הנפיץ בישראל, לפעולות שיזרעו בה כאוס ויערערו את יציבותה מבפנים. הפיגוע במגידו, שככל הנראה טביעות אצבעותיה של איראן מרוחות עליו לאורכו ולרוחבו, הוא בבחינת סנונית ראשונה המבשרת את בוא המגמה.
אם בשנים האחרונות יוחסו לישראל פעם אחר פעם תקיפות על אתרי גרעין ומתקנים של משמרות המהפכה בלב איראן, כעת שב ומסתמן ניסיון איראני לנצל את נוכחות הכוחות האיראניים והמיליציות הפרו־שיעיות בסוריה כדי לבצע פיגועים בישראל. חודש הרמדאן הוא ככל הנראה הסִפתח במגמה האיראנית המשולבת. חידוש יחסיה של איראן עם מדינות האזור, במקביל ליציאת סוריה מהבידוד שנגזר עליה, נועדו לתקוע טריז בין ישראל למדינות הערביות. המטרה היא לחבל לא רק ביחסיה של ישראל עם מדינות שיש לה כבר עימן הסכמי שלום, כמו מצרים, האמירויות, ירדן ומרוקו, אלא גם לעצור ואולי אף לרסק את הרחבת מעגל השלום האסטרטגי שלה עם מדינות נוספות.
ככל שיגבר זרם הביקורים של פוליטיקאים ערבים ומשלחות כלכליות, לישראל תהיה בעיה רצינית להמשיך ולהפציץ את שדות התעופה הסוריים
המתח הפוטנציאלי נובע מכך שבעבור מדינות ערב ובראשן סעודיה, שיבתה של סוריה אל חיק העולם הערבי נועדה לייצר משקל נגד לנוכחות האיראנית בסוריה ולמזער אותה ככל האפשר. הדרך להגיע לכך היא באמצעות השקעות כלכליות מסיביות בתשתיות הסוריות, שנהרסו עד היסוד במהלך תריסר שנות מלחמה. בראש ובראשונה בשדות התעופה ובנמלי הים של סוריה, שבשנים האחרונות היו יעדים קבועים כמעט לתקיפות אוויריות המיוחסות לישראל. כך למשל רוסיה, שכבר לפני שנים אחדות ניסתה לייצר ערך כלכלי מוסף להשקעתה הצבאית האדירה בסוריה, דרשה במפגיע מישראל להימנע מהפצצת שדה התעופה הבינלאומי של דמשק, לאחר שהשקיעה מיליונים רבים בשיפוצו והחזרתו לכשירות.
ואולם אפילו הרוסים, למרות תלותו המסיבית של אסד בנוכחותם, לא הצליחו למנוע ממשמרות המהפכה האיראניים לשוב ולהשתמש בשדה התעופה של דמשק כדי להמשיך להעביר דרכו אמצעי לחימה, ובהם גם רכיבים לפרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה. מה שגרם פעם אחר פעם להפצצת מסלולי הנחיתה ואפילו של אולמות הנוסעים, בפעולות שיוחסו בפרסומים זרים לחיל האוויר הישראלי.
השדה בדמשק אינו היחיד בעניין הזה. גם שדה התעופה של חאלב משמש את האיראנים להעברת ציוד צבאי ואספקה למשמרות המהפכה, לחיזבאללה ולמיליציות השיעיות בסוריה. כך למשל, בספטמבר האחרון הופצצו בתוך שעה שדות התעופה בחאלב ובדמשק גם יחד, זאת לאחר שעל פי פרסומים זרים, מטוס איראני ובו אנשי צבא ואמצעי לחימה אמור היה לנחות בחאלב. בעקבות ההפגזה שינה המטוס את מסלולו לעבר הנמל הבינלאומי בדמשק, אך אז שוגרו גם אליו פצצות. שעות ספורות אחר כך המריא המטוס האיראני חזרה לטהרן, כשהמטען שהוא היה אמור לפרוק עדיין מצוי בבטנו.
מנופי לחץ חדשים
הדינמיקה הזו לא תוכל כנראה להימשך אם עוד ועוד מדינות ערביות יחדשו את יחסיהן עם סוריה. ככל שיגבר זרם הביקורים של פוליטיקאים ערבים ומשלחות כלכליות, לישראל תהיה בעיה רצינית. אי אפשר יהיה להמשיך ולהפציץ את שדות התעופה הסוריים. מציאות כזו עלולה כמובן להיות מנוצלת על ידי האיראנים להכניס עוד ציוד ואמצעי לחימה לסוריה בטיסות אזרחיות, כולל רכיבים לבניית מל"טים. כיצד יתמרן אז אסד בין איראן למדינות ערב, זו עדיין בגדר תעלומה. הנושא הזה צפוי לעלות בשיחות חשאיות בין איראן לסעודיה ושאר מדינות ערב, שככל הנראה יעמדו בחוד החנית של שיקום סוריה.
מבחינות מסוימות ייתכן שלהפשרת היחסים בין סוריה למדינות הערביות תהיה דווקא השפעה ממתנת על המצב בסוריה. יהיו להן מנופי לחץ על אסד שלא היו להן קודם לכן. מאידך גיסא, עלול להתפתח תהליך מקביל של הגברת הלחץ האיראני על חיזבאללה להעביר רכיבים ואמצעי לחימה דרך שדה התעופה של ביירות.
רק לפני כשלושה חודשים פרסם העיתון הסעודי א־שארק אל־אווסט דיווח מפי מקורות ישראליים, שלפיו ישראל עוקבת מקרוב אחר ניסיונות של טהרן לפתוח מסדרון הברחות חדש לאזור, על ידי טיסות אזרחיות במטוסים איראניים לשדה התעופה הבינלאומי בביירות. לא מן הנמנע שבהמשך יחפשו האיראנים פתרונות חדשים. כך למשל, אם במפתיע תחדש אלג'יריה, שיש לה יחסים קרובים עם איראן, טיסות שבועיות לדמשק, תהיה סיבה טובה להניח שעל סיפוני מטוסיה יש אספקה איראנית. בוועידה מקדימה לכנס הליגה הערבית שאירחה אלג'יריה לפני חודשים ספורים, דחפו האלג'ירים בכל הכוח לשובה של דמשק אל חיקה החמים של הליגה. אפשרות אחרת היא שאיראן תחדש טיסות לשדות קטנים ורחוקים יותר ברחבי סוריה, מה שיגדיל עוד יותר את האתגר המודיעיני.
בשורה התחתונה, בעוד ישראל שקועה במלחמות פנימיות, העולם סביבה משתנה במהירות. והשאלה הגדולה היא אם יש בממשלה קשב מספק לתהליכים הללו, שדורשים חשיבה חדשנית ותעוזה מדינית. במצבים כאלה נדרש שיתוף פעולה מלא ובונה בין ראש הממשלה, שר הביטחון, המל"ל ומשרד החוץ גם יחד. אין בו מקום ליחסים עכורים בין ראש ממשלה לשר ביטחון במעמד של ברווז צולע. כי כמו שהתהליך טומן בחובו סכנות גדולות, יש בו גם פתח ליצירת שיווי משקל אזורי חדש שכבר עתה נותן את אותותיו, ושישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיות מודרת ממנו.
למכלול השיקולים האיראניים עשוי להתווסף דווקא רכיב ממתן בגלל חידוש היחסים עם מדינות ערב, אף שהחשדנות הבסיסית בין האיראנים לערבים לא במהרה תיעלם. המתח העמוק בין הסונה לשיעה מבטיח שהפערים בין איראן למדינות הערביות לא באמת ייסגרו. דווקא בגלל החשדנות המובנית הזו, יש לישראל הזדמנות לחפש ממשקים עם המדינות הערביות, שיאפשרו לה להיות בעמדה פוזיטיבית בשולי ההתפתחות החדשה. בעיקר כדאי שהיא לא תימצא במקום בעייתי בגלל הסלמה מול הפלסטינים. לאחרונה אף התריעו גורמי ביטחון ישראליים על מגמה משותפת לאיראן, חיזבאללה וחמאס בלבנון, לנסות ליצר תסיסה בקרב הפלסטינים באמצעות מימוש פיגועים במימון והדרכה של חמאס וחיזבאללה וביצועם על ידי חמאס לבנון. כזה למשל היה ככל הנראה המקרה של הפיגוע בצומת מגידו.
מדינות הים האדום
זוהי מציאות מורכבת, אבל יש גם סיבה להישיר מבט קדימה. בשבוע שעבר התקיים בירושלים כנס בינלאומי של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, תחת הכותרת "שיתופים אזוריים בזמנים של בריתות משתנות". השתתפו בו נציגים ממדינות ערביות שלחלקן יחסים כאלה או אחרים עם ישראל, על השולחן ובעיקר מתחת לשולחן. אחד המשתתפים היה עיתונאי סעודי, עבד אל־עזיז חאמיס, שאומנם איננו שליח רשמי של בית המלוכה בריאד אבל המסר בדבריו מבטא כנראה את התפיסה הסעודית הרשמית. על פי תפיסה זו סעודיה לא תצטרף להסכמי אברהם, משום שמנקודת מבטה סעודיה היא הגמוניה אזורית שאיננה מצטרפת ליוזמות קיימות אלא מנהיגה אותן. על ישראל לראות בה השותפה המובילה שלה, כזו שתביא בכנפיה יחסים עם מדינות רבות בעולם המוסלמי. ואולם ישראל תצטרך לעבוד קשה מאוד כדי לכונן יחסים עם מי שרואה בעצמה הגמוניה. תפיסתה ההגמונית של סעודיה מביאה אותה להשקיע בפיתוח עתידני בערים כמו ניאום, ולצמצם חיכוכים מול איראן וסוריה. המסר הזה נשמע אולי מופרך מעט, אם זוכרים כיצד הצליחו האיראנים במחי מתקפה משולבת אחת של טילים ומל"טים לשתק את תעשיית הנפט הסעודית. ועדיין, המסר הזה מחייב חשיבה לעומק על אופי היחסים העתידיים של ישראל עם סעודיה ומדינות המפרץ.
לאחרונה היו דיווחים על כך שישראל חותרת להרחיב את הסכמי אברהם כבר בחודשים הקרובים למדינות נוספות ובהן מאוריטניה, סומליה, ניז'ר ואינדונזיה. לכל אחת מהמדינות הללו יש רכיב אסטרטגי חשוב. אינדונזיה היא המדינה המוסלמית הגדולה בעולם, וככזו, פוטנציאל המסחר והטכנולוגיה עימה גדול מאוד. ואולם בכנס בירושלים נכח רק נציג מסומליה, שאמר כי בארצו מתקיים כרגע דיון פנימי בנוגע לאפשרות של כינון יחסים עם ישראל.
ד"ר משה טרדימן, עמית מחקר במרכז עזרי לחקר איראן ומדינות המפרץ ומומחה לים האדום, שם דגש על כך שהנציג הסעודי הגדיר את ארצו לא רק כמדינה מפרצית אלא גם כמדינת הים האדום, המעוניינת בשיתוף פעולה עם מדינות ים אדום נוספות, כדי לפתח ולשמר את ארכיטקטורת הביטחון האזורית. ישראל עונה בדיוק להגדרה הזו. בדבריו של הסעודי, מאבחן טרדימן, הייתה גם קריאה להתרחקות מארה"ב והאיחוד האירופי, לטובת התקרבות למדינות ערב וקרן אפריקה. זהו חלק מהסחף האזורי בעקבות כניסת סין לאזור ויציאת ארה"ב ממנו. באירוע היו גם נציגים מאתיופיה וסודן. מול אתיופיה ישראל הולכת להסכם שיתוף פעולה, ואילו הנציג הסודני אמר כי ארצו מעוניינת בקשר כלכלי עם ישראל, ביחסים בין העמים וכמובן בשיתוף פעולה ביטחוני.
בשורה התחתונה, שידוד המערכות הכולל במזרח התיכון דורש תשומת לב וקשב מדיני וביטחוני, שספק אם ממשלת ישראל במצבה הנוכחי ערוכה לו. הסכנה, אומר ד"ר טרדימן, היא שכאשר הקשב של מקבלי ההחלטות נמצא במקומות אחרים, ישראל עלולה למצוא את עצמה מודרת מתהליכים קריטיים לעתידה הביטחוני והכלכלי. 
