המוות מרחף מעל האלבום החדש של "דפש מוד", אבל עם קו אופטימי

דפש מוד היא להקה שרגשות כמו סבל, עצב וכאב אינם זרים לה. בעטיפה האחורית של אלבומם המשובח מ־2006, Playing The Angel, נכתב למטה "כאב וסבל במקצבים שונים". באותו סיבוב הופעות הם היו אמורים להגיע לראשונה לישראל, שבה בסיס מעריצים נרחב ויציב, אך מלחמת לבנון השנייה גרמה להם לבטל את ההופעה. מאז הגיעו לכאן פעמיים ונתנו הופעות בלתי נשכחות, אבל הסלוגן של אותו סיבוב הופעות היה "כאב וסבל במדינות שונות".

האלבום החדש שלהם שיצא לפני שבוע, ה־15 במספר, Memento Mori, מגיע שמונה חודשים לאחר מותו של אחד ממייסדי הלהקה, אנדי פלטשר, שהלך לעולמו בגיל 60 בלבד. יחד עם הסולן דייב גאהן ומרטין גור, כותב השירים העיקרי, קלידן וגיטריסט, הם היו שלושת חברי הלהקה שנותרו מההרכב המקורי שנוסד ב־1980. כעת נותרו רק גאהן וגור. לאחר מותו היו שחששו שהלהקה סיימה את דרכה, אך שלושה חודשים לאחר מותו הצמד הנותר העלה לרשתות החברתיות תמונה מהאולפן, והיה ברור שהם ממשיכים הלאה. לאחר מכן הודיעו רשמית על אלבום חדש, ובעקבותיו סיבוב הופעות, הפעם בלי ביקור בישראל. בינתיים.

המוות מרחף מעל האלבום, כצפוי. כבר משם האלבום אפשר להביו את זה: "ממנטו מורי" – שאומר בלטינית "זכור שתמות". הסינגל הראשון והמצוין שהם שחררו נקרא Ghosts Again, שיר על פרידה, על סוף, ועל כך שכולנו נהיה רוחות שוב. שנים שדפש מוד לא הוציאו שיר עם פוטנציאל להיטי כזה. השיר הפותח את האלבום, My Cosmos Is Mine, ככל הנראה מתייחס למגפה, ומנסה לבקש שליטה בעולם מלא בנסיבות שאנחנו לא שולטים בהן. גם בשיר הזה, דייב גאהן שר "בלי נשימות אחרונות, בלי מוות חסר אבחנה". אם יש צדק בעולם, השיר הזה יהפוך להדגמה של כל מערכת סאונד שמכבדת את עצמה, כי הבאסים שהוא מפעיל נפלאים.

באלבום יש גם שיר אחד שבו גור מוביל את השירה, Soul With Me. שיר על אדם ברגעיו האחרונים, ואולי גם קצת אחריהם. דווקא הפעם לא מדובר בשיר עצוב, הדמות בשיר מסתכלת על העולם, רואה את היופי שבו, מביעה מוכנות למוות המתרחש ולוקחת את נשמתה איתה.

דפש מוד אומנם ממשיכים הלאה, אבל משכילים גם להסתכל אחורה על ההיסטוריה העשירה של הלהקה. כך, שני שירים רומזים לשני להיטי ענק מהעבר: People Are Good שרומז ל־People Are People וגם Never Let Me Go שרומז ל־Never Let Me Down.

אומנם לכאורה מדובר באלבום עם תמה קשה של מוות, אך שזור בו קו מאוד ברור של אופטימיות. עצם העובדה שהלהקה המשיכה לפעול בלי פלטשר אינה מובנת מאליה ודווקא שני השירים שרומזים לעבר של הלהקה מדברים על הרצון העיקש לא לוותר ועל הטוב שבאדם.

בגרסאות הפיזיות של האלבום מופיעים שלל צילומים של הצלם והבמאי ההולנדי האגדי אנטון קורביין. באחת התמונות שני זוגות כנפיים, אולי מרמזות על מלאכים, ועל הכנפיים פרחים, אולי כמו שנוהגים להניח על קבר. בצילום אחר גאהן וגור יושבים ליד שולחן שעליו מונחת גולגולת. על העטיפה האחורית מופיעים שני כיסאות ריקים וביניהם שוב שולחן עם גולגולת עליו. קל לראות את החיים והמוות בתמונות הללו אבל אפשר להביט בהן גם בעיניים שייקספיריות, ולהיזכר בסצנות המפורסמות מ"המלט", וגם בציטוט הידוע ממנו "להיות או לא להיות, זו השאלה". "ממנטו מורי" היא אמירה שנאמרה ברומי העתיקה בצעדת הניצחון, כדי להזכיר למפקד בשעתו הגדולה שגם יומו יגיע, ושגם הוא רק בן אדם, אך יחד איתה נהגו להגיד לאותו מפקד "קארפה דיים" – קטוף את היום, חיה את הרגע. וזו הבחירה שדפש מוד עושים כשהם ממשיכים הלאה ומוציאים אלבום חדש ונפלא לאחר מותו של פלטשר. באלבום החדש הם עונים לשאלה "להיות או לא להיות?" בתשובה אחת – להיות. ועוד איך.