"היי ישי", התקבלה אצלי הודעה לאחרונה, מאדם שהשתחרר לפני כמה שנים משירות קבע בצה"ל, קצין אקדמאי במערך התקציבי. הוא פנה בעקבות דברים שכתבתי כאן לפני שלושה חודשים על ניהול הכלכלה הצבאית ועל ההחלטה להפסיק לחלק למתגייסים את ערכות חוסם העורקים "שומר אחי". עבור מתי המעט שאינם זוכרים בעל פה כל טור וטור, מתחתי אז ביקורת על ההחלטה התמוהה לוותר משיקולים תקציביים על ערכות מצילות חיים ולא מאוד יקרות, והצבעתי על דפוס חוזר: כמעט בכל פעם שמערכת הביטחון נמצאת בדיוני תקציב מול משרד האוצר, צצים לפתע קיצוצים כואבים. במאי 2014, למשל, פורסם כי "הרמטכ"ל בני גנץ מזהיר: מערך המילואים לא יתאמן השנה".
בפיו של אותו קצין תקציבים במיל' היה סיפור לא ייאמן על מאחורי הקלעים של ההכרזה הזאת. "בסוף שנת 2013 התקיים כנס לכלל קציני המערך בדרגת סרן ומטה", הוא מספר. בכניסה לאולם נלקחו הטלפונים של כל המשתתפים. "במהלך הכנס דיבר איתנו היועץ הכספי לרמטכ"ל דאז, תת־אלוף ראם עמינח. הוא הציג לנו את הצרכים התקציביים של משרד הביטחון כפי שהמשרד רואה אותם, את התקציב שאושר ואת הפער ביניהם". עד כאן סטנדרטי. משרד הביטחון תמיד מרגיש שהוא זקוק ליותר כסף מהסכום שהממשלה מאשרת לו, ומנהל ויכוח עתיק יומין מול משרד האוצר אם לחשב את תקציב השנה הבאה על בסיס התקציב המקורי או לכלול גם את התוספות שניתנו במהלך השנה.
אז מה עושים? הנה החלק המדהים בסיפור. "היועכ"ל סיפר לנו כי את שנת 2014 תכננו כ'שנה א־סימטרית'. כלומר, במקום לבצע קיצוץ רוחבי בתקציבי האימונים, בחודש מאי מערך המילואים יפסיק להתאמן. לדבריו, אף קבינט לא ייקח על עצמו סיכון של הפסקת אימוני מערך המילואים למשך שבעה חודשים, ואז יאשרו למשרד הביטחון את התוספת הרצויה". למה דווקא מאי? הכול מחושב. "עיתוי ההודעה על הפסקת האימונים תוזמן לזמן קצר לפני קיומו של תרגיל גדול ומתוקשר".
מבחינת מערכת הביטחון, איום בקיצוץ כואב אינו מניפולציה אלא כלי הכרחי כדי שהפוליטיקאים יקבלו החלטות תקציביות נכונות
בקיצור, כל החשדות מקבלים אישוש. אם העדות הזאת נכונה, צה"ל תכנן כאן חצי שנה מראש מניפולציה על דעת הקהל ובעיקר על השרים, כדי שיאשרו לו תוספת תקציבית. קציני המערך התקציבי ידעו כבר בסוף שנת 2013 שהתוכנית לשנה הבאה בנויה באופן כזה שיכריח את הממשלה להזרים עוד כסף למערכת, אחרת ייפגע תרגיל גדול. "רציתי לספר על זה בזמן אמת, אבל לא יכולתי", אמר לי אותו קצין מילואים. "אני חושב שזה מייצג את הלך הרוח במשרד הביטחון".
מעבר על עיתונות התקופה מראה שהוא צודק בהחלט. בחודשים שלפני מבצע צוק איתן (יולי־אוגוסט 2014) דווח על משבר חסר תקדים של הפסקת אימוני המילואים מטעמי תקציב. יום אחרי ההכרזה הדרמטית של הרמטכ"ל בוטל גם תרגיל אוגדתי של עוצבת אדום בפיקוד הדרום, וכן תצוגת ראווה של חיל התותחנים, שתוכננה חודשים מראש, מול ראשי תעשיות ביטחוניות מחו"ל.
שבוע לאחר מכן התאונן חבר ועדת החוץ והביטחון דאז, עפר שלח: "הדרישה לתוספת תקציב שמערכת הביטחון הציגה בפנינו החודש, גדולה פי שלושה מהתוספת שהם דרשו בינואר. אין לי שום דרך להצדיק את הקפיצה הזו". שלח הסביר שתקציב הביטחון מצוי בבעיה מובנית משום שרכיב השכר והפנסיות כבר עוקף את הצרכים המבצעיים, אבל צה"ל מסרב להחיל מבחני הכנסה על הפנסיה התקציבית או לוותר על הגדלות הרמטכ"ל לקצינים בכירים. "הקבינט אישר לצבא תקציב א־סימטרי. כשאתה מאשר תקציב כזה, זה או שברור לך שבאמצע השנה אתה תצטרך לתת להם עוד כסף, או שאתה מאשר להם שלא יהיו עוד אימונים – שזה מצב שלא מתקבל על הדעת".
המצב הזה אכן לא התקבל על הדעת, אבל הוא נמשך עד שמבצע צוק איתן פרץ בקיץ וחייב גיוס מילואים נרחב. אחרי המבצע דרשה מערכת הביטחון תוספת תקציבית של 11 מיליארד שקלים לכיסוי עלויות, כאשר תקציב המדינה כולו, לכלל המשרדים, אמור היה לגדול ב־8 מיליארד שקלים בלבד. באותו זמן גם פרש ראם עמינח מתפקיד היועכ"ל והעניק ריאיון פרישה לכלכליסט. "בשנת 2014 הורידו לנו 7.5 מיליארד שקל, והחליטו שהתקציב יהיה 51 מיליארד", סיפר ראש אגף התקציבים של מערכת הביטחון. "כשראיתי את המספר הזה, אמרתי להם שלא צריך להיות כלכלן או מומחה לביטחון בשביל להבין שזה מספר לא רלוונטי. אין שום סיכוי שמערכת הביטחון יודעת להתכנס למספר הזה".
וזה לא נראה לך חצוף, תמהו המראיינים שאול אמסטרדמסקי וגלית חמי, שממשלת ישראל קובעת משהו ומערכת הביטחון מרגישה שההחלטה הזו לא חלה עליה? "המערכת הצבאית היא מערכת צייתנית", השיב עמינח, "אבל אמרתי למקבלי ההחלטות מההתחלה שהם עצמם יהיו אלה שלא יסכימו שאנחנו נסתפק בזה. אמרתי להם שנשב בסוף 2014 ונראה מי צדק. וכמו שאמרתי, כך היה".
הטקסט הזה לבדו אמור להספיק כדי לשכנע אותנו באמיתות סיפורו של אותו קצין על התרגיל המתוכנן מראש של עצירת האימונים. הלך הרוח במערכת הביטחון הוא שתקציב הביטחון מחושב על ידי פקידי האוצר באופן מוטה. אם הוא מבוסס על התקציב המקורי מהשנה שעברה, לא כולל התוספות שהועברו בחודשים שאחר כך, ותמיד ישנן כאלה, אזי שאפילו אם ניתנת העלאה – צה"ל חווה אותה כקיצוץ. ח"כים בודדים כמו שלח יכולים להמשיך לטעון ש"בשיטה הקיימת, כל תקציב שתוסיף לביטחון יזיק לתקציב המדינה ולא יועיל לביטחון. זה כמו לשפוך מים", אבל מרבית הפוליטיקאים נוטים להתיישר לבסוף עם דרישות מערכת הביטחון. יעידו על כך נתניהו, בנט, ליברמן ועוד שורה ארוכה של אנשי ימין כלכלי מדופלמים.
בשם האמונה הזאת, להקפיץ לפתע את הדרישות או לאיים בקיצוץ מכאיב מתוכנן מראש – זה לא מניפולציה זדונית אלא רק כלי עזר מחויב המציאות, שמסייע לפוליטיקאים להבין מה טוב לעם ישראל. נדמה לי שאין צורך להזדקק לאירועי החודשים האחרונים בחיל האוויר ובמערך המ"מ כדי להסביר עד כמה המצב הזה עקום.
אז מה יעלה בגורל ערכות חוסם העורקים? לפני כחודש הושג סיכום בין האוצר לביטחון על הגדלת תקציב הביטחון ל־68 מיליארד שקלים, סכום שאמור להשאיר את בכירי המטכ"ל מרוצים. אלא שבינתיים העניין עם הערכות קצת הסתבך. בינואר האחרון נהרג לוחם כפיר רב"ט דניס זינובייב מפיצוץ רימון בחדרו, ושלושה חיילים נפצעו. העיתונאית כרמלה מנשה פרסמה כי חיילי יחידה מובחרת שהיו בסמוך לא יכלו לסייע לפצועים משום שלא הייתה להם ערכת עזרה ראשונה, שהרי צה"ל הפסיק לחלק אותה בבקו"ם. הסיפור זעזע את הורי החיילים, והם נרתמו לממן מכיסם רכישה קבוצתית.
בתגובה לפרסום הבטיחו בצה"ל שבימים אלה מתבצע רכש מחודש של הערכות. בתשובה לשאלתי טענו בתוקף ש"לא קיים כל קשר בין רכישת הערכות לבין דיוני התקציב". עם זאת, טירונים המיועדים ללוחמה סיפרו גם השבוע שבבקו"ם לא חילקו להם שום ערכה שכזאת. הוסבר להם שבעקבות משלוחי סיוע רבים לאוקראינה ולטורקיה אין לצה"ל כרגע מספיק חוסמי עורקים, והחוזה מול החברה שמייצרת את הערכות עוד לא מחפה על החוסרים. במצב הזה, מחלקים מה שיש ליחידות הלוחמות ולא לבסיסי האימון. בינתיים דווקא לחיילים בבא"ח כמו זה שבו נהרג זינובייב ז"ל, באותו אסון שבעקבותיו הוצף הנושא מחדש, אין עדיין ערכות מצילות חיים.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "הטענות במכתב נוגעות לפערים משנת 2013. לאחרונה מערכת הביטחון ומשרד האוצר הגיעו להבנות שבמרכזן תקציב רב־שנתי חדש, אשר יאפשר את היציבות התקציבית הרב־שנתית הנדרשת להבטחת עליונותה הביטחונית של ישראל.
בשנים 2013־2014 הוחלט על תקציב ביטחון במנותק מהצרכים, שכלל קיצוץ פתאומי וחסר תקדים של יותר מ־3 מיליארד שקלים בתקציב. מערכת הביטחון התריעה בזמן אמת על הפער המסתמן ועל משמעויות הקיצוץ ועיתוי ההחלטה עליו, שכללו את רידוד היקף האימונים באופן משמעותי. המשמעויות הנגזרות מהתקציב שנקבע הוצגו באופן סדור לממשלה".
