הנוף האנושי בצעדה לאביתר היה מוכר, ידידותי וביתי. קהל אלפים שהגיע בבוקר חול המועד לצומת תפוח וצעד משם בדרך הלא ארוכה למתחם אביתר, כדי לחזק את הדרישה להקמת יישוב של קבע במקום. אף שהתחזית בישרה על גשם באופק, אלפי הצועדים והמשתתפים לא נרתעו. בסופו של דבר מזג האוויר חס על הקהל במקום, וגשם של ממש החל לרדת רק לקראת סיום האירוע, כאשר מאות האוטובוסים כבר היו ערוכים לקלוט את המבקשים לשוב לבתיהם. אולם על אף האיתות השמיימי החיובי, ולמרות אווירת החג שאפפה את המשתתפים וניכרה בלבושם ובהתנהלותם, התרוממות רוח לא הייתה באוויר.
מי שגדל כמוני בהתיישבות ביהודה ושומרון לא היה יכול להימלט מתחושה של חזרה במנהרת הזמן. האירוע כולו כאילו נלקח היישר משנות השמונים או התשעים המוקדמות ונשתל בעשור השלישי של המאה הנוכחית. אותם הרבנים, אותם הנאומים. השרים וחברי הכנסת התחלפו, אך הנימה והאווירה נותרו זהות כמעט לחלוטין. זה היה החיסרון הגדול של המעמד.
מסרים שבעבר הצליחו להצית אש ברבבות בני אדם ולהביא להקמת מפעל אדיר של התיישבות בכל רחבי יהודה ושומרון, איבדו את הקסם. נאמרו כל המילים הנכונות על התיישבות, בניין הארץ, גאולה והפרחת השממה, אך נראה שמשהו בשפה הזאת כבר אינו מתחבר למציאות חיינו כעת. קל היה להבחין בכך כאשר על הבמה הוזכרו שוב ושוב עשרים גרעיני התיישבות של תנועת נחלה שמכינים את עצמם בימים אלו לעלייה להתיישבות ברחבי יהודה ושומרון. הבשורה המרשימה והמרגשת לא עוררה כמעט ריגוש בקהל.
ציבור המשתתפים עצמו היה הומוגני. לחלל נזרקו כנהוג מספרים פנטסטיים, אך לכל מי שנכח שם היה ברור שמדובר בכמה אלפים, כעשרת אלפים אישה ואיש במצטבר לאורך היום, לא יותר, ובהם הרבה מתנחלים, הרבה חרד"לים, ומעט מאוד ציבור שאינו הקהל הקלאסי של אירועים כאלו. אם בהפגנה סביב הדרישה לחקיקת הרפורמה המשפטית התכנס קהל ימני מגוון יותר, ללב השומרון הגיע רק המעגל המצומצם. בשורת הרחבת ההתיישבות בכלל, ואביתר בפרט, לא חלחלה לשכבות הרחבות של הציבור, גם לא הימני. האם זו השפה? האם אלו המסרים? האם זו התחושה של רבים בציבור שגורלה של ארץ ישראל לא יקום וייפול על עוד גבעה נוספת או שתיים בגב ההר?
רוח גדולה לא הייתה גם בנאומים שנשמעו מעל במת העצרת. בזה אחר זה עלו שרים בממשלה וחברי כנסת מהקואליציה והבטיחו חגיגית שאביתר קום תקום. איש מהם אפילו לא ניסה לענות על השאלה מדוע בשלושה וחצי חודשי קיומה של הממשלה לא נרשמה התקדמות כלשהי בנושא. מה קרה לסקר הקרקעות המתוכנן? היכן עומדים הליכי התכנון שהוצהר עליהם בהסכם אביתר, ומה מונע ברגע זה ממש את ההתיישבות במקום? לא מדובר כבר בחברי אופוזיציה אלא בשרים בממשלה ובהם שר האוצר, השר לביטחון לאומי, שרת ההתיישבות ועוד. אתם כבר לא יכולים "לקרוא לממשלה", אתם הממשלה. למתיישבי אביתר לא חסרות הבטחות נוספות אלא מעשים. נדמה שגם בממשלה לא סבורים שהקמת יישובים חדשים ביהודה ושומרון היא המשימה החשובה ביותר לעם ישראל בעת הזו.
