היום יום הזיכרון לשואה ולגבורה. בבית העלמין על שפת הכנרת, בקיבוץ גינוסר בו גדלתי, ניצבת אנדרטת אזכרה מפוארת לנספים. כילד המשפיל מבט והעומד דום לזכר הקרבנות, נצרבה בי התודעה ׳לעולם לא עוד׳.
בשנים האחרונות נדמה כי חל שינוי במסר – במקום ׳לעולם לא עוד׳, ׳שלא נהיה כגרמניה הנאצית׳. חשש זה הביע האלוף יאיר גולן בתהליכים שזיהה לדעתו במדינת ישראל ולצערי משקפים שיח פוסט-ציוני המקבל ביטוי אקדמי ותקשורתי רחב. עתה נוצר כאן מסר חדש ברוח התקופה – ׳הרפורמה המשפטית תיצור כאן דיקטטורה, ומכאן ועד לרייך השלישי, הדרך איננה ארוכה׳ (חלילה).
טענת חלק ממחנה השמאל הוא שהיטלר (יימח שמו וזכרו) עלה לשלטון באופן דמוקרטי. ובכן, כבר בשנת 1923, ניסה ליצור הפיכה כנגד השלטון המרכזי בגרמניה, מה שמכונה ׳הפוטש במרתף הבירה׳. לאור ניסיון ההפיכה הכושל, נידון לחמש שנות מאסר, שם כתב את ספרו ׳מיין קאמפף׳, בו טווה את היסודות להשמדת היהודים. לאור כישלון ניסיון ההפיכה החליט לתפוס את השלטון בצורה ׳דמוקרטית׳ ובמשך העשור שקדם לעלייתו לשלטון, החל באמצעות פלוגות הסער הנאציות, ה-S.A, לזרוע פחד בלב האזרחים, הפוליטיקאים, ואנשי תקשורת. הם התפרעו בצורה אלימה ברחובות, פיזרו אספות של מפלגות יריבות, ואף רצחו יריבים פוליטיים.
לאחר מינויו לקנצלר בלית ברירה נוכח התפטרות הקודם, שרף היטלר את הרייכסטאג (המבנה הפרלמנט הגרמני) על מנת שיוכל להאשים את הקומוניסטים, ובכך לחוקק את ה-׳חוק לשעת חירום׳, אשר ביטל את חירויות היסוד האזרחיות והיווה את הבסיס לשלטונו הרודני. זמן קצר לאחר מכן, כאשר אנשי ה-S.A כבר מנו כ-3 מיליון חברים, כך שמורא אדיר הוטל על הגרמנים, על היריבים הפוליטיים ועל אנשי התקשורת, נערכו הבחירות האחרונות תחת שלטונו של היטלר, אשר קבעו את המפלגה הנאצית כגדולה במפלגות, אך עדין לא רוב, מה שהביא את היטלר להחיש את קצב ההשתלטות על גרמניה.
חודש לאחר מכן חוקק חוק ׳ההסמכה׳, אשר העביר את סמכויות החקיקה אל הממשלה, והיה חלק מתהליך האחדה (כינון שליטה טוטליטרית תחת שלטון המפלגה הנאצית), ולמעשה שימש כמשענת חוקית לשלטונו הרודני. בכך באה לקצה חוקת ווימאר הדמוקרטית כמו גם הרפובליקה עצמה והחלה תקופת הרייך השלישי.
לא היה בעליית הנאצים לשלטון כל סממן דמוקרטי, וודאי לא שום דבר הדומה למה שקורה במדינת ישראל.
בהקשר למחשבה שאנחנו יכולים לבצע רצח המונים, לא זו בלבד שהיא הזויה אלא היא מתעלמת מן ההיסטוריה ומן האופי הלאומי שלנו. ובכן, לא רק שאיננו נאצים, אלא עם ישראל הוא המצפן המוסרי של העולם. היטלר עצמו אמר לראושנינג שמכיון שהמוסר באירופה נשחת, ועם ישראל הוא שהביא את המוסר לעולם, יש להשמידו. ההליניזם והתרבות המערבית כולה, לא היו שואפות לחירות ומצמיחות דמוקרטיות מפוארות לולא היו נפגשות עם העם שבישר חירות לעולם ביציאתו ממצרים – עם ישראל. המשפט המערבי על הטוב שבו מבוסס ברובו על המשפט העברי.
היותנו האור והצדק של העולם, הביא אותנו להקים את המדינה המוסרית ביותר בעולם, כזו המטפלת בנטבחים במדינה עיונת כסוריה במשך שנים, כזו המסייעת לכל העולם בטכנולוגיה, רפואה, ובכל אסון טבע הפוקד אותו. וכן את הצבא המוסרי בעולם. עצם העובדה שיש כאן וויכוח נוקב על זכויות אדם, נובע מהאופי המוסרי הטבוע באומתנו, אופי זה שייך לעם כולו ולא רק למחנה הקורא לעצמו נאור.
כמשרת במילואים במטה של חיל האוויר, מעיד אני שאין פצצה המוטלת ממטוס, שלא עברה את כל הבדיקות והחישובים הנצרכים על מנת להפחית ככל האפשר פגיעתם של חפים מפשע. בצה״ל קיימת תופעה שאין כמותה בצבאות שכירי החרב בעולם, ככל שהחייל קרבי יותר, כך הוא יותר אציל נפש. הסתכלו על לוחמי הסיירות שלנו – תבינו.
הטיעון שאומר שפעם, כשלאי הייתה לנו מדינה והיינו מדוכאים לא יכולנו להיות נאצים, ועכשיו כאשר זכינו במדינה אנחנו כן יכולים להיות נאצים, הינו טיעון מופרך הנובע מחוסר הכרה או כפירה באופייה ההיסטורי הטוב של האומה הישראלית לדורותיה. נוסף לכך, זו תוצאה של שיח מרקסיסטי האומר שאדם או מדינה בעלי עוצמה, חייבים להיות מדכאים, שיח בו החלש והקורבן צודקים והחזקים ובעלי העוצמה תמיד אשמים וצריכים להתנצל על כוחם. שיח זה עקום לחלוטין, עוצמתה של מדינת ישראל לא רק שלא תהפוך אותנו לנאצים, אלא היא זו ששומרת עלינו שלא תהיה כאן שואה. נבחרי הציבור לא יהרגו כאן מיעוטים כי אם חלילה זה יקרה, הציבור יפיל אותם – האשמת נבחרי הציבור ברמיסת זכויות אדם זוהי האשמה חמורה מאוד נגד העם, שהוא יסכים למעשי פשע. לדעת הטוענים כך, עם ישראל יכול להסכים לדיקטטורה רודנית ולשם כך הוא זקוק למוסד עליון שיציל אותו מלהתבהם משחיתותו.
