שלוות חג הפסח הופרה השנה בשלוש חזיתות – לבנון, עזה וירושלים – על ידי בעלי אינטרס ומזהי הזדמנות. האירוע החריג בכל קנה מידה מאז 2006, כשפעילי חמאס שיגרו 34 רקטות משטח לבנון אל עבר ישראל, מחייב הערכת מצב מחודשת של המתח הביטחוני הרב-חזיתי בארץ.
תרחיש של רמדאן בוער כמו בשנה שעברה ובפרט כמו של שומר החומות הוקהה עד לפני מספר ימים בעוד חמאס וארגוני הטרור ממתינים על הגדר ושמחים לאיד מהקרע החברתי הפנימי בישראל. אך מרגע שהחלה הידברות, נרגעו הרוחות בעם ונכנס חג הפסח, הערכת המצב בצד הפלסטיני והאיראני השתנתה וחמאס מנסה למצב עצמה מחדש הן ברחוב הפלסטיני כ"מגן ירושלים", והן אסטרטגית מול ישראל כארגון בעל מעמד איזורי ובעל יכולות התקפיות ממספר חזיתות במקביל. זוהי "התלכדות הזירות" שחמאס בונה מזה מספר שנים, ובאופן מוגבר מאז שומר החומות.
ברקע, איראן עצמה בעלת אינטרס ברור להפעיל את בנות חסותה, חזבאללה וחמאס, כדי לנקום בישראל על חיסולי בכירים איראנים בסוריה ועל בליץ ההתקפות על יעדים צבאיים במדינה שיוחס לישראל. זה מתווסף על רצף של הבלגות איראניות על פיצוצים באתרי גרעין, השמדת אתרי ייצור מל"טים תוקפים ונסיונות חיסול, כל זאת בבטן הרכה של המשטר האיראני. מזה שנים, חזבאללה וחמאס נהנות ממזומנים, תחמושת ואימונים שמרעיף עליהם המשטר בטהרן, ואלה לא באים ללא דיבידנדים שמצפה להם המשטר מבנות חסותו.
שלוש זירות משקפות את רצון חמאס להדליק את השטח, בסבירות גבוהה כתוצאה של שילוב בין לחץ איראני לאמביציה פנימית פלסטינית של הארגון. ראשית, האירועים בהר הבית שיקפו את יוזמת חמאס לפרוט על העצבים החשופים של הרגשות הפלסטינים. ההר הקדוש משמש מזה שנים רבות כקלחת של בעלי אינטרס, מטורקיה דרך התנועה האסלאמית ועד חמאס, לריב על הבכורה של יקירי הרחוב הפלסטיני. רטוריקה לוחמנית על מתקפות ישראליות כביכול על קדושת הר הבית, התירוץ הישן לעורר את הרחוב עוד מימי חאג' אמין אל-חסיני, נשמעה גם ברמדאנים הקודמים. השנה, חמאס השיקה מדור חדש בביטאון שלה בשם "מלחמת דת", ובו הדגישה ש"המאבק על ירושלים הפך למלחמת דת" וקראה ל"נוכחות מוסלמית רחבה שתפקידה להציל את המקומות הקדושים". מנהיג חמאס אסמאעיל הנייה הזהיר רק ביום ראשון ממקום מושבו בדוחא מפני פגיעה באל אקצא: "הגענו לנקודת אל חזור מול הכיבוש".
והנה, התארגנות חמושה שבה התבצרו מאות קיצוניים תחת תירוץ ה"אעתכאף", ההתבודדות, שמה במלכודת את משטרת ישראל, שרצתה מאוד להימנע מתמונות של עימותים בהר הבית שנחסכו עד כה, וכעת צצו מחדש ביוזמת חמאס. אש קשה של זיקוקים, סלעים ורהיטים הסתיימה ב-350 עצורים ובגינוי בעולם הערבי מצד סעודיה, ירדן, עומאן ואחרות. ניתן היה לצפות מעולם ערבי אחראי, בעידן של הסכמי אברהם והתאחדות ישראלית-סונית חסרת תקדים אל מול איראן המתגרענת, שייגמל מההרגל שחוזר על עצמו מדי שנה ולהפנות את האצבע אל הקיצונים שמסכנים את המתפללים במקום, ונותנים למג"ב לנקות אחריהם. ישראל חוטפת פעמיים, הן מהחמושים והן מהגינויים ומדעת הקהל, במקום להציב דרישה מהעולם הערבי, בגיבוי אמריקאי, להחליף דיסקט.
שנית, חמאס בעזה בוחנת שוב ושוב את התגובה הישראלית דרך שיגורי רקטות ספורדיים, ובמהלך החג דרך אמצעים מקוריים כמו שיגור טילי קרקע-אוויר שמתפוצצים מעל שמי עזה, רקטות לשטחים פתוחים ואל עבר הים, והכוונה מרחוק של פיגועים ביהודה ושומרון. הזירה האיו"שית מתחממת עם פיגועי ירי בחווארה, פיגוע דריסה בגוש עציון והודעת ראש השב"כ שלא פחות מ-200 פיגועים סוכלו ב-3 החודשים מתחילת השנה, מחצית מהכמות השנתית הרגילה. אך בצל המהומות בהר הבית, שיגרה חמאס מסר לישראל שזירות ירושלים ועזה חד הן, ושיגרה 18 רקטות אל עבר ישראל, מה שגרר סבב קצר נוסף מול צה"ל.
שלישית, אירוע ירי הרקטות מלבנון, הגם שלא התבצע על ידי חזבאללה, איננו מתבצע בחלל ריק. מנהיג הארגון נסראללה אמנם מתרברב ומאיים לאור המשבר הפנימי בישראל, אך הוא יחשוב שבעתיים לפני ייזום מתקפת רקטות אל מול ישראל שבוודאות יובילו למלחמה מולו, שממנה ייצא אולי בשן ועין. מאידך, הגחלים הלוחשות מול חזבאללה התגברו בחודשים האחרונים כפי שמעידים רבים מהמעורים בהגנת הגבולות, הן ברמת ההעזה של פעילות הסיורים לאורך הגבול, הן בבחינת התגובה הישראלית בשיגור הכטב״מ אל עבר אסדת הגז והן בפעולות חריגות כמו שיגור המחבל שפצע קשה ישראלי בצומת מגידו ויכל להסתיים אחרת לחלוטין. כעת הוא מעלים עין, סביר מאוד בהנחייה איראנית, מאותה פעילות חמאסית בדרום לבנון.
צריך לזכור, הויתור האסוני הישראלי מול חזבאללה בעניין הסכם הגז בחודש אוקטובר, שהתפרש ככניעה לאיומי נסראללה לפתוח במלחמה, הפיח רוח חדשה במפרשים של חזבאללה כמגן לבנון. זהו אותו מעמד שהארגון חיפש לשקם לאחר המכה האנושה שספג במלחמת לבנון השנייה ה-2006 ולאור מעמדו הירוד בזירה הפנים-לבנונית. רק לפני מספר ימים נערכו הפגנות נוספות בביירות על רקע החרפה נוספת במשבר הכלכלי, באבטלה הגואה ובחוסר האופק שיש לצעירים במדינה, בהשתתפות קצינים בכירים בדימוס וראשי המגזר הציבורי לשעבר.
חזבאללה אמנם לא שיגר את הרקטות, אבל הוא ומדינת לבנון שחזבאללה חלק מרכזי בהנהגתה ובממשלתה מודעים בוודאות לפעילות הענפה של ענף הפלסטיני של משמרות המהפכה האיראניים בלבנון, שבונים יכולות התקפיות מתחת לאפם מזה שנים. 5 הרקטות ששיגרו לישראל משטח לבנון מאז מבצע שומר החומות, כולל מספר הרקטות הבודדות ששוגרו תוך כדי המבצע, מעידות על מדידת הטמפרטורה מול ישראל. חזבאללה אינו שקט אל מול קריאת תיגר זו על הבכורה שלו בלבנון.
ישראל נמצאת כיום בצומת דרכים בעייתי במיוחד, בתקופה רגישה מול הזירה הפלסטינית לאור הרמדאן ובתקופה רגישה עוד יותר וחסרת תקדים בזירת אחדות השורות הפנימית. כל צעד, בין אם הוא תגובה או אי תגובה לשיגור הרקטות מלבנון, ילמד על המשוואה שצה״ל ייצר מול הזירה הלבנונית בטווח הקרוב, ואיננו פשוט כלל וכלל. קל לכתוב טורי דעה, קשה יותר לקבל החלטות אסטרטגיות אל מול זירה מדינית וביטחונית מורכבת.
בניגוד לעזה, המצב מול לבנון כמעט ואיננו מאפשר ניהול תגובות צבאיות על אש נמוכה, אלא מתאפיין יותר במשחק סכום אפס: הבלגה או מלחמה כוללת מול חזבאללה ומדינת לבנון. מרחב התמרון בין שתי האפשרויות האלה איננו מה שישראל הייתה רוצה לעשות בדרום לבנון, אלא מוגבל כמעט אך ורק ליירוטים – כמו יירוט המל״ט התוקף ששוגר אל עבר אסדת הגז, או יירוט רקטות על ידי כיפת ברזל. סביר שתגובת צה"ל בדרום לבנון כעת נועדה להרתיע ולסמן וי, ולא לגלח תשתיות איראניות ופלסטיניות. גם תגובה צבאית ישראלית בשטח לבנון בהיקף למעלה מסמלי, לא רק מבצע בהיקף מלא כמו "שלום הגליל", עלולה להתפרש על ידי חזבאללה, ארגון הגרילה הקטלני בעולם, כהזדמנות פז לשקם את מעמדו הפנימי במדינה כ"מגן לבנון".
הדבר יציב את ישראל במערכה כפולה מול חזבאללה "מגן לבנון" וחמאס "מגן ירושלים". סביר הרבה יותר שבניהול הסיכונים בין הזירות, ישראל תכוון את עיקר האש אל עבר רצועת עזה, זירה קשה אך נוחה בהרבה מלבנון, ביתו של חזבאללה החמוש מכף רגל ועד ראש ב-150 אלף טילים מדוייקים, טילים ארוכי טווח שמכסים את כל שטחה של מדינת ישראל, רקטות, פצמ"רים וטילי טורפדו. מלחמה מלאה עם מדינת לבנון, שישראל רואה בה אחראית לנעשה משטחה, עלולה להידרדר למערכה רב-חזיתית שישראל לאו דווקא מעוניינת בה כרגע. לכן לא סביר שמלחמה מול לבנון, הגם שישראל צפויה להנחית בה מכה קשה על תשתיות בניין הכוח של חזבאללה וחמאס, תהיה מה שנצפה בתרחיש ברירה מההנהגה הישראלית בעת הזאת.
