בעוד צה"ל יודע להתנהל עם מחצית מכלל אזרחי ישראל המיועדים לשירות צבאי שמתגייסים בפועל, בית המשפט הבהיר למדינה כי מבחינתו כל מענה שניתן עד היום כדי להשיג "שוויון בנטל" לא מקובל. הממשלה מבחינתה יודעת שנושא גיוס החרדים הוא אירוע שמפיל ממשלות, ובמיוחד כאשר הממשלה עומדת ותלויה על מפלגות חרדיות. מנגד, הממשלה גם יודעת שלא משנה איזה ישראבלוף ימציאו כאן, בסוף מי שצריך להכשיר את המתווה הוא בג"ץ.
הבעיה הגדולה היא שלממשלה אין פתרון אמיתי. גם כשניסו להביא מספרים של חרדים ללשכת הגיוס – לא הצליחו, ומי שהיה אמון על המשימה בצה"ל בחר לשקר למפקדיו ולממשלה ולכנסת מאשר להתמודד עם הבעיה ולהציף אותה.
בפועל, מספר החרדים שמתגייסים לצה"ל עומד על כ-1200, וכל ניסיון להגיע למכסות שמגיעות עד יותר מ-3000 בשנה לא צולח. אז מה עושים? את מה שישראל מצטיינת בו, מורחים את הזמן וממציאים מתווים שנועדו לשחק בבית המשפט העליון ולהעביר את הצרה הזו מכנסת אחת לבאה בתור.
הפעם גם צה"ל נכנס למשוואה ולמשחק הזה והמציא קונספט-פטנט משל עצמו: קחו את החרדים, תנו ללוחמים כסף ולכו לבג"ץ. בגדול זה מה שאומר מתווה הגיוס החדש. נשחק בגיל הפטור, ניתן הרבה כסף ללוחמים כי זה מרגיע את הציבור ונשלח את החרדים ללמוד תורה.
הבעיה בקונץ-פטנט הזה הוא שבית המשפט יכול, כמו בעבר, לענות למדינה ולצה"ל בשאלה: איפה כאן השיוויון בנטל? ובצדק. המתווה החדש אולי סוגר לצה"ל כמה פערים שנפערו בגלל קיצור השירות כי הוא בעצם מאפשר לצה"ל להרחיב את הקבע הראשוני לעוד כמה עשרות אלפים שיסייעו לשאת בנטל, כמו אלו שקיבלו הכשרה ארוכה, אומנו ללחימה ולמקצועות שקשה לשים עליהם ידע מקצועי והון אנושי איכותי.
כך התקציב מסתדר והחרדים לא יתקרבו לבקו"ם. צבא שלאורך שנים דגל במודל גיוס רחב החליט תמורת תקציב עודף להשאיר בשירות עוד ועוד לוחמים ולשחרר את החרדים מהנטל.
שוויון בנטל מסתכם בדבר אחד: במספרים. אבל זה לא מתבטא בתקציב של צה"ל. הוא מסתכם במספר החרדים שיצטרפו למשימה ויישאו בנטל. ולא רק החרדים בתמונה, כי למרות שהם עיקר הסיפור, יש עוד פלח רחב באוכלוסייה של בני מיעוטים, נשים וסרבנים שהבינו שאם לחרדים מותר לדלג על פרק הצבא – גם להם מותר, או יותר נכון אפשרי.
אני לא יודע אם בג"ץ יקבל את מתווה הגיוס החדש. אני כן יודע שבמתכונתו הנוכחי – שוויון בנטל, זה לא.
