מאחורי שלוש המילים הכאילו טכניות, המכובסות, "הורדת גיל הפטור", אלו שנמצאות בלב כל אחד ממתווי הגיוס בשנים האחרונות ובמיוחד המתווה הנוכחי, עומדת דרמה. במשך שנים הוצג לחברה הישראלית "דיל" מאוד מסוים: החרדים ממשיכים ללמוד תורה, שומרים על עם ישראל באמצעות הלימוד, וכל עוד הם לומדים, צה"ל "דוחה" את הגיוס שלהם.
בפועל, מאחר שאין היתכנות מעשית לגיוס של אנשים בגיל 28 עם כך וכך ילדים אז בגיל הזה צה"ל מעניק לדוחים פטור. ממילא הם לא נדרשים יותר להוכיח שהם עוסקים בלימוד תורה כתנאי להמשך דחיית השירות ויכולים לצאת לשוק העבודה. האם המרת 3 שנות שירות צבאי ב-10 שנות לימוד בישיבה אחרי גיל גיוס זה "דיל" הוגן? תלוי את מי שואלים. אבל בטוח שזה לפחות הסדר קשוח. המחיר שאותו שילם באופן מסורתי האדם החרדי תמורת אי הגיוס שלו לצבא היה כבד. לא לחינם החברה החרדית עניה. בגיל 28, ללא שום רקע של הכשרה מקצועית או לימודי ליב"ה, הסיכוי להשתלבות איכותית בשוק העבודה היא אפסית. התוצאה היא רבים שנותרים אברכים לכל ימי חייהם, ורבים אחרים שמתחילים לעבוד בשלב זה או אחר, אך בפרנסות עלובות שאינן מביאות משפחה גדולה לכדי קיום בכבוד.
הורדת גיל הפטור מגיוס, תחילה ל-24 וכעת על פי הדיווחים ל-21, שומטת את הקרקע מתחת לסיפור המסגרת של ההצדקה לאי גיוסם של החרדים. כאשר כל חרדי יכול לקבל פטור בגיל 21, כבר לא מדובר יותר ב"דחיית גיוס ללומדי תורה שתורתם אומנותם" אלא ב"פטור מגיוס לחרדים". נכון, תמיד ידענו שלא כל החרדים באמת ממיתים את עצמם באוהלה של תורה כל ימי חייהם, ואפילו לא עד גיל 28. לכולנו היה ברור שיש שוליים רחבים שרשומים בישיבות ולמעשה עושים דברים אחרים. אך מראית העין של החוזה החברתי נשמרה. כעת, עם הורדת גיל הפטור, גם מראית העין הזו נעלמת. יש ישראלים רגילים שחייבים בשירות צבאי, ויש מי שפטורים ממנו לחלוטין רק משום שהם חרדים. אין דרך יפה להציג את המציאות הזו. זו אפליה בין דם לדם.
נכון, אי אפשר באמת לגייס כרגע את החרדים. כל מי שעיניו בראשו מבין זאת. יתרה מכך, גם לא בטוח שהחברה הישראלית בכלל רוצה לראות את החרדים בצבא. לפחות אם לשפוט על פי התהליכים שעוברים כיום על צה"ל כדוגמת שילוב נשים בתפקידי לחימה וכד'. אך העובדה שגיוס החרדים איננו מעשי לא הופכת את המציאות הזו ליותר מתקבלת על הדעת. היא לכל היותר מעידה על כך שהמחדל הוא ארוך שנים.
מובן שלהורדת גיל הפטור יש סיבה. היא לא נעשית מתוך רצון סתמי לשנות את החוזה הישראלי. הסיבה לכך היא הרצון לאפשר את שילוב החרדים בכלכלה, בעבודות שבהן הם יוכלו לתרום למשק ולא ליפול למעמסה על מערכת תשלומי ההעברה של מדינת ישראל. אולם, בנימוק הזה להורדת גיל הפטור ישנה בעיה מובנית. אם המטרה היא באמת שילוב איכותי של חרדים בשוק העבודה – איך היא מתיישבת עם הזניחה המוחלטת של כל ניסיון משמעותי להרחיב את לימודי הליבה במגזר החרדי? אין הרי שום דרך לתעסוקה איכותית שלא עוברת דרך השכלה כללית מסודרת. יש אמנם מי שמסוגלים להשלים את הפער בגיל מאוחר, אך מרבית האנשים לא מסוגלים להתגבר על הפיגור הלימודי כאשר הם כבר מבוגרים ובמרבית המקרים נשואים עם ילדים. זה פשוט לא עובד, וגורם לכך שכל הדיבורים על שילוב החרדים בתעסוקה נשמעים כמו עוד שקר שמוכרים לנו כדי להלבין מציאות לא הוגנת. שקר שרק נהיה בוטה יותר בממשלה הנוכחית שבה אפילו מעט המאמצים שנעשו בעבר לשפר את מצב לימודי הליב"ה במגזר החרדי בוטלו באופן כמעט רשמי.
המתווה יעבור. הוא יאושר כי לקואליציה הנוכחית יש את הכח לכך. הוא יעבור משום שבניגוד לרפורמה המשפטית דווקא אי גיוס החרדים הוא זה שבאופן אבסורדי מונע איום על אורחות החיים של הציבור החילוני. ובעיקר, הוא יאושר כי מרבית הישראלים כבר מזמן הבינו שאין שוויון בגיוס. אך הפגיעה לא תימחה. התחושה שמדובר במיסוד של אפליה לא תחלוף רק בגלל שהמתווה יאושר בכנסת, ואפילו אולי בבית המשפט העליון. הישראלים שעובדים ומתגייסים, ומשלמים מיסים, ועושים כל מה שמדינת ישראל דורשת מהם ימשיכו לחוש שיורקים להם בפרצוף. אין דרך אחרת להציג את המתווה מלבד זאת. וכן, הישראלים אמנם לא יצאו בקרוב לרחובות, אבל הם לא ישכחו ולא יסלחו. הם לא יסכימו למחות שוב ושוב את הרוק מפניהם ולהכריז "זה גשם". רגע התשלום יגיע, במוקדם או במאוחר, וכשהוא יגיע הוא יהיה כואב מאוד.
