קשה לקצר לכמה שורות מחקר של ספר שלם; זו רק פתיחת צוהר והרוצה להבין מוזמן לקרוא את הספר עצמו. אני מניח את הספר על שולחן תלמידי חכמים מתוך שאיפה ואמונה שגדולי הדור צריכים להוביל את העלייה, קטונתי. ולמרות שהספר מזהה את הבור שמתחת ה"צח'רה", הסלע שבכיפת הסלע, כבור השיתין שצמוד למזבח, הרי שמבחינת הגבולות, אנו נוקטים לחומרא (בצד מזרח) גם כדעת הרדב"ז שזיהה את הצח'רה כקודש הקודשים.
הראיות בקצרה: הוכח בספר שמפלס רחבת כיפת הסלע כיום בצד המזרחי (742.25 מטרים מעל פני הים) הוא בדיוק כגובה עזרת ישראל מזמן הבית. ממילא מפלס העזרה הגבוה ממנה ב־2.5 אמות (1.37 מטר) הוא כ־743.65. שזה בדיוק גובה מפלס הנקב שבצח'רה ומפלס ההיכל וקודש הקודשים הגבוה ממנה בשש אמות הוא 746.95.
מכיון ששיא גובה הצח'רה כיום הינו כ־744.5 נמצא שחסר במה ששרד בסלע שלפנינו מגובה מפלס ההיכל כ־2.4 מטר. ובשפה ברורה יותר: פסגת ההר מקדמת דנא, שעליה ניצב קודש הקודשים – נעלמה ואיננה. זה אומר שאין לצאת מנקודת מוצא שגובה ההיכל הוא בגובה שיא הצח'רה כיום.
כמו כן הוכח, שהמרחק בין טרסה הנמצאת כ־34 מטר ממזרח לרחבת כיפת הסלע לבין הנקב שבסלע אשר בכיפת הסלע מתאים בדיוק למרחק שבין כותל עזרת נשים המזרחי לפתח ה"לול" המתואר במקורות חז"ל, היורד אל בור השיתין ממערב לקרן דרומית־מערבית של המזבח. מה שמלמד שהצח'רה היא מקום המזבח ולא מקום קודש הקדשים, שהיה בהכרח מערבה מכיפת הסלע. גם מדידת פערי גובה בין שני המקומות מתאימה לפער הגובה בין החיל המזרחי לבין עזרת הכהנים.
כל מה שנאמר בצדק בידי גדולי ישראל בדורות הקודמים היה נכון מאוד לתקופה שהמקום לא היה ידוע. גדולי ישראל כיום צריכים לתת דעת תורה לעם ישראל להנהגה הראויה בתקופה שאנו יודעים בה את מקום המקדש
בירור המקורות בש"ס ובפרשנים על הרחבת המזבח בתחילת בית שני, ארבע אמות על ארבע אמות (יסוד, סובב, קרן ומקום הניסוך) מלמד שהמרחק הזה היה בין קיר הבור אשר גבל עם מזבח שלמה לבין פתח הבור. בדיקת נתוני המערה שתחת הצח'רה לפי שרטוט חוקר ההר לפני יותר ממאה שנים, גוסטב דלמן, מעלה שאכן ריבוע מדויק של ארבע אמות על ארבע אמות נכנס בדיוק בין הנקב לבין קיר המערה. מה שמזהה בצורה ברורה את המקום כבור השיתין.
הוכח בספר גם איתור כותלי ריבוע הר הבית המקורי שהיה בגודל 500 על 500 אמה ("ת"ק על ת"ק") לפני הרחבתו בידי הורדוס. ועל פי הוכחות ברורות הוסק שאורך כל צלע הוא 274 מטר.
החידוש בספר אינו ממצא חדש שנחפר אלא מבט מחודש (בהשראת הרב גורן זצ"ל) על כלל הממצאים, המפענח מחדש את הנתונים. החיד"א כותב על הפסוק באיכה "על אלה חשכו עינינו" שבגזירה א־לוהית נעלם מקום המקדש מעינינו וכשיגיע הזמן ישוב וייחשף לעינינו. סבור אני שלאור ההתבוננות החדשה הגיע הזמן והקב"ה פקח עינינו וכעת אנו שוב יודעים את מקום המקדש המדויק. אנו עוברים מתקופה שהוא היה בה עלום לתקופה שבה הוא ידוע.
לכן הקריאה והבקשה לגדולי ישראל שידונו מחדש בנושא, כי כל מה שנאמר בצדק בידי גדולי ישראל בדורות הקודמים היה נכון מאוד לתקופה שהמקום לא היה ידוע. להבנתי עד היום הייתה הסכמה בין הסומכים על הרדב"ז לקולא ובין האוסרים לעלות לכל ההר, שמנתוני השטח בלבד איננו יכולים לדעת את מקום המקדש. המחלוקת הייתה האם אפשר להסתמך לגמרי על המסורת כפי שהיא או לא.
גדולי ישראל כיום צריכים לתת דעת תורה לעם ישראל להנהגה הראויה בתקופה שאנו יודעים בה את מקום המקדש. ההשלכות כמובן רבות, ומסורות לגדולי הדור. החל בהיכן לבנות את המקדש כשיגיע הזמן, דרך מיקום התפילה לכיוון בית קדשי הקדשים ועד לשאלת העלייה להר כיום במטרה לחזק את ריבונות מדינת ישראל בלב האומה, בלב ירושלים.
חשוב לציין שלאור זיהוי הבור כבור השיתין, ממילא קודש הקדשים מערבה יותר מהמקובל וגם העזרה וכתליה נמשכים מערבה, ואיסור כרת לטמא מת להיכנס לשטח העזרה – ממילא אסור למי שעולה להתקרב למדרגות המערביות של רחבת כיפת הסלע. מכיוון שבספר הוכח גם שכל הרמה היא "חיל מוגבה", בנוסף לעזרה יש לקחת מתוואי כותל החיל המוגבה כעשר אמות נוספות להצבת הסורג. ממילא אין לעבור מזרחה את הקו המערבי של המבנה הצר שנמצא שם (סביל קאיתביי), כמבואר במפה בסוף הספר, בה יש קו אדום שאסור לעבור משום כיוון, בדגש גם על הצד הצפוני ועל הצד המזרחי.
בספר הסבר המיישב את הדברים עם הטופוגרפיה, כשההבנה היא שלא נחסר הרבה מסלע האם העכשווי של ההר עצמו, כי מראש כנראה נמשכה רק שן סלע צרה מהצח'רה ועד לקודש הקדשים שהתרוממה למפלס ההיכל וקודש הקודשים והייתה מעין חוט שדרה. אך כל עובי כותלי ההיכל היה בנוי מראש עם מילוי המכונה במקורות "אוטם". כך שלא חסר במהלך השנים הרבה מסלע ההר עצמו ואין מדובר בשינוי טופוגרפי בקנה מידה נרחב. רחבת כיפת הסלע כולה קרובה למפלס העזרה, וגם לאור הידוע לנו ממפלס הסלעים כיום, רוב שטח ההיכל וכתליו בנוי על סלע האם במפלס הקרוב לעזרה.
הוסבר עוד שבשונה מהצד המזרחי שבו כל עליית מדרגות המפורטת במסכת מידות היא סימן לכך שההר עלה וממילא חסרון ניכר עלול להוות קושי, בצד המערבי אין לנו מידע שבזמן שלמה מקומות שנראים לנו כיום נמוכים יותר מכפי שהיו בזמן הבית אכן היו בעבר סלע האם של ההר, וממילא חסרון ניכר כיום אינו מהווה קושי.
לנוכח הראיות מסתבר שנדבק סיג למסורת, פרשנות מאוחרת, שפסגת הסלע שלפנינו היא זו שבלטה בקודש הקודשים, אך באמת פרט זה לא עבר במסורת.
אני מאמין שגם מי שלא חשש לשיטת הרב גורן זצ"ל, שסבר שכיפת הסלע היא מקום המזבח, כי הובנה כלא ריאלית, יחשוש כעת לשיטה זו, כי ייווכח לאור פרשנותה המחודשת שהיא דווקא כן ריאלית. ואני מאמין שגם תלמידי חכמים שעד היום סברו בצדק ש"איננו יודעים" היכן מקום המקדש, כעת מכוח הראיות יסיקו שאנו כבר יודעים, וזה יניע תהליך עד שבס"ד ייווצר קונצנזוס בקשת רחבה של תלמידי חכמים שיסכימו על מסלול מהודר בהר ללא חשש, מסלול הצמוד לגבולות ההר המקוריים המתוארים במשנה שאותרו בספר מחדש, ללא חשש כניסה ל"מחנה שכינה" שלפנים מהסורג.
לכן התקווה שתהיה הסכמה וייווצרו מסלול מפוקח ועלייה בהובלת תלמידי חכמים גדולים. במציאות, נכון לרגע זה שהמצב עדיין לא מפוקח כנדרש, אינני יכול לעודד את הציבור הרחב לעלות.
אני מאמין שהספר יתרום תרומה גדולה לבירור מקום המקדש אף שעוד רב הנכסה, ונזכה שעצם העיסוק בתורה גדולה זו יקרב את בניין בית קודשנו ותפארתנו.
