הפתעה כפולה נחתה על מצביעים רפובליקנים ופרשנים פוליטיים בארה"ב בימים האחרונים: שני בכירים במפלגה – מזכיר המדינה לשעבר מייק פומפאו ומושל וירג'יניה גלן יאנגקין – הודיעו שלא יתמודדו על המועמדות לנשיאות ב-2024.
כל אחד מהשניים היה נחשב למועמד בטוח. פומפאו עושה רעשים של ריצה מאז קץ ממשל טראמפ ואף עשה את הדבר האחד שכל מי ששואף למועמדות עושה: פרסם ספר תועמלני על החזון שלו לאמריקה. מנגד, יאנגקין אולי לא פרסם ספר אך הוא נחשב על פי רוב לפוליטיקאי מוכשר ובעל פוטנציאל אדיר, שהצליח לכבוש את וירג'יניה הדמוקרטית בתקופה לא פופולרית בזכות רכיבה על נושאים חברתיים ומאבק למען זכויות ההורים בחינוך ילדיהם.
על פניו, זו אינה הפתעה ענקית. שניהם לא עשו רעשים בסקרים מוקדמים לקראת הפריימריז, ובשעה שדונלד טראמפ ממשיך להיות דמות דומיננטית בצד הרפובליקני, ורון דה-סנטיס נחשב למועמד בעל הסיכוי הגדול ביותר להביס אותו, לא נשאר הרבה חמצן בחדר לפוליטיקאים אחרים. ועם זאת, עדיין מדובר בחריגה ממסורות פוליטיות. בארה"ב של העידן האחרון, פריימריז פתוחים – כלומר ללא נשיא מכהן – מושכים אליהם את כל מי שחושב שיש לו בדל של סיכוי, ואז בתהליך מהיר ואכזרי קוצצים את החלשים בזה אחר זה. בדרך כלל, עד לפתיחת הבחירות המקדימות אפשר למצוא מספר דו-ספרתי של מועמדים. הפעם לא בטוח שנתקרב לשם.
בינתיים ישנם שני מועמדים מוכרזים – דונלד טראמפ וניקי היילי – ועוד שניים שטרם הכריזו אך כמעט בוודאות ירוצו – דה-סנטיס כמובן, והסנאטור השחור מדרום קרוליינה, טים סקוט. מי יתמודד חוץ מהם? לא ברור בשלב הזה. אולי מושל ניו-ג'רזי לשעבר כריס כריסטי, אולי מושל ניו-המפשייר כריס סנונו. אבל כרגע הרשימה לא הרבה יותר ארוכה מזה.
מדוע? מה נשתנו הפריימריז האלו מכל הפריימריז?
יתכן שהתשובה לשאלה הזו, כמו כל כך הרבה שאלות אחרות בפוליטיקה האמריקנית בשמונה השנים האחרונות, מסתכמת בשתי מילים: דונלד טראמפ. נטייתו המפורסמת לשנות את כללי המשחק ולעוות את המציאות המקובלת, שהוכיחה את עצמה שוב ושוב, מפציעה בגדול גם הפעם. בשבועות מאז שהוגש נגדו כתב אישום (חלש) בניו-יורק והתחזקו השמועות על כתבי אישום (חזקים יותר) בדרך, הפופולריות של טראמפ התרסקה עוד יותר בקרב הציבור הכללי, ובסקרים עומדת על קצת יותר מעשרים אחוז. מנגד, בסקרים שבדקו את התמיכה בו בקרב מצביעי הפריימריז הרפובליקנים, הוא זוכה ליותר מחמישים אחוז.
לא קשה להסיק מסקנות מהנתונים הללו: לטראמפ יש הסיכוי הגבוה ביותר לנצח בבחירות המקדימות ולהפוך למועמד הרפובליקני לנשיאות, ואז יש לו סיכוי גבוה עוד יותר להתרסק לחלוטין בבחירות הכלליות. לא ברור אם זה מה שיקרה בפועל, אך לשם הרוח נושבת – הרפובליקנים צועדים אל התהום בעיניים פקוחות.
יכול להיות שהסיבה שפומפאו, יאנגקין ואחרים לא נכנסו למרוץ היא עניין של חישוב פשוט: מציאותית, אין להם כמעט סיכוי לזכות בפריימריז, שכן אם טראמפ יפסיד זה כנראה יהיה לדה-סנטיס. לכן, הם מעדיפים לשבת בצד ארבע שנים ולתת לדמוקרטים לכבוש שוב את הבית הלבן וככל הנראה גם לאחוז בקונגרס. ואז, כשהמצב יהיה מר ביותר וייראה שלרפובליקנים אין סיכוי לקאמבק, הם ידהרו אל הבמה הלאומית על סוס לבן ויצילו את המפלגה מעצמה (כשהם מקווים שעד אז טראמפ יהיה במאסר או בקבר). האם זה יקרה בפועל? אין לדעת, אבל הסימנים הללו אמורים להדאיג מאוד את ה"אדומים".
