מספר נקודות המסבירות היטב את הסיבות למצבינו הביטחוני הלאומי והאישי הרעוע בימים אלה ועל בורות הציבור שסיממו אותו בסמי הרגעה.
הפיקוד הבכיר ודו"צ -הפיקוד הבכיר באמצעות דובר צה״ל והדרג המדיני זורים חול בעיני הציבור כבר שנים רבות ולא מספרים לעם את האמת מה צפוי לו במלחמה האזורית הבאה. דוברות צה״ל שמשרתים בה מאות חיילים, נגדים וקצינים הפכה לגוף יחצ"ני שכל תפקידו לעלות את קרנו של הצבא בעיני הציבור וזאת על חשבון דיווחי אמת.
שרים וחברי כנסת בורים ועמי ארצות לגבי מצבו האמיתי של הצבא. הם ניזונים לעיתים רבות ממצגות פיקטיביות של הפיקוד הבכיר של צה״ל לקבינט ולוועדת חוץ וביטחון. עד כדי כך הם בורים שהם עדיין לא מבינים את האיום החמור שהתעצם סביב ישראל לממדים שלא הכרנו בעבר וחושבים שיש לנו צבא חזק וזה רק עניין של החלטה לצאת למלחמה ולהכריע את האויב. הפוליטיקאים פועלים במציאות מדומה ולא נותנים לעובדות לבלבל אותם. מה שמוביל את רובם של הפוליטיקאים הן פרשניות, אמונות, דעות, רגשות ומעט מאוד עובדות. האמת היא לא נר לרגליהם.
ראו לדוגמה את הצהרתו של צביקה פוגל, תת-אלוף במילואים חבר הכנסת מטעם מפלגת "עוצמה יהודית" ויו"ר הוועדה לביטחון לאומי על "ממשלה חלשה שמפחדת ממלחמה״ ( גם לצביקה פוגל אין מושג על מצבו הרעוע של הצבא).
החשש להביע דעה שונה, שאחז בפיקוד הבכיר של צה״ל חילחל כלפי מטה לדרגים הזוטרים. גם אלופים במילואים ובדימוס ממלאים פיהם מים וחוששים לדבר על מצבו הרעוע של הצבא. שתיקת הכבשים הביאה לכך שהאינטרס האישי גובר על האינטרס הלאומי. לזאת יש לצרף בריחה מלקיחת אחריות על כישלונות של מפקדים בכירים.
מכוני המחקר- מספר מכונים הקוראים לעצמם "מכוני מחקר" הפכו לדוברי צה״ל במקום לבצע מחקרים אמינים על צה״ל. בשנים האחרונות הם זרו חול בעיני הציבור וסיפרו לעם ישראל שיש לנו צבא חזק. חלקם הפכו לפרשנים בערוצי הטלוויזיה וממשיכים להרדים את הציבור.
המודיעין- יש לנו מודיעין שמומחה באיסוף מידע על מטרות אבל הערכות של אמ״ן לגבי פרוץ מלחמות לא נוגעות ליכולות האויב אלא לניתוח פסיכולוגי של כוונותיו של האויב, האם האויב ירצה ויתאים לו להילחם בנו או לא. כך קרה למשל בעשרים השנים האחרונות כשהאיום סביב גבולות ישראל התעצם ללא היכר וע״פ ניתוח אמ״ן אין לאויב כוונה לצאת מולנו למלחמה ולכן גם העורף והצבא לא הוכנו למלחמה אזורית. כך גם קרה במלחמות ישראל הקודמות שאמ״ן אף פעם לא דייק בהערכותיו אשר נשענו על כוונות האויב ולא על יכולתיו.
בחודש מאי. משמאל: סא"ל ד' צילום: אריאל חרמוני,
משרד הביטחון
מוכנות צבא היבשה – צה״ל עסק במב״ם (המערכה שבין המלחמות) ובבניית תדמית "כל יכולה" לחיל האוויר עם הזנחה מוחלטת של צבא היבשה והקרב המשולב מתוך תפיסה מעוותת שליוותה את כל הרמטכ״לים בעשרים השנים האחרונות שהמלחמות הגדולות עברו מהעולם ואפשר להסתמך בעיקר על ח״א על מנת שאף חייל ביבשה לא ישרט.
חיל האוויר הוכיח לנו, ולא פעם אחת, שאין ביכולתו לעצור את קצב שיגור הרקטות אפילו ממטרה קטנה כמו עזה. כיצד הוא מתכוון לעצור אלפי טילים, רקטות וכטב״מים שישוגרו מדי יום על ישראל ממרחקים של מאות ק״מ ומאלפי משגרים מכל הגבולות של ישראל?
והזניח באופן מוחלט את הכנת הצבא למלחמה אזורית והכנת העורף למלחמה, מתוך קונספציה שגויה שהמלחמות הגדולות עברו מהעולם.
התקשורת – פרשנים צבאיים וכתבי חצר שנותנים תמונה מרגיעה בדיוק כפי שהיה לפני מלחמת יום הכיפורים שאז כולם הדהדו ש"שמעולם מצבינו לא היה טוב יותר".
המועצה לביטחון לאומי – המועצה הוקמה מלקחי מלחמות קודמות. תפקידה להגיש ניירות עמדה ומסמכי עבודת מטה לממשלה, על מנת שיתקיימו באופן שוטף דיונים בממשלה/קבינט על הערכות צה״ל לעתיד אל מול האיום המתגבש סביב ישראל. הדיונים בממשלה ובקבינט לא מתקיימים והמועצה לביטחון לאומי הפכה לכלי שרת בידי ראשי ממשלות לנושאים שוטפים שאינם עוסקים בראייה אסטרטגית ובביטחון הלאומי של מדינת ישראל לשנים הבאות.
הפילוג בעם – שלושת החודשים האחרונים אשר בהם פרץ השד מהבקבוק, מאבק בין ימין לשמאל, בין דתיים לחילונים, שנאה תהומית המעבירה את האנשים על דעתם, המסכלת כל טיפול מיידי בביטחון הלאומי והאישי שלנו וגורמת להאצת ההדרדרות במדרון חלקלק לעבר התהום.
כתוצאה מכל אלה ועוד, מדינת ישראל נמצאת היום במצב הביטחוני הגרוע ביותר מאז מלחמת השחרור עם הקמתה של מדינת ישראל. קיים איום ממשי לעצם קיומנו במדינת ישראל. איום פנימי מבית ואיום חיצוני מאויבינו הסובבים את גבולתנו מכל עבריה של המדינה.
במקום להכין את הציבור מבחינה מנטלית למלחמה שתבוא במוקדם ובמאוחר מרדימים אותו. השלווה הזו תגרום להסטריה וחוסר מוכנות מנטלית מוחלטת כשתפרוץ המלחמה, וכתוצאה מכך לכאוס ואובדן שליטה בניהול המלחמה.
