בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. קל להגיד, קשה להרגיש. מה שעשוי אולי לעזור בכך הוא מצבו של העובד הישראלי: רק לאחרונה פורסם מחקר של מרכז טאוב שהראה איך אנחנו עובדים פי 1.25 יותר ממקבילינו האירופים, ובזמן הזה מצליחים לייצר רק 75% מהערך הכלכלי שהם מייצרים. נרפים אתם נרפים. פריון העבודה הישראלי הנמוך חוזר בכל דו"ח בינלאומי כבעיית יסוד של המשק שלנו, ונחשב תחום שישראל תקועה בו באותו מקום כבר שניים־שלושה עשורים. הפריון הנמוך של העובד הישראלי הוא ההסבר העיקרי לכך שרמות החיים והשכר כאן עדיין לא משתוות לאלו שבמערב.
ובכל זאת, מחקר מעמיק של בנק ישראל, שקצת חמק מתחת לרדאר, נותן סיבות לאופטימיות. הפריון עדיין נמוך, אבל הבלוק נסדק. "צמיחת התוצר לעובד (פריון העבודה) של ישראל הואצה בעשור האחרון, ואף החל תהליך של צמצום פערים ביחס למדינות ה־OECD", נכתב בדו"ח. בתחילת שנות האלפיים הפער שלנו מהמדינות המפותחות התרחב לכ־16% ומקובל לחשוב שמאז הוא נשאר שם פחות או יותר. בחינה מדוקדקת יותר של החוקרים העלתה שמשהו בכל זאת זז בעשור האחרון, ובעיקר בחמש השנים האחרונות, וכיום פריון העבודה בישראל נמוך בכ־6% בלבד מממוצע ה־OECD. אם מודדים אותנו ביחס למדינות "קטנות ומתקדמות" (אוסטריה, בלגיה, דנמרק, הולנד, שוודיה ופינלנד) מקבלים צמצום פערים אפילו מהיר יותר.
אבל הבשורה האמיתית היא בחלוקה לענפי המשק השונים. גם מי שהבחין בעלייה מסוימת בפריון הישראלי בשנים האחרונות, נטה לייחס אותה כמעט בלעדית להתפתחות מגזר ההייטק – קבוצה קטנה ואיכותית של עובדים שמייצרת ערך רב ומושכת את הממוצע כלפי מעלה, אבל זה לא פוגש את העובדים בענפים אחרים. הניתוח של בנק ישראל מראה שזה לא נכון. חוץ מההייטק, משכו את הפריון למעלה גם ענפי המסחר הסיטונאי, הבנקאות, הקמעונאות, הסלולר והמחקר המדעי. בקיצור, פתיחת השווקים לתחרות בבנקאות, בסלולר והיבוא, סוף סוף נותנת פרי. התייעלות טכנולוגית של הגופים האלה מספקת לישראל תקווה לצמצום אמיתי של פערים מול המערב, ולא התמונה הרגילה של משק מקרטע עם דובדבן הייטק בקצהו.
אילו ענפים מושכים את הפריון כלפי מטה ביחס לכלכלות המפותחות? ייצור תרופות, נדל"ן, חקלאות. למעשה, המחקר מסביר ששינוי המגמה המבורך מבטא גם שינוי של המשק הישראלי שעובר מתעשייה וייצור לתחומי המסחר והשירותים. הפריון של תחום הייצור יורד, בעוד הפריון של כלכלה מוטת שירותים עולה בקצב מהיר יותר מזה של כלכלות אירופה. אלה מגמות ארוכות טווח שפקדו את כלל המדינות המפותחות, ואצלנו הן קרו בקצב מואץ בעשור האחרון.
מה המסקנה? להיזהר מהנטייה של פוליטיקאים לשים את כל יהבנו על קטר ההייטק. בלשון בנק ישראל: "חשוב שהמדיניות הממשלתיות, בפרט במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, תהיה מאוזנת בתמיכתה בענפי המשק השונים". במקביל יש להמשיך בהסרת חסמי תחרות ויבוא, לייעל את הרגולציה והביורוקרטיה, וכמובן לשפר את התשתיות שמצמיחות עובדים משכילים ואיכותיים כדי שיוכלו להשתלב בענפים יעילים ותחרותיים. מי יודע, אולי בקצב הזה, בעוד כמה פסחים נרגיע קצת את עמלנו ואת לחצנו.
