לפני כעשרים שנה החליטה עיריית תל־אביב להפסיק את אכיפת חוק העזר האוסר על מסחר בימי המנוחה. היא עשתה זאת באמצעות השתת קנסות סמליים על העסקים הפתוחים, ששימשו כ"אגרות שבת". העסקה השתלמה לשני הצדדים: העירייה נהנתה מכספי הקנסות, והעבריינים נהנו משוק נטול מתחרים.
אבל לחלק מבעלי המכולות בעיר זה לא התאים. הם רצו ליהנות מיום מנוחה אחד בשבוע ולנפוש עם משפחתם, אולם התקשו לעשות זאת כאשר מתחרים עבריינים פתחו את חנויותיהם ופגעו בפרנסתם. הסוחרים פנו עם מצוקתם לבית המשפט, ולפני כעשור שנים פרסם בית המשפט העליון פסיקה מהדהדת. הנשיא גרוניס והשופטים רובינשטיין ונאור תקפו בחריפות את מחדלי האכיפה של עיריית תל־אביב, וקבעו שהתנהלותה פוגעת קשות בשלטון החוק ומעניקה פרס לעבריינים. חוק הוא חוק, הבהיר בית המשפט, חובתה של עיריית תל־אביב לאכוף אותו ואין לה אפילו שיקול דעת אם להימנע מכך. השופט רובינשטיין כינה את מדיניות העירייה "ישראבלוף".
אבל מדינת תל־אביב לא ויתרה. במקום לאכוף את החוק היא החליטה לשנות אותו, והתירה בחוק העזר העירוני פתיחת שלושה מתחמי קניות, שלל חנויות נוחות וכ־300 עסקים בימי המנוחה. ומי זכו בהיתר? אותם עסקים עברייניים שפעלו בניגוד לחוק. "אני שם את השביל היכן שהלכו הילדים", הצהיר ראש העירייה רון חולדאי, והסביר שלתל־אביבים יש "מזווה קטן" ולכן הם חייבים לרכוש את המצרכים דווקא בימי המנוחה.
אותו חוק עזר הגיע אל שולחנו של שר הפנים דאז גדעון סער, והוא פסל אותו בהחלטה מנומקת. בין השאר קבע סער שמספר העסקים שעיריית תל־אביב ביקשה לאשר פוגע בערכי השבת והשוויון ואינו מידתי, וכי לא יעלה על הדעת להעניק היתרי פתיחה דווקא לעבריינים שבמשך שנים עשקו את מתחריהם.
מדינת תל־אביב שוב לא ויתרה. היא הכינה תיקון חדש לחוק העזר, המבוסס על קריטריונים מצחיקים אך "שוויוניים". הפעם, לאור ביקורת שר הפנים, הסתפקה העירייה בחלוקת היתרי פתיחה ל־164 עסקים בלבד. בינתיים התיישב על כיסא שר הפנים אריה דרעי, שהחליט שלא להחליט. הכדור התגלגל לבית המשפט העליון, וזה אישר את חוק העזר המדובר בהרכב מורחב במסיבת הפרישה של הנשיאה מרים נאור ז"ל.
אז יש כבר חוק חדש ומעודכן שאושר בבג"ץ ולא נותר אלא לאכוף אותו, שהרי אי אכיפה היא פגיעה קשה בשלטון החוק ואין לעירייה אפילו שיקול דעת לעשות זאת. אבל יש שופטים בירושלים ויש מדינת תל־אביב. לא רק שעיריית תל־אביב לא אכפה את החוק, אלא שהיא המתינה כמה שנים והחליטה להגדיל את מכסת העסקים הפתוחים. לכמה? לאותו מספר שפסל לה שר הפנים.
מה היה הנימוק החדש של ראש העירייה חולדאי להגדלת המכסות? לטעמו שר הפנים שגה בהחלטתו ואין לאכוף את החוק אלא אם יוגדל מספר העסקים למספר המקורי שעיריית תל־אביב קבעה בזמנו. מבחינתו, רק לאחר שיוגדל מספר העסקים הפתוחים בימי המנוחה לכמות המקורית שנקבעה על ידו – שהיא שיקוף של מספר העסקים העברייניים – הוא יואיל להורות על אכיפת החוק. זאת "האמת העירומה", הבהיר חולדאי.
שוב עלתה שוועת העסקים הנפגעים והתמימים לירושלים. לפני כשבועיים הם הופיעו באולם בית המשפט העליון וזעקו על האפליה והפגיעה בשוויון. הם הראו שלא נוהל שום דיון רלוונטי במועצת העירייה על הגדלת המכסות; שחברי מועצה שביקשו מידע נדחו בדורסנות; שהעירייה מנמקת את החלטתה בנימוקים סותרים ומצחיקים; ושאפילו מכסת שר הפנים המצומצמת לא נאכפה. מה ההיגיון, הם הוסיפו ושאלו, להגדיל מכסות של עסקים לטובת "המזווה הקטן" של חולדאי, כאשר קיימים היום שירותי משלוחים למכביר?
בעיקר הם ציפו שבית המשפט יאמר מילה על אי אכיפת החוק. על שלטון החוק שנרמס, על החלטת בית המשפט העליון שמבוזה כעשור שנים על ידי הרשות המקומית הגדולה בישראל.
הדיון היה קצר. נשאלו כמה שאלות, ניתנו תשובות, ונראה היה שהשופטים משועשעים משהו מעצם תעוזתם של בעלי המכולות לבקש מהם סעד. לאחר כמה דקות הציעו השופטים בנימוס לבעלי המכולות למחוק את הערעור. נציג בעלי המכולות, קובי ברמר, סירב: "נפסיד, אבל לא ייתכן שהם ישתקו לחולדאי שצוחק עליהם בעיניים עשר שנים. לא ייתכן שהם לא יכתבו לו כמה מילים על ההפקרות שהצגנו להם. שווה לי לשלם על זה", אמר. פסק הדין הגיע לאחר מספר שעות. ההכרעה הכילה שתי שורות, ללא שום התייחסות לטענות: העתירה נדחתה, והיא אף עלתה לבעלי המכולות 7,500 שקלים. למדינת תל־אביב, מתברר, יש חוק משלה.
